ד”ר גילה וכמן

המושג המקראי 'צרעת' נחשב לא רלוונטי לימינו. המחלה המכונה כיום בשם 'צרעת', מחלת הנסן, איננה קשורה בשום אופן לתופעה המקראית.
מה בכל זאת ניתן ללמוד מפסוקים אלה לימינו? ד"ר גילה וכמן מציעה תשובה לשאלה זו.

"יצירה זו, שהיא ספק זיכרון-ילדות ספק סיפור אמנותי, נועדה בראש ובראשונה לאוהבי הספר, אולם ניתן ללמוד ממנה לא מעט על מקומו של התלמוד בעולמו וביצירתו של עגנון".
ד"ר גילה וכמן על ש"י עגנון במלאות 52 שנים לפטירתו.

ד"ר גילה וכמן עוסקת בבגדי הכהונה בפרשת תצווה ובודקת מה הופך אותם מתאימים לתפקיד?

הרגעים האפלים ביותר בחיינו עשויים להפוך כהרף עין לרגעי שיא, כך היה ליוסף בבית האסורים, וכך היה גם עם ניצחון המכבים. ד"ר גילה וכמן במאמר שמקשר בין חג החנוכה לבין פרשת מקץ.

כיצד יש לבחון את האדם שלפנינו – לפי מעשיו בעבר או לפי כוונותיו באותו הרגע? ד"ר גילה וכמן מציגה מדרש הבוחן שתי פרשנויות למילה אחת בפרשת וישלח המראות זוויות מבט שונות להתנהגותו של עשו ברגע פגישתו המחודשת עם יעקב לאחר עשרים שנה.

בפרשת השבוע וישב מוצגות שתי נשים, תמר ואשת פוטיפר, הפועלות בדרכים לא מקובלות כדי להגיע אל מטרתן ומפתות גבר שאותו הן מכירות היטב. מה ההבדל ביניהן?

פרשת ואתחנן מתארת את תחנוניו של משה לפני הקב"ה שירשה לו לראות את הארץ המובטחת, לאחר שחטא ביחס מזלזל כלפי בני עמו בעת שביקשו מים. למרות גדולתו של משה, אלוהים מסרב לתחנוניו והמסקנה טבעית ומתבקשת: מנהיג שמזלזל בעמו אינו יכול להמשיך ולהנהיג אותו.

תכונותיו המופלאות של המן, מזונם של עם ישראל במדבר, היו עלולות ליצור בעיה: היעדר ידע ומוטיבציה לעמול בשביל מזון בעת שיגיעו ארצה וידרשו לכך. מהו הפיתרון המתואר בפרשת השבוע בשלח? ומהו המסר החברתי שיפה גם לימינו?

פרשת פינחס פותחת במעשה של קנאות דתית: פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן הורג את נשיא שבט שמעון, זמרי בן סלוא, ואת הנסיכה המדיינית כזבי בת צור, שאיתה חטא. האם זו המנהיגות הנחוצה לבני ישראל? כהן קנאי שלוקח את הרומח ואת החוק לידיים?

אחד משירי ט"ו בשבט המוכרים והאהובים פותח במילים הבאות: "כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ תְּחִלָּה / וְנָתַן הָעֵץ פִּרְיוֹ וְהָאָרֶץ יְבוּלָהּ / עֵת לִנְטֹעַ אִילָנוֹת, עֵת לִנְטֹעַ וְלִבְנוֹת". מחברי השיר, יחיאל עדאקי ומנשה רבינא, חיברו את השיר כחלק ממיזם של תיעוד שירי תימן בשנות ה-30. את מילות השיר שאבו "מן המקורות", כפי שמקובל לציין בשירונים, אבל מן הראוי לעיין במקורות עצמם ולבחון במה הם עוסקים.

כתבי היד העבריים העתיקים, הפזורים בין ספריות שונות בארץ ובעולם, טומנים בחובם אוצרות מפתיעים: יש ומתגלה בהם חיבור שאיננו מוכר משום מקור אחר ומעולם לא נדפס או פורסם. אחד מהם הוא המדרש המיוחד שבו נדון להלן, אודות שתי נשים שלא רצו להיפרד מהשכינה. מדרש זה מופיע בתוך אוסף כתבי יד שברשות הספרייה הלאומית הרוסית בסנט-פטרסבורג, המכונה 'אוסף פירקוביץ'.