מי היה מר שושני – המורה לתלמוד של הפילוסוף היהודי־צרפתי עמנואל לוינס (ושל הוגים, רבנים, סופרים ואנשי רוח נוספים), שנפטר היום לפני 58 שנה, ביום כ"ו בטבת תשכ"ח (1968)?

מר שושני, שכונה גם פרופסור שושני או החכם שושני, היה חכם ואינטלקטואל יהודי מסתורי, אשר העלים את זהותו האמיתית (גם על מצבת קברו בבית הקברות היהודי בעיירה לה פאס שבאורוגוואי לא מצוין שמו האמיתי).

תלמידיו של שושני – ובהם אנדרה נהר, שלום רוזנברג, עמנואל לוינס ואלי ויזל – תיארו אותו כאיש אשכולות, תלמיד חכם ופילוסוף, בעל ידיעות מופלגות בכל תחומי מדעי היהדות ובייחוד בתלמוד ובקבלה, כמו גם במתמטיקה, פיזיקה, תולדות הפילוסופיה, דתות העולם, שפות, ספרויות ועוד.

יש הטוענים כי מר שושני בחר בכינוי הזה כדי להזדהות עם מרדכי היהודי משושן הבירה, ושאין בבחירת הכינוי להעיד על זהותו.

מר שושני היה דמות נערצת על ידי מאות תלמידיו, עד שפרופ' שלום רוזנברג אמר כי "העולם נחלק לאלו שהכירו אותו, ולאלו שלא". על פי תלמידים אחרים, מר שושני היה איש חריף ועוקצני. עמנואל לוינס סיפר שמר שושני פתח בפניו את שערי התלמוד, אך כינה אותו בשם "מורה מופלא ואכזרי". מסתבר שרעייתו של לוינס לא הסכימה ששושני ילמד אותו בביתם מאחר שהוא לא הקפיד במראהו החיצוני, לא הקפיד להחליף בגדים ולא התרחץ, ולכן הם היו לומדים ברציפי הרכבת התחתית.

שנים לאחר פטירתו, מקצת תלמידיו וחוקרים אחרים חשפו ששמו האמיתי היה הלל פרלמן, ושהוא למד אצל הרב קוק בארה"ב. הסופר אלי ויזל אף כתב שהוא נפגש עם אחיינו של שושני והוא סיפר לו הכול על אודותיו.

עם זאת, אלי ויזל אף כתב באוטוביוגרפיה שלו ששמו המקורי של מר שושני היה מרדכי רוזנבאום – כך קראו לו בשבת כשכיבדו אותו בעלייה לתורה. אך ייתכן שויזל העדיף לשמור את סודו של מורו ורבו, ולכן כתב בספרו ששמו היה מרדכי רוזנבאום. כמה חודשים לאחר מותו של מר שושני, פנה אחיינו לסופר אלי ויזל וביקש לפגוש אותו. בפגישתם, הוא הזדהה כאחיין, חשף את זהותו של מר שושני, ואף השביע את ויזל בל יגלה את זהותו כדי לכבד את רצון דודו. בחיבורו "מונסיור שושני" מרחיב ויזל בעניין הדודו והמפגש עם האחיין.

אם אכן מדובר בהלל פרלמן, נוכל לספר שהוא נולד בבריסק (אז פולין, כיום בלרוס) בשנת 1895 ועוד כילד נודע כבעל זיכרון פנומנלי, כעילוי מיוחד וכילד מחונן ומוכשר מאוד ששלט היטב בכל פסוקי התנ"ך. בילדותו עלה לארץ ישראל ולמד תורה בירושלים, בישיבת מאה שערים.

בשנת 1915 הוא גר בביתו של הרב קוק בנווה צדק (שבעצמו לא נכח בבית משום שבשנת 1914 נסע לאירופה כדי להשתתף בכינוס הגדול של אגודת ישראל). את תיאור חייו בבית הרב ניתן למצוא באגרות שכתב הרב קוק לפלדמן, ובמכתביו אליו.

כשפרצה המלחמה הגדולה (מלחמת העולם הראשונה) גורשו יהודי יפו, ומשם ככל הנראה התגלגל פלדמן לצבא האמריקני. מאז, ומשך כל חייו הבוגרים הסתובב מר שושני כנווד ערירי ברחבי העולם: באירופה, בארץ ישראל, במגרב (אלג'יריה) בארצות הברית, באורוגוואי ובארצות נוספות, ואף למד את מנהגיהם של עדות המזרח ורכש את השפה הערבית.

בשנים 1947–1952 הוא גר בצרפת ולימד כמה מגדולי אנשי הרוח ממוצא יהודי בהם הפילוסוף עמנואל לוינס, פרופ' אנדרה נהר והרב יהודה ליאון אשכנזי ("מניטו"). אח"כ עלה ארצה באונייה "ארצה" והגיע למחנה העולים "שער עלייה", ומשם לקיבוץ סעד ולתנועת הקיבוץ הדתי.

בשנת 1955 חזר לצרפת וכעבור שנה העתיק את מגוריו למונטווידאו, בירת אורוגוואי, שם נפטר מהתקף לב בכ"ו בטבת תשכ"ח, 26 בינואר 1968, במהלך סמינר לחניכי בני עקיבא ולמורים דתיים.

על מצבתו נכתב: "הרב והחכם שושני ז"ל / לידתו וחייו סתומים בחידה / נפטר ביום שבת קודש כ"ו טבת תשכ"ח". בכל שנה ביום פטירתו עורכת הקהילה היהודית במונטווידאו אזכרה לזכרו.