בוגרות יקרות, בוגרים יקרים, בני משפחה, מרצים ועובדים יקרים של מכון שכטר,

אני רוצה לפתוח בברכה לכם, בוגרות ובוגרים יקרים על המעמד המרגש של השלמת לימודיכם לתואר שני. כל אחת וכל אחד מכם עבר כברת דרך משמעותית למן הרגע שבו החל את לימודיו במכון לפני כך וכך שנים ועד לרגע המיוחד והמיוחל הזה. אני מקווה ומאמינה שהלימודים במכון שכטר היוו עבורכם תקופה משמעותית, ומעוררת למחשבה ולעשייה.

הימים אינם ימים קלים. חודשים ארוכים של מלחמה, התמודדות עם מציאות כואבת ודאגה עמוקה שמקננת בלב כולנו. מאז השבעה באוקטובר אנחנו עושים כל שביכולתנו לתמוך, לנחם, ולהושיט יד לחברינו – מורים ותלמידים – שחוו אסונות והתמודדויות קשות. ולצד זאת, לבטא הערכה עמוקה וסיוע בכל מה שניתן לחברינו ולתלמידינו המשרתים ימים כה רבים במילואים ונלחמים בעבור כולנו.

המלחמה הזאת המחישה בצורה האיומה ביותר מהי שנאה טהורה שהופנתה כלפינו משום היותנו יהודים וישראלים. אך מתוך תובנה זו ומתהומות השנאה והרוע התעוררנו לבירור חדש-ישן של אותה זהות יהודית-ישראלית, ומשמעותה בחיינו הפרטיים והציבוריים. האם זו רק זהות מולדת שנובעת מתוקף לידתנו לעם היהודי? האם מה שקושר בינינו הוא רק ברית הגורל, כפי שכינה זאת הרב  סולובייצ’יק, הנובעת מלידה, מכורח, וממוקדת בעבר המשותף? או שזו גם ברית ייעוד, ומה שקושר בין חבריה הוא חזון רוחני ומוסרי וחתירה לעיצוב מציאות טובה יותר, חזון שרלבנטי היום יותר מתמיד. ברית זו אינה נשענת על כורח אלא על בחירה חופשית, אינה מתמקדת בעבר המשותף אלא נושאת פניה אל העתיד.

אני משוכנעת שכל מה שקיבלתם כאן בשנות לימודיכם במכון שכטר יסייע לכם בבירור הנוקב שכולנו נדרשים לו כעת: בירור זהותנו היהודית והישראלית במדינת ישראל בשנת 2024, והבנת האחריות הרובצת על כתפינו בגינה.

מיכה גודמן בספרו היום השמיני שואל את השאלה שמעסיקה את החברה הישראלית זה זמן רב: איך מרפאים קיטוב? ומציג בתור דגם של פתרון את “חברת משרתי המילואים”. חברה זו מתאפיינת בכך שחבריה הם בעלי עמדות וזהויות שונות, שעברו מפגש אינטנסיבי פנים אל פנים ללא תיווך דיגיטלי ולאורך זמן. במפגש זה נמחקה השנאה והומרה באחווה ובסולידריות. “סדנה לניקוי רעלים” בלשונו. זו כמובן מסקנה מעודדת בדבר יכולת הלכידות של החברה הישראלית, בהינתן התנאים המתאימים.

דומני כי לא יהיה זה מוגזם לומר כי גם אצלנו במכון שכטר, בחלקת האלוהים הקטנה שלנו, נוצרת מזה שנים חברת מילואים קטנה. תלמידי המכון, עובדיו ומוריו, מייצגים קשת רחבה של עמדות בחברה הישראלית: דתיות, פוליטיות, חברתיות ומה לא. מדי שבוע אנחנו נפגשים, מלמדים ולומדים יחדיו, מלבנים סוגיות מהותיות, מחליפים דעות ובעיקר מכבדים זה או זו וזו את זה. ובתוך כך נוצרים קשרי רעות וחברות שנמשכים שנים רבות לאחר סיום הלימודים. אני גאה על היותי חלק מן הדינמיקה המופלאה הזאת, אלומת אור באפילה שהלוואי ותלך ותתרחב. זה צו השעה. לאחר כתיבת הדברים קיבלתי חיזוק משמעותי מסטודנט שאמר לי: “מכון שכטר צריך להיות מודל חיקוי לכל החברה הישראלית. כאן מתרחש המפגש בין חלקים שונים בחברה הישראלית באופן הנכון והמכובד ביותר.”

קבוצת הבוגרים השנה – כמדי שנה – כוללת אנשים ונשים נפלאים, הבאים מכל קצות הארץ, מרקעים שונים ומתחומי עיסוק שונים, אך יש משהו אחד – חשוב – שמשותף לכולם: הצימאון להשכלה וידע בתחומי היהדות. הסקרנות, העניין, והאהבה הגדולה ללימוד. השנה הקבוצה קטנה קצת מן הרגיל, אבל אנחנו – כידוע – לא נמדדים בכמות. לצערנו, מדעי הרוח והיהדות אינם הנחשקים ביותר, יש נוצצים וזוהרים מהם. אך מי שמוכן להיכנס ולצלול אל העולמות הללו זוכה באוצר בלום של חוכמה ודעת. פתח וצוהר לעולם ומלואו, עולמו של ארון הספרים היהודי.

הרבה אנשים יקרים ליוו אתכם בשנות לימודיכם, חלקם באופן ישיר וחלקם מאחורי הקלעים, ולכולם שלוחות תודות רבות. מפאת קוצר הזמן אזכיר רק חלק קטן מהם: ראשון לכולם נשיא מכון שכטר פרופ’ ארי אקרמן שדלתו תמיד פתוחה ואוזנו קשובה לכולם. היועצות האקדמיות ומנהלות התוכניות שליוו אתכם במסירות החל בשיחה הראשונה של הצגת התוכנית האקדמית ועד לרגע הזה ממש. המזכירה האקדמית המסורה ללא גבולות נעמי דופרה. ולסיום תודה לצוות שעמל על הבוקר המקסים הזה: לצוות נווה שכטר: רומינה רייסין המנהלת, אמיר ואיתמר. וכמובן לצוות מכון שכטר: מנכ”לית המכון מיכל מקוב-פלד, עורכת התוכן ציפי סנדרוב אל-חי, דורון סגיר מנהל התפעול, יעל גרשום וזהרה היימן. יבואו כולם על הברכה.

בוגרות יקרות ובוגרים יקרים שלנו, לכו לשלום אך שימרו על קשר. אתם תמיד מוזמנים לחזור אלינו כשומעים חופשיים, ואפילו להתחיל ללמוד תואר שני שני. היו שגרירים נאמנים לרוח המיוחדת של שכטר במעגלי חייכם השונים. יחד נצליח להשפיע ולעשות טוב.

אני רוצה לסיים עם קטע קצר משירו הנפלא של דיוויד ברוזה למילותיו של יהונתן גפן: יהיה טוב

אני מביט מהחלון
לראות אם כל זה אמיתי
מביט מהחלון וממלמל את תפילתי
עוד נגור זאב עם כבש
ונמר ירבץ עם גדי
אך בינתיים אל תוציאי
את ידך מכף ידי

בהצלחה רבה לכולכם!

סיוון תשפ”ד