"החוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית היה בית הספר הראשון שלי, מכיוון שלא למדתי בבית ספר עממי ולא בבית ספר תיכון. המורים שלי היו אנשים שנולדו באירופה ובאו ארצה. רובם ממזרח אירופה, אבל היו גם הרבה ייקים. ופתאום התחברתי אליהם. מפני שהם באו ארצה לבנות יהדות, לבנות את עצמם כיהודים. … למזלי פגשתי אז אנשים כמו שלום, כמו סדן, כמו מרטין בובר, שהיו מורים שלי, וגם במידה מסוימת חברים ומדריכים. הם הציצו בכתבי היד הראשונים שלי".
(אהרן אפלפלד)

ביום י"ז בטבת התשע"ח (2018) – לפני שמונה שנים בדיוק – נפטר הסופר חתן פרס ישראל לספרות יפה לשנת תשמ"ג אהרן אפלפלד.

פרופ' אהרן אפלדפד היה שורד שואה מבוקובינה. הוא זכה בפרסים ספרותיים חשובים בישראל ובאירופה, והיה מרצה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון.

הוא עלה ארצה אחרי המלחמה, והחל ללמוד ספרות עברית וספרות יידיש באוניברסיטה העברית בשנת 1952. על חשיבותם של מדעי היהדות, ושל הפילוסופיה היהודית, הוא סיפר לדרור משעני בראיון לעיתון הארץ בחודש ספטמבר 2006, שקטע מן הדברים הבנו כאן.

אפלפלד היה בן עירנו ונהג משך שנים לכתוב בבתי קפה במרכז העיר ירושלים. הוא אף כתב על הקהל בבתי הקפה, על בעלי בתי הקפה ועל לקוחות שהוא התיידד עמם.

ספריו תורגמו לשפות רבות: אנגלית, אוקראינית, איטלקית, אסטונית, גרמנית, דנית, הולנדית, הונגרית, יפנית, נורווגית, סינית, ספרדית, סרבית, פולנית, פורטוגזית, צ'כית, צרפתית, רומנית, רוסית ושוודית.

השפעת תחום הדעת מחשבת ישראל ניכרת ברבים מספריו וסיפוריו. הוא היטב ליצור דמויות מיסטיות המזכירות את צדיקי החסידות, המשמשות כתובת לפנייתו של היהודי המתלבט הקרוע בין העולמות במאה העשרים. רבים מספריו אף מתרחשים באזור הרי הקרפטים שבו גדל הבעש"ט, מייסד החסידות, ששימש השראה לחלק מהדמויות המיסטיות בעלילות שטווה.

אפלפלד כתב כ-40 ספרים וזכה בפרסים ספרותיים רבים בארץ ובעולם. בשנת 2003 החליט הסופר להעביר את כתביו ואת עבודותיו לארכיון מיוחד שהוקם למענו בספריית ארן באוניברסיטת בן גוריון.

בתמונה: אהרן אפלפלד, 2014. באדיבות מיזם ויקישיתוף.