נציגינו יצרו אתך קשר בהקדם האפשרי.
פרופ' בת־שבע מרגלית שטרן היא מרצה ללימודי האישה והיהדות ולתולדות עם ישראל ועומדת בראש התוכנית ללימודי מגדר ופמיניזם במכון שכטר. פרופ' מרגלית שטרן היא היסטוריונית העוסקת בחקר נשים ביישוב ובראשית המדינה. מחקריה המגוונים עוסקים בתחומי חיים שונים של נשים והם ראו אור בבמות מחקריות בארץ ובעולם. ספרה "מהפכנית: עדה פישמן מימון – סיפור חיים" ראה אור באביב תשע"ח בהוצאת מכון בן גוריון ויד יצחק בן צבי.
בערב ירושלמי חמים בחודש מאי 1939 הגיעה להקרנת הסרט 'טרזן' בקולנוע רקס בירושלים קבוצת צעירים וצעירות שהתחזו לערבים. בהשמע שאגת האריה המפורסמת של חברת מטרו גולדן מאייר החרידה התפוצצות רב-מוקדית את בית הקולנוע החדש והפופולרי. בפיצוץ נהרגו 5 מבקרים, 18 נפצעו, בהם גבר ואישה יהודים. מי היו המפגעים ועל שום מה יצאו לפעולה מסכנת חיים זו?
גולדה מאיר הייתה ונותרה – האישה היחידה שעמדה בראש ממשלה בישראל. במאמרה מנתחת פרופ' בת־שבע מרגלית שטרן את קשרי גולדה מאיר עם חברת הלאום הציונית ומפענחת את דגם מנהיגותה.
פרופ׳ בת־שבע מרגלית שטרן במאמר על הברון אדמונד דה רוטשילד, התומך העיקרי ביישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת העלייה הראשונה, ועל מפעלו בארץ ישראל.
דימויים נשיים פרי השנה החולפת מעידים לדעתה של פרופ' בת שבע מרגלית שטרן, מרצה למגדר במכון שכטר, על ניסיון לשנות את המרחב הציבורי בישראל מהשורש ולעקר את הישגיהן של נשים ציוניות בעבר לכונן בישראל חברה שוויונית.
דמותה של בת־שבע מופיעה בתנ"ך כמה פעמים וכל פעם מזווית ראייה של גבר: בת, אישה, פילגש ואם, עד הרגע שבו היא חוזרת אלינו כאישה מבוגרת. פרופ' בת־שבע מרגלית שטרן דנה עם דב אלבוים על מורכבותה של הדמות ועל הביקורת הפמיניסטית בת־זמננו שמעורר סיפורה.
אִמָּהוּת היא ערוץ מרכזי בתהליכי בינוי אומה. צמיחת מדינות הלאום, שהקמתן היתה כרוכה בין השאר בהגדרה מחודשת של תפקידי המינים בחברה, הפכה את סוגיית האִמָּהוּת לאבן מאבני בניינה. לכן נחשבה עבודת האם הבונה את משפחתה בעלת משמעות לאומית ולא רק פרטית; והאישה למסמלת האם הפרטית ואם האומה - הציבורית.
בתקופה הנדונה כאן – טרום הקמת המדינה , עת היישוב היהודי בארץ ישראל היה תחת החסות הבריטית - העצמת האם הורגשה לא רק במרחב הביתי. נשים השתמשו בתפקידיהן הביולוגיים כערוץ להגדרה מחודשת של המרחב הציבורי, וכפי שגרדה לרנר הגדירה את תהליך זה - 'סמכותיות באמצעות האימהות'.
עם התחדשות תקומתנו המדינית נשואות עינינו למוסד המחוקק, לכנסת. בתביעה למצוא דרך חוקית כדי לשים קץ לעוול הקיים זה דורי דורות לגבי האשה העברית[...] ושלא להפלותה מבחינה משפטית ומבחינת נוהג החיים.
כוחה הגדול של תנועה לאומית, ציונית כאחרת, בא לה מהלגיטימציה החברתית שרכשה. לא במעט בזכות הישענותה על העבר. הציונות בחרה יסודות שהיו מוכרים ומקובלים על ציבור תומכיה, ויכלו להזדהות עמם. על היסודות הנבחרים היה לבטא יחס של כבוד מצד "העולם"; ולייצג את התנועה הציונית ומנהיגיה.
במחקר חלוצי משנת 1984 כתבה המחברת דפנה יזרעאלי: 'חיבור זה מוקדש בהערצה לזכרה של עדה פישמן-מימון, אשה רבת פעלים בהעזה, בדבקות ובחזון. תרומתה החשובה למעמד האשה חיזקה אותו ואת החברה הישראלית כולה'. מי היתה עדה פישמן (מימון) ועל שום מה זכתה בשבחים אלה?
לאחרונה מאירים חוקרי לאומיות את הקשר בין לאומיות ומגדר, ובמיוחד את אופני השמוש בגוף האישה כטקסט לאומי. ההקשר הציוני אינו יוצא מכלל זה. מוסכם על חוקרים שהתנועה הציונית על הוגיה, מנהיגיה ופרנסיה, שאפה לחולל מהפכה חברתית, תרבותית וכלכלית בעם היהודי. יחד עם זאת, רכיבי המהפכה לא זכו להסכמה מצד השותפים לזירת הפעולה הציונית.
הוצאה לאור: מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות ויד יצחק בן-צבי