ד”ר יאיר פז

פרשת ויגש מאפשרת לנו לאמוד את תכונותיו ודמותו של יהודה. מהן אותן תכונות והאם הן באות לידי ביטוי בנו, צאצאי יהודה, גם כיום? קראו את מאמרו של ד"ר יאיר פז, ללימודי ירושלים וארץ ישראל, לפרשת השבוע שפורסם בישראל היום.

קורבנות – דרך אידאלית לעבודת השם או פולחן פוגעני? מאמרו של ד"ר יאיר פז, מרצה ללימודי ירושלים וארץ ישראל במכון שכטר, לפרשת השבוע צו העוסקת בקורבנות.

עבודת האל – בפשטות או בהידור? פרשת השבוע תרומה מתארת את הקמת המשכן וכליו, העשויים מחומרים יקרים ומרהיבים. אולם, הפרשה הקודמת יתרו, מתארת הקמת מזבח שונה לחלוטין, מזבח אדמה פשוט. ד"ר יאיר פז מצביע על המסר העולה מהצבת שני תיאורי מזבח הפוכים.

כל כך הרבה מדברים היום על מנהיגות – מה הופך מנהיג אדם למנהיג? ומה הופך מנהיג לראוי?
פרשת שמות מתארת לנו את דמותו המורכבת של משה רבנו ומציגה בפנינו מודל מנהיגות המשלב בין שתי תכונות, אומץ וחמלה: "מצד אחד אומץ לב לא לקבל את המציאות כפי שהיא ולהיאבק כנגד רוע־לב ועושק עד כדי מרידה בכללים המקובלים, ומצד שני היכולת לשים לב ולחמול על החלשים ועל דלת העם".

פרשת כי תצא מביאה את סיפורה של אישה יפת תואר הנשבית במלחמה, ומתירה ללוחמים לקחת אותה להם לאישה. חז"ל, שחיו בתקופה מעודנת יותר, התקשו להבין כיצד התורה מתירה משהו שאינו עולה בקנה אחד עם עולמם הדתי, המוסרי והתרבותי, ופירשו את הדברים בצורה מפתיעה.

פסוקי פרשת השבוע בהעלותך המתארים את הדלקת המנורה במשכן, עוסקים לכאורה בעניין טכני לחלוטין, אולם הם מעוררים קשיים טקסטואליים שיכולים להוביל לפרשנויות רעיוניות. מה מסמלים הכיוונים השונים שאליהם פונות הנרות שעל המנורה?

בפרשת "וישלח" אנו רואים שיעקב נקט שתי גישות חינוכיות מנוגדות, החינוך המסתגר והחינוך הפתוח. מחד גיסא הוא סגר את בתו דינה בתיבה בעת המפגש עם עשיו ש"ֶלֹּא יִתֵּן בָּהּ עֵשָׂו עֵינָיו", אך מאידך גיסא כשהגיעו לשכם, הוא איפשר לה לצאת מהתיבה ובסופו של דבר היא נאנסה. האם הסוף המר מצביע על חסרונותיו של החינוך הפתוח? או שאולי הוא מלמד אותנו מסר חינוכי מורכב הרבה יותר?

קריית הלאום בירושלים, בה ממוקמים בנייני הממשלה ומוסדות תרבות, נראית כיום כה מובנת מאליה, אבל לא הרבה יודעים כי להקמתה בראשית ימיה של המדינה התנגדו גורמים שונים. אז איך בכל זאת קרם המקום עור וגידים? על כך מספר במאמרו ד"ר יאיר פז, מרצה ללימודי ירושלים וארץ ישראל בשכטר.

בשולי גבעה מעל שכונת ניות בירושלים, ניצב לו בבדידות מזהירה מוזרה בית כנסת ישן, שנותר כזיכרון לשכונה חרדית ששכנה בעבר במקום בו שוכן היום מוזיאון ישראל. האם היה מן ההכרח לפנות שכונה זו כדי להקים את המוזיאון? מה עלה בגורלה של שכונה סמוכה אשר נשאה אופי ציוני יותר? ומהו סיפורו של בית הכנסת שנותר?

המקרה של השיבה אל הר הצופים יכול להדגים ולהמחיש את תהליך בנייתו של "סמל צעיר" בעל מורשת קדומה - "מקדש חדש" - והשתרשותו בתודעה הלאומית, באופן שמעניק לו משקל מעבר לנתוניו האובייקטיביים-תכנוניים.

לקראת יום ט"ו בשבט בחרנו להביא מספר תיאורים "בעברית של פעם" על טקסי נטיעות בפרברי ירושלים, המשקפים את התמורות שהחג עבר ועובר, כפי שתוארו בעיתון דואר היום וביומן אישי. בסוגריים מרובעים הוספתי כמה הבהרות היסטוריות לטקסט.

חכמי ההלכה התמודדו עם השאלה התיאולוגית הזו, כל אחד לפי דרכו. הרמב"ן למשל סבר שאכן בעולם האידאלי "מה לרופאים בבית עושי רצון השם" (פירושו לויקרא כ"ו, כ"א), אלא שבעוונותינו יש להיעזר ברופאים. הרמב"ם (פירוש המשניות פסחים ד) תוקף בחריפות גישות פטליסטיות וממשילן בלגלוג לאדם רעב, שלא אוכל אלא ממתין לברכת ה'.

מה היו הגורמים שמשכו את המקובלים וחסידיהם להגיע דווקא לעיר קטנה ולא ידועה, באזור הררי מרוחק בגליל העליון, ולהפוך אותה בתוך זמן קצר לעיר הגדולה והמאוכלסת ביותר בא"י? נראה לנו שברקע התקדשותה של העיר צפת עמדו שני גורמים מרחביים; האחד הוא המסורת המיסטית הגלילית, שראשיתה בתלמוד ועיקרה בספרות הזוהר והשני הוא הנוף הקונקרטי של מרחב הגליל, שכולל קברי צדיקים. שני הגורמים יצרו קטליזאטור רב-עוצמה, שהפך את עיר המחוז הקטנה למוקד רוחני וכלכלי מהחשובים ביותר בעולם היהודי דאז.

גם אנו כמו העצים, לא יודעים מה טמון "מתחת לפני הקרקע" אך גם בנו, כמו בבית שמאי ובית הלל, יש כאלה המסוגלים להבחין בפוטנציאל כבר מהנצנוץ הזעיר הראשון ויש שצריכים "סימנים של ממש" כדי להיות רגועים. בכך אנו רואים שוב את הדמיון בין אדם לעץ - "כי האדם עץ השדה".

המקרא קשר ירידת גשם בעיתו להתנהגות דתית-מוסרית (דברים י"א, ח'-כ"א; ירמיהו י"ד; יואל ב' ועוד). ספרות חז"ל משופעת בהתייחסויות לסוגיית הגשמים ומשק המים וניתן לזהות שתי גישות עיקריות; מחד "סימן שמימי" שיש להתמודד עימו בשפה דתית, ומאידך משאב קיומי שיש להאבק עליו בכלים "חילוניים". האם חכמינו זיהו מתח מסוים בין שתי הגישות?

ד"ר יאיר פז הוא ראש תחום לימודי ארץ ישראל: תרבות ומרחב במכון שכטר. יוזם ומארגן כנס אקדמי לרגל 40 שנה לאיחוד העיר: "ירושלים בירת ישראל - מבט היסטורי ועכשווי". המאמר מבוסס ברובו על מחקריו של ד"ר פז ועל ההרצאה : תחרות בריטית- ציונית על המוקדים הסמליים בירושלים וגלגולה" שתוצג בכנס ביום ירושלים.

השיר "לכה דודי" הוא אחת היצירות המפורסמות שחוברו בגליל העליון בתקופת "תור הזהב של צפת". הפיוט התחבר על ידי המקובל רבי שלמה אלקבץ, בן דורם וחברם של רבי משה קורדובירו ורבי יוסף קארו, סביב 1548. במאמר זה ננתח חלק מהביטויים הטופוגרפיים המשולבים בבתי השיר, וננסה לתת להם פירוש חדש במסגרת הקונטקסט ההיסטורי והגיאוגרפי הזה.