כ־300 נשים בגילים 12 ועד 93, התכנסו ביום שישי ליום לימוד שהתקיים במכון שכטר למדעי היהדות בירושלים. יום הלימוד נפתח בתפילת בוקר משותפת והמשיך בסדרת הרצאות, סדנאות, מדיטציה, שירה, ארוחת צהריים ועוד. “המטרה היא לחבר נשים יחדיו באמצעות לימוד טקסטים יהודיים ולשבור את המחיצות של גיל, עדה ומצב סוציואקונומי בין הנשים”. האירוע נערך בשיתוף מכון שכטר למדעי היהדות, ליגת הנשים ליהדות מסורתית והתנועה המסורתית.

יום הלימוד הארצי לנשים מסורתיות התקיים זו השנה העשרים במכון שכטר למדעי היהדות ועסק  בנושא “נשים משנות את העולם – בקול וברוח: מהתנ”ך עד היום”. לאורך היום התקיימו לימודים משותפים והרצאות על נשים שחיו בתקופת המקרא ובתקופות מאוחרות יותר ושהשאירו את חותמן עד לימינו, על אמונת נשים ומה שמייחד אותה ועוד. באחד מן המושבים השתתפו שלוש רבות: אורתודוקסית, מסורתית ורפורמית אשר סיפרו על קשריהן עם אוכלוסיית האחר (זרים, מיעוטים ולהט”בים). המשתתפות הגיעו מכל רחבי הארץ: מקיבוץ אדמית שבצפון ועד מצפה רמון שבדרום, כשליש מתוכן הן עולות חדשות. את ההרצאות הובילו מרצות ממכון שכטר, רבות מכל הזרמים שחלקן הוסמכו בבית המדרש לרבנים ע”ש שכטר, חזניות, סופרות, נשות רוח ועוד.

לדברי פרופ’ אליס שלוי, מייסדת שדולת הנשים בישראל ולשעבר נשיאת מכון שכטר אשר דיברה בפתיחת האירוע: “אנחנו חושבות אולי שהייתה העצמה נשית בזמן האחרון. במידה מסוימת זה נכון: יש יותר נשים משכילות, יש יותר נשים במקצועות החופשיים אבל צריך לזכור שמספר חברות הכנסת ירד בבחירות האחרונות משיא של 37 ל־29 בלבד. הנשים עדיין מרוויחות פחות מגברים, רצח הנשים במגמת עלייה, יש אלימות כלפי נשים ואנחנו עדיין לא זוכות לשוויון גמור במדינה שבמגילת העצמאות שלה דובר על הקמת חברה שבה יהיה שוויון גמור בין כל אזרחיה. גם היום עדיין אין שוויון מבחינה דתית, אין מבחינת גזע ואין מבחינת מין. אז יש הרבה לעשות. בבחירות הקרובות יש הזדמנות לתקן את מה שקרה באפריל: אם אתן לא מחויבות למפלגה, תבדקו מה כתוב במצע של המפלגות בעניין מעמד האישה, כמה נשים יש ברשימה כאשר ידוע מראש שאצל החרדים לא תהיה אישה. תהיו על המשמר ותביעו עמדה”.

את יום הלימוד מארגנת זה עשרים שנה דיאן פרידגוט, נשואה ואם לחמישה אשר נולדה בשנת 1939 בארה”ב, עלתה לארץ בשנת 1983 והתיישבה בירושלים. את המפעל היא החלה בשנת 2000 בתמיכתה של נשיאת מכון שכטר דאז פרופ’ אליס שלוי: “המטרה היא לחבר נשים יחדיו באמצעות טקסטים יהודיים ולשבור את המחיצות של גיל, עדה ומצב סוציואקונומי בין הנשים. זה נותן לנו אפשרות לבטא את עצמנו בחופשיות שלא הייתה מתאפשרת בקבוצות מעורבות” אומרת פרידגוט. בגלל קשיי השפה ואתגרי ההתאקלמות בארץ שדיאן חוותה בעצמה, היא הבינה שיש צורך בהרצאות בארבע שפות – אנגלית, עברית, רוסית וספרדית – וכך היא מאפשרת לנשים לחוות את החוויה בשפה המוכרת להן.

“לנשים יש יכולות להזדהות ולראות דברים מעבר לגיל. טמון בהן הצורך לתת תמיכה לאנשים אחרים שחווים אתגרים. השיתוף הוא משהו טבעי, הן מסוגלות להביע אמפתיה גם לכפי מישהו שהן לא מכירות. אנו רגילות לתת תשומת לב לאנשים ורוצות להיות חלק ממשהו”. היא מוסיפה ומספרת כי ההרגשה בימים הללו מיוחדת מאוד: “זו לא הרגשה כמו בסמינר לימודי רגיל: התחושה היא של בניית קהילה נשית באמצעות לימודי היהדות ועובדה היא שרוב המשתתפות מגיעות שנה אחר שנה כבר עשרים שנים.”