נציגינו יצרו אתך קשר בהקדם האפשרי.
מערכת הרישום המקוון לתואר שני במכון שכטר תהיה זמינה לשימוש בזמן הקרוב.
לעת עתה, באפשרותכם להשאיר את פרטי ההתקשרות שלכם ונציגינו יחזרו אליכם בהקדם.
טופס זה מוגן באמצעות reCAPTCHA של גוגל.
מדיניות הפרטיות, תנאי שירות
גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.
יוסי טרנר הוא פרופסור מן המניין למחשבת ישראל במכון שכטר למדעי היהדות. את תאריו המתקדמים, תואר שני ושלישי, עשה באוניברסיטה העברית. פרופ' טרנר פרסם עשרות רבות של מאמרים וערך כמה ספרים בנושאים מגוונים במדעי היהדות. הוא פעיל במגוון פורומים ציבוריים הקשורים באקדמיה ובקידום החינוך היהודי והתרבות בישראל ובעולם. עד כה הוא פרסם שלושה ספרים פרי עטו: אמונה והומניזם: עיונים בפילוסופיה הדתית של פרנץ רוזנצוייג (עברית); ציון והתפוצות במחשבה היהודית המודרנית (עברית); ולדרוש את החיים: עיון בפילוסופיית האדם בטבע של אהרון דוד גורדון (אנגלית). כעת, פרופ' טרנר כותב ספר הגותי מקורי על מצב העם היהודי, מדינת ישראל והאנושות בזמננו תחת הכותרת: בין ייאוש לתקווה.
פרשת בלק עוסקת, בין היתר, בשאלה שהיא רלבנטית לאורך הדורות, ובמיוחד בזמננו. השאלה היא: האם יש לראות את עם ישראל, קודם כל, כחלק אינטגרלי מהאנושות ומהתרבות האנושית האוניברסלית, או – לחילופין כדבר-מה ייחודי, שונה ונבדל.
פרופ' יוסי טרנר על האתגר בחגיגות יום העצמאות, ועל הצורך שלו להעמיק במשמעויותיו הראשוניות כדי להפוך לחלק אינטגרלי של לוח השנה העברי.
האם יש לראות בכל דבר בתנ"ך, שלא לדבר על דברי סופרים, דבר אלוהים במלוא מובן המילה? ומהו הטוב שלפי הנביא, דורש האלוהים? במאמר זה פרופ' יוסף טרנר עונה על השאלות האלו ועל השאלה המרכזית: מדוע הוא מעריץ את מיכה הנביא?
בדברים שלהלן, רצוני להתייחס אל שאלת היחסים בין ישראל לתפוצות הגולה כמוקד לדיון על מצבו של העם היהודי בזמננו. אטען שחשיבות שאלה זו אינה באותו מקום שרוב היהודים המשמיעים את קולם בקשר אליה חושבים, כי אם במקום אחר הנסתר מעיניהם. לשם כך, נתבונן תחילה בצורה שקבלה שאלה זו בזמן האחרון על רקע פרשת ביטול 'פשרת הכותל'.
חגי ישראל מעורבים זה בזה כזכר למעשה בראשית, כאירוע קוסמי שכונן חיים ביקום כולו, וזכר ליציאת מצרים, אירוע בעל משמעות לאומית פרטיקולארית לעם היהודי. ובכל זאת, ניתן לומר, ראש השנה ויום הכיפורים מייצגים יותר את הצד הקוסמי של ההווי היהודי המסורתי, בעוד שחג הפסח, חג השבועות ובמידת-מה חג הסוכות, מייצגים יותר את הצד הלאומי-פרטיקולרי.
שאלת היחס ללא יהודי ביהדות עלתה על הפרק לאחרונה בעקבות עצומת רבנים שקראה לא להשכיר דירות ללא יהודים. היחס ללא יהודי שהתבטא בעצומה שיקף גישה שניתן לתארה כדתית, מצד אחד, ואתנית-לאומנית, מצד שני. בדברים שלהלן, לא אכנס לדין ודברים עם גישה זו, אותה אני דוחה בשתי ידיים, אלא אטען כי דרך המלך של ההגות היהודית המודרנית, הציונית והלא ציונית, בוחנת את היחס ללא יהודי בצורה שונה לגמרי.
לעתים רחוקות חשים בני אדם את תנועת ההיסטוריה מתחת לרגליהם. בדרך כלל תחושה כזו מורגשת בזמן של פרשת דרכים היסטורית. דומני, כי המועד המתוכנן לביצוע תכנית ההתנתקות של ראש הממשלה אריאל שרון עלול להתברר בדיעבד כפרשת דרכים שכזו, שכן הוא מעלה מעל לפני השטח אי הסכמה בסיסית בין זרמים שונים בעם היהודי באשר לטיבו ובאשר לצרכי הקיום הבסיסיים שלו במשך מאתיים השנים האחרונות.
הציונות של קפלן היא צלע מרכזית בתפיסתו את היהדות כציבליזציה בעלת דפוסי קיום ייחודיים, המחדשת את חייה לנוכח תמורות הזמן. הציונות עומדת בחשיבתו לצד הצלע השניה של משנתו, הדת. אולם, בעוד שהדת, לפי קפלן, היא מהותית לקיום הציבליזציה היהודית.
מקור ראשון / יאיר שלג
כאן מורשת / בני טייטלבאום מראיין את פרופ' יוסי טרנר
I24News / Prof. Yossi Turner