עַל דַעַת עֵינַי שֶׁרָאוּ אֶת הַשְׁכוֹל
וְעָמְסוּ זְעָקוֹת עַל לִבִּי הַשָׁחוּחַ,
עַל דַעַת רַחֲמַי שֶׁהוֹרוּנִי לִמְחֹל
עַד בָּאוּ יָמִים שֶׁאִיְמוּ מִלִסְלֹחַ,
נָדַרְתִי הַנֶּדֶר: לִזְכֹּר אֶת הַכֹּל
לִזְכֹּר – וְדָבָר לֹא לִשְׁכֹּחַ.
דָּבָר לֹא לִשְׁכֹּחַ – עַד דּוֹר עֲשִׂירִי
עַד שֹׁךְ עֶלְבֹּונַי עַד כֻּלָּם עַד כֻּלָּהַם
עֲדֵי יְכֻלּוּ כָּל שִׁבְטֵי מוּסָרִי.
קוֹנָם אִם לָרִיק יַעֲבֹר לֵיל הַזַּעַם
קוֹנָם אִם לַבֹּקֶר אֶחְזֹר לְסוּרִי
וּמְאוּם לֹא אֶלְמַד גַּם הַפָּעַם
לִזְכֹּר – וְדָבָר לֹא לִשְׁכֹּחַ
[נדר, אברהם שלונסקי]

השיר "נדר" של אברהם שלונסקי נכתב בשנת 1943 כתגובה לידיעות שהגיעו לארץ ישראל על שואת יהודי אירופה. הוא פורסם לראשונה בעיתון "הארץ" ביום 30 באפריל, 1943 (בדיוק לפני 82 שנה). השיר הוא חלק ממחרוזת שירים "ממחשכים" שכתבה באותה השנה כשהלכו ונתבררו ממדיה הבלתי נתפסים של השואה.

השיר הכתוב כנדר וכשבועה וחוזר בו מטבע הלשון "על דעת" הלקוח מתפילת כָּל נִדְרֵי. כמו בתפילה, אווירת השיר נוראה, אך בניגוד לתפילה שמבקשת להתיר נדרים, למחול ולפתוח דף חדש, משורר נקרע בין שני הכוחות של הזיכרון ושל השכחה. הוא נע בין נדר הזיכרון לבין הרצון למחול ולפתוח דף חדש וחיים חדשים, כפרט וכעם. הנדר ניצב בשיר מול אילוצי החיים, המחילה נצבת מול חוסר היכולת למחול על פשעים נוראים.

המשורר בוחר בסופו של דבר בצדו של הזיכרון – לפחות "עד דור עשירי". הביטוי לקוח מהתורה: "לֹֽא־יָבֹ֧א עַמּוֹנִ֛י וּמוֹאָבִ֖י בִּקְהַ֣ל יְהֹוָ֑ה גַּ֚ם דּ֣וֹר עֲשִׂירִ֔י לֹא־יָבֹ֥א לָהֶ֛ם בִּקְהַ֥ל יְהֹוָ֖ה עַד־עוֹלָֽם" (דברים כג, ד). ולמעשה הוא ציווי לזיכרון לנצח.

נזכור.