האושפיזין אותו בחרתי להזמין לסוכתי הוא האמן היהודי הידוע ביותר – מארק שאגאל. הישיבה בסוכה, שלרוב מלאה בקישוטים צבעוניים, מזכירה את סגנונו האמנותי, נאיבי, כמעט ילדותי, צבעוני מאוד ועמוס בדימויים. שאגאל שנולד בשנת 1887 ונפטר בגיל המכובד 97 הספיק, מטבע הדברים, לצייר ציורים רבים בטכניקות שונות: הדפסים, ציורי קיר ותקרה, שטיחים וחלונות ויטראז’. סגנונו האמנותי הייחודי התחבב על קהלים רבים והוא הוזמן לצייר ציורי ענק במבנים אדריכליים כגון תיאטראות, אולמות קונצרטים, בתי כנסת וגם כנסיות. כל מי שמכיר את יצירתו או מי שמחפש עליו פרטים באינטרנט, יודע שיצירתו מורכבת מדימויים המשתלבים האחד בתוך השני ויוצרים מראה מוזר ומסקרן. שאגאל מצייר אלמנטים מזוהים כגון בעלי חיים, דמויות כפריות, כלי נגינה, זוגות אוהבים, ביחד עם סמלים וסימנים הקשורים לעולם היהודי. 

לו שאגאל היה נענה להזמנתי ובה לבקרני בסוכה, הייתי שמחה לשבת איתו לשיחה על מהותה של האמנות היהודית. דווקא משום שהוא לא הסתיר את היותו יהודי, ודווקא משום שהוא בחר להתמודד ביצירתו עם ההיסטוריה היהודית. בציוריו ניתן לזהות את ילדותו בעיירה היהודית ויטבסק, את היותו יהודי נודד שנע בין רוסיה, גרמניה, צרפת וארצות הברית. הוא ביטא באמנותו את חששותיו הרבים עם עליית הנאצים לשלטון ובחר לתאר את אסון השואה במספר דרכים ברורות ונסתרות. במקביל שאגאל לא הסתיר בציוריו את התרגשותו מהקמתה של מדינת ישראל בה הוא ביקר מספר פעמים. 

בנוגע לשאלה של מה היא אמנות יהודית? התבטא שאגאל בשנת 1922. מדבריו שהתפרסמו בכתב, ברור כי הכותרת “אמן יהודי” לא מוצאת חן בעיניו. אפשר כמובן להבין זאת, אני מניחה שרבים מאיתנו לא יסכימו להיות מוגדרים תחת סיווג קצר אחד. שאגאל ציין שלדעתו אין כל הבדל בינו לבין סבו שעיטר בציוריו את בית הכנסת בעיירה, שניהם השתמשו באותם כלים, בטכניקה דומה שניהם הכינו רישומי הכנה ובסופו של דבר עיטרו מבנים ביצירתם. הנכד, שאגאל, אמנם כבר לא נראה כיהודי מסורתי, והוא מציג במוזיאונים ובגלריות של עולם האמנות המודרני, אך שניהם הוא וסבו, יכולים לשאת את הכותרת אמן. בנוגע למילה השנייה – יהודי. הרי שבציור בתי כנסת אין כמובן שאלה, ברור שזו אמנות שקשורה ליהדות. אבל בנוגע לציוריו השייכים לעולם המודרני, הנושא מורכב יותר. כששאגאל הציג את הנושאים המופיעים ביצירתו הוא כתב שהוא מצייר את “סמטאות העיירה שלי, תושבי דג-מלוח גבנים, יהודים ירוקים, דודים, דודות…אני לא פסקתי מלצייר אותם.. פשוט אהבתי אותם”. ואולי זו אחת התשובות האפשריות לשאלה מה היא אמנות יהודית. אמנות שנוצרת מתוך זהות יהודית אישית, מתוך אהבה לעולם היהודי – כזו שלא שייכת רק למסורת הדתית. שאגאל שלא רוצה לשאת על עצמו את הכותרת “אמן יהודי”, לא הסתיר ביצירתו את זהותו היהודית. אם היינו יושבים ביחד לשוחח בסוכה, אולי היינו מסכימים להגדרה – אמנות בעלת זהות יהודית.