לקראת יום הכיפורים, אני מבקשת לחלוק רעיון יפה אשר שמעתי מפיו של ד”ר מיכה גודמן לפני מס’ שנים:

יונה הנביא, המבקש לברוח מהשליחות שהוטלה עליו, איננו הנביא הראשון המבקש לחמוק משליחות האל. רבים וגדולים עשו זאת לפניו. גם היענותו המאוחרת, רק לאחר סדרת הפצרות אלוהיות, איננה ייחודית לסיפור יונה. המאפיין הייחודי לפרשיה זו אינו אלא במניעים לסירובו.

משה רבנו וירמיהו הנביא, אינם מעוניינים להתנבא כיוון שהם פוחדים מתגובת העם, “וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי”. שניהם חוששים מכשלון שליחותם ולכן מבקשים להימנע מלצאת אליה. יונה, לעומתם, מסרב מסיבה אחרת לחלוטין: “כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה”. כלומר, יונה ידע שאם יוציא את שליחותו אל הפועל יחזרו אנשי נינוה בתשובה וא-להים יסלח להם. משום כך מסרב יונה לצאת לשליחות.

כל הנביאים מסרבים לנבואה בגלל הפחד מדחיית העם; יונה מסרב לנבואה בגלל הפחד מהקשבת העם. כל הנביאים פוחדים מכשלון שליחותם; יונה הנביא פוחד מהצלחת שליחותו. מדוע כה חושש יונה?

* * *

הרמב”ם מלמד אותנו כי חזיונות האמת העולים בנביאים משקפים את נטיותיהם הפנימיות ביותר: ישנם נביאים העוסקים בצדק חברתי, אחרים נלחמים בחטאי האלילות, ואילו יונה הנביא עוסק בהתרחבותה של ארץ ישראל.

לפנינו אירוניה מקראית בגדולתה: הדמות המזוהה ביותר עם התרחבות ממלכת ישראל נדרשת להציל את נינוה בירת אשור אשר עתידה להביא להשמדת הממלכה ולהגליית בניה. בעצם על הפטריוט הישראלי מוטלת משימת הצלת האויב של ישראל. נשאלת השאלה: האם יונה הנביא יותר דתי או יותר לאומי?

* * *

הקורא חד העין העוקב אחר יונה המונה את מידותיו של אלהים, יתן את לבו להשמטה הרועמת של מידת האמת מרשימה זו: “יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה”. בפסוק המקורי בספר שמות מתואר: “אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת”. בשנים האחרונות ניתן לראות בתוכניות ראליטי, בפוליטיקה ואצל מפורסמים רבים את הנטייה להתגאות בכך שהם “אמיתיים”, שהם אומרים את “האמת שלהם”. בעיני, התפיסה כי יש “אמת” טהורה אחת חסרת פשרות, פוגעת ביכולת שלנו לגלות צדדים אחרים כמו הבנה של הצד האחר, הכלה וחסד, ולקיים עולם בו קיימת תשובה וסליחה. תשוקת א-להים היא תשוקת חיים שאינם נמדדים רק על פי קנה מידה של אמת, אלא גם על פי קנה מדה של רחמים, של אפשרות לשינוי והזדמנות לתשובה.