"מי שזוכה לירד במרכבה
כיון שעומד לפני כסא הכבוד
פותח ואומר שירה שכסא הכבוד משורר בכל יום ויום
תהילה שירה וזמרה ברכה שבח והלל
וקילוס ותודה הודיות ניצוח ניגון היגיון
גילה צהלה שמחה וששון…"

מה הקשר בין "יורדי המרכבה" בשירה המיסטית הקדומה לטנק המרכבה שבימים אלו אנחנו מציינים 50 שנה לייצורו, ומה בין מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה בחזון יחזקאל למרכבה המקראית ה"קלאסית"?

שירת יורדי המרכבה (סוגה בספרות ההיכלות והמרכבה) נכתבה במחצית הראשונה של האלף הראשון, ונועדה לגשר בין האדם לאל. מחבריה אנונימיים, אך היו ככל הנראה בעלי זיקה לחוגי הכוהנים והלויים.

על פי פרופ' רחל אליאור (החוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים) למרות שספרות ההיכלות מכילה יצירות מתקופת חז"ל "הקלאסית" (המאות 2–5 לספירה), ספרות זו התגבשה לטקסטים העומדים בפני עצמם רק בשלבים מאוחרים יותר, ולא לפני המאה השביעית לספירה, וייתכן שרק במהלך התקופה האסלאמית המוקדמת.

ספרות ההיכלות נקראת על שם ההיכלות השמיימיים המתוארים ביצירות, והיא מכונה לעיתים גם "מיסטיקת המרכבה" או "מעשה מרכבה" על פי חזון המרכבה של יחזקאל (יחזקאל, א).

המילה "מרכבה" (במובן מרכב, מושב) התייחסה בספרות המיסטית הקדומה למרכבת הכרובים מבית המקדש, שנתפסו כנושאים מעליהם את האל. בהמשך קיבלה המילה "מרכבה" משמעות גם של מקום מושבו של האל.

לצד פיוטי הקדושה – דוגמת השורות הראשונות בפיוט שהבאנו כאן – כוללת ספרות ההיכלות סוגות נוספות כגון תיאורים מפורטים של גופו של האל ושימושים ריטואליים בשמות איבריו.

נהוג לחלק את ספרות ההיכלות והמרכבה לשלוש סוגות: חיבורים העוסקים במעשה בראשית (בריאת העולמות העליונים); חיבורים מאגיים שעוסקים בידיעת שמות המלאכים ותפקידיהם, בשמותיו של האל וב"מיסטיקה יישומית"; וספר יצירה – שעיקרו בריאת העולם והנהגתו מכוחן של אותיות האלפבית (כפי שיכולתם לקרוא ברשומות קודמות שהתפרסמו בדף זה.)

בין ספרות חז"ל לספרות ההיכלות והמרכבה ישנה קירבה והשלמה הדדית על אף השוני ביניהם. במשנה (מסכת חגיגה, הפרק השני) מובאים האיסורים וההגבלות לדרוש במעשה בראשית ובמעשה מרכבה. התלמוד מרחיב בסוגייה זו ומספר על הארבעה שנכנסו לפרדס.

למעשה, ספרות ההיכלות עושה שימוש נרחב בחכמינו זיכרונם לברכה. חכמינו – ובראשם חכמי המשנה רבי ישמעאל, רבי עקיבא ורבי נחוניה בן הקנה (מהמאה השנייה לספירה) – אינם רק הדמויות הראשיות שמניעות את העלילה, אלא מיוחס להן גם תוכן "הדרכתי".

טנק המרכבה הישראלי נקרא על שם "מרכבת דוד המלך", מאחר שהוא פותח ככלי מלחמה המסמל כוח והגנה עצמית. (אם כי על פי הספרות המיסטית דוד המלך נתפס חלק ממעשה המרכבה, ולא רק מגן ישראל המקראי.)

ה"מרכבה" נזכרת במקרא ככלי מלחמה או כרכבו של המלך כמה וכמה פעמים, דוגמת מרכבתו של אבשלום בן דוד, ששימשה אותו בניסיונו לרשת את המלוכה: "וַיְהִי מֵאַחֲרֵי כֵן וַיַּעַשׂ לוֹ אַבְשָׁלוֹם מֶרְכָּבָה וְסֻסִים וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו." (שמואל ב טו, א)

בתיאור עלייתו של אליהו הנביא השמיימה מקבלת המרכבה ממד מיסטי: "וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְּעָרָה הַשָּׁמָיִם" (מלכים ב ב, יא).

טנק המרכבה משרת את צבא ההגנה לישראל נאמנה בדיוק חמישים שנה (פיתוחו החל אחרי מלחמת יום הכיפורים, וייצורו הסדרתי החל בחודש ינואר של שנת 1976), ותכליתו להגן עלינו באמצעות לוחמיו.

אגב, טנק המרכבה מצויד במערכת הגנה בשם "מעיל רוח" – מערכות לחימה שתפקידה לגלות ולזהות בזמן אמת איומים מנשק נ"ט, להעריך את מסלול היירוט האופטימלי שלו, ולשבש או להשמיד אותו הרחק מהטנק.  המילה "מעיל" גם היא מילה מקראית. במקרא "מעיל" הוא בגד כהונה: "וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת. וְהָיָה פִי רֹאשׁוֹ בְּתוֹכוֹ, שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב מַעֲשֵׂה אֹרֵג כְּפִי תַחְרָא יִהְיֶה לּוֹ לֹא יִקָּרֵעַ." (שמות כח, לא–לב) – אבל זה כבר נושא לרשומה נפרדת.

נוסיף גם שבעברית הישראלית משמש הצירוף "מעשה מרכבה" ביטוי לתיאור תהליכים מורכבים. בפוליטיקה הישראלית משמש הצירוף אף לתיאור המו"מ להרכבת הקואליציה והממשלה.

בתמונה: טנק המרכבה סימן 3 ביום כשירויות של חטיבת השריון ברק ברמת הגולן. צולם על ידי ניל כהן, יחידת ההסרטה, דובר צה"ל. (באמצעות מיזם ויקישיתוף)