נציגינו יצרו אתך קשר בהקדם האפשרי.
28 במרץ 2019
רק 22% מיהודי ארה”ב מגדירים את עצמם יהודים שלא על פי דת אלא על פי משפחה, היסטוריה, תרבות והקשר לישראל.
נתון זה נחשף בכינוס השנתי השני של מכון שכטר שנערך השבוע עם בית המדרש לרבנים באמריקה JTS. בכינוס אמר פרופ’ ארנולד אייזן, נגיד בית המדרש לרבנים באמריקה: “הפער בין יהדות ישראל לארה”ב הולך וגדל ואם אנחנו לא נוכל לגשר בין שני הריכוזים היהודיים הגדולים בעולם, מי כן?”
הכינוס שנערך השבוע בירושלים עסק בנושא “להיות יהודי בישראל ובארה”ב: המשותף והשונה” ונערך בהשתתפות מרצים ממכון שכטר ומבית המדרש לרבנים ע”ש שכטר, מרצים מ־JTS (בית המדרש לרבנים באמריקה), חוקרים, עיתונאים וסופרים.
בכינוס דיבר פרופ’ ארנולד אייזן, נגיד בית המדרש לרבנים באמריקה (JTS) על המרכז הדתי החיוני בישראל ובצפון אמריקה ואמר: “יחסי ישראל עם יהדות ארה”ב הוא נושא חשוב ומכריע לעתידנו כעם אחד שרוצה להשפיע על מה שקורה בעולם. הפער בין יהדות ישראל לארה”ב הולך וגדל ואם אנחנו לא נוכל לגשר מי כן? הקשר ההדוק בין מכון שכטר ל JTS הוא זה שיכול להוביל זאת. המוסד שלנו משרת ספקטרום רחב של יהדות בארה”ב. כשסולומון שכטר הקים את התנועה הקונסרבטיבית בארה”ב הוא פנה גם ליהודים קונסרבטיבים וגם ליהודים אורתודוכסים. על פי סקרים שנערכים בארה”ב 78% מהיהודים מגדירים את עצמם כיהודים על פי דת ורק־22% מגדירים את עצמם כיהודים שלא על פי דת ומצהירים שהם אינם חברים בארגון יהודי כלשהו ואנחנו רואים קורלציה הדוקה בין השתתפות בפעילות יהודית לבין אנשים המגדירים את עצמם ככאלה. אלו המגדירים את עצמם כיהודים על פי דת נשאלו: האם הדת היא המרכיב הכי חשוב בזהות היהודית שלך? בין 2/3 ל־3/4 ענו שלא. הם מגדירים את עצמם יהודים על פי משפחה, היסטוריה, תרבות וקשר לישראל ולאו דווקא לדת. עם זאת, ההגדרות הללו רלוונטיות פחות לדורות הצעירים בארה”ב אשר רבים מהם אינם מזהים את עצמם עם אף זרם ביהדות. ההגדרה של יהדות כדת בדיוק כמו נצרות או אסלאם גורמת לדור הצעיר של היהודים בארה”ב שלא להגדיר את עצמם כיהודים. יהודים שאינם אורתודוקסים לא מגדירים את עצמם כדתיים מכיוון שהם מזהים דת עם אנשים שלבושים בשחור וזה משהו שהם אינם מזדהים איתו על אף שאין זה אומר שהם אינם מאמינים באלוהים”. לסיכום אמר פרופ’ אייזן כי “התפקיד של היהדות הקונסרבטיבית בדרך האמצע היא להראות את הערך הייחודי של היהדות כדת וכתרבות. היהדות בישראל מתפתחת מאוד וזה קריטי ששני הריכוזים היהודיים הגדולים בעולם ישתפו פעולה זו עם זו, העתיד שלנו תלוי בזה”.
הרב אבי נוביס־דויטש, דיקן בית המדרש לרבנים ע”ש שכטר דיבר אף הוא בכנס ואמר כי לאורך הדורות התאפיינה ישראל בדתיים ובחילוניים ותופעת המסורתיות הייתה פופולרית פחות, אולם כיום יש לזה יותר מקום. “נשאלות השאלות איפה גבולות המרכז?” הוא שאל, “האם התיאור הסוציולוגי של היהדות הוא של ישראל או של ארה”ב? האם טענת המרכז היא סוג של פרווה כי הגבולות לא ממש קריטיים להם?” פרופ’ דוד גולינקין, נשיא שוחרי עמותות שכטר הדגיש את החשיבות לחיזוק האמצע בישראל ובצפון אמריקה. לטענתו דרך האמצע במסורת היהודית היא חיונית. “בימינו מפלגות פוליטיות נעלמות מהאמצע וכך גם התנועה הפרוטסטנטית בארה”ב וזאת מכיוון שלא פופולרי להיות באמצע והקיצוני נחשב ל”מושך” יותר. חשוב לטפח את האמצע בישראל לא רק בכוחות עצמנו אלא גם על ידי תקציבים של מדינת ישראל”.
עוד נושא שנידון בכנס עסק בהתפתחות זהויות יהודיות בישראל ובארה”ב והשתתפו בו סגן יו”ר הסוכנות היהודית ד”ר דוד בריקסטון, פרופ’ אדם פרזיגר מאוניברסיטת בר־אילן, העיתונאי יאיר שלג מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, העיתונאי שמואל רוזנר מהמכון למדיניות העם היהודי ועוד. העיתונאי יאיר שלג אמר ש”מה שמאפיין את היהדות הישראלית הוא הלאומיות ואילו מה שמאפיין את היהדות האמריקאית היא הדת. על שני המרכזים היהודיים הגדולים הללו להפרות ולהעשיר זו את זו ולא להיבדל זו מזו” ושמואל רוזנר הוסיף ואמר ש”בישראל רק 30% מגדירים את עצמם כדתיים והשאר הם מסורתיים וחילוניים. לדבריו “מכיוון שישראלים אינם חוששים שילדיהם יתבוללו או יפנו לתרבות אחרת כמו בתפוצות, הם יכולים לתמרן בתוך התרבות הזו ואפילו להרגיש מידה של שלווה ועצלות כלפיה”.