המסע שלנו התחיל עוד בארץ. במסגרת לימודינו במכון שכטר לתואר שני במדעי היהדות. אנחנו דנים בשאלות שנוגעות בזהות יהודית ובחינוך כפי שהם באים לידי ביטוי לאורך ההיסטוריה של העם היהודי. השותפות בין המכון למרכז תל"י לחינוך ישראלי יהודי פלורליסטי  הולידה הזדמנות יוצאת דופן לצאת למסע משותף בעקבות החינוך היהודי בארה"ב ואפשרה לנו להרחיב את תהליך הלמידה באמצעות מסע חינוכי־לימודי חוצה יבשות, ולהעמיקו.

באביב 2025, כשנה וחצי מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", בזמנים של משבר ושאיפה לריפוי ושינוי, יצאנו למסע של מחקר ולמידה על אחת מן הקהילות היהודיות החשובות בעולם – הקהילה היהודית בניו יורק. ביקשנו ללמוד על טיב הקשר המשתנה בין החינוך ליהדות בארץ לבין החינוך ליהדות מעבר לים, ולברר האם וכיצד ניתן לחזקו. יצאנו למסע בעקבות יהודים מהגרים שביקשו לעצמם חיים חדשים ומפלט מן המאורעות שהתרחשו באירופה של המאה ה-19. אותם מהגרים יהודים הגיעו לאליס איילנד חסרי כל, בתקווה לחיים חדשים, ובנו לעצמם ובעצמם בית בניו יורק. מאז העיר השתנתה ללא היכר, ועמה גם מעמדה של יהדות ארה"ב. על תכונותיו של התהליך הזה ביקשנו ללמוד באמצעות הרגליים, וכך עשינו.

"ליברטי" קידמה את פנינו, בדיוק שבועיים לפני חג החירות. הגענו לעיר מתוך כוונה ללמוד על תהליכי ההתפתחות והשינוי שעברו על הקהילה היהודית בניו יורק, על החופש לבחור בזהות יהודית, במסורת, על החירות לנוע בין מגוון דרכים שונות, ולקיים יהדות בזמנים של שינוי.

נפגשנו עם ראשי הקהילות השונות, נציגי המוסדות היהודים הגדולים שתומכים ומטפחים קשרי קהילה בין ישראל לארה"ב, ובהם "The Jewish Education Project" שמתמקד בפיתוח מקצועי של מחנכים ואנשי הוראה לחינוך יהודי מגיל ילדות ועד התיכון. משם המשכנו לביקור ב"פדרציה היהודית" בה למדנו על טיפוח הקשר עם הארץ, חשיבות גיוס המשאבים ושיתוף פעולה בעתות משבר. נפגשנו גם לשיחה אינטימית עם שלושה רבנים, מובילי קהילותיהם בזרמים האורתודוקסי, הרפורמי והקונסרבטיבי ובמהלכה למדנו על האתגרים הייחודיים של כל אחת מן הקהילות כמו גם על המכנה המשותף להן. ביקרנו במגוון בתי ספר יהודיים בעיר, כל אחד מהם מיצג בחירה וניהול של מערכת ערכים חינוכית שונה, דנו בשאלת היתרונות והחסרונות של החינוך הפרטי מול החינוך הציבורי, בסוגיית הפרדת הדת והמדינה, והשפעתה על העלויות והנגישות של חינוך יהודי פורמאלי בארה״ב.

עושרו של המסע בא לידי ביטוי במגוון: למדנו הן מדבריהם של "זקני העיר", אלו שלאורך השנים הובילו ולקחו חלק בבנייתה של הקהילה היהודית, בנו מוסדות דת, מערכת חינוך יהודית פורמלית ובלתי פורמלית, הקימו והרחיבו את מערכת התמיכה והמענה בבתי ספר, במרכזים קהילתיים ובמחנות הקיץ, הן מתוך חוויותיהם של סטודנטים צעירים –  מנהיגים בתחילת דרכם שמשמשים כיום ראשי ארגוני הסטודנטים ב"אוניברסיטת קולומביה" וב- JTS.  יחד עמם קיימנו גם מעגלי שיח על זהות, על הקשר עם ישראל ועל האתגרים שעומדים לפתחם של צעירי הקהילה היהודית. למדנו על השלכותיהם של אירועי המלחמה, על מקרים של גילויי אנטישמיות ועל השפעותיהם של נישואי תערובת.

המסע טמן בחובו רובד נוסף: נחשפנו לקשר העמוק בין חינוך, יהדות ואמנות. קיימנו מפגשים עם אמנים ויוצרים יהודיים שעוסקים בשאלת זהותם כיהודים שחיים ופועלים בארה"ב, בין אם בכתיבה בעברית או באנגלית, בגאון או מתוך חששות ולבטים, בהשפעת אירועי ה- 7 באוקטובר והמלחמה, ולמדנו על חשיבותה של האמנות ככלי לביטוי עצמי.

במהלך המסע נוכחנו כי השוני קיים גם בתוכנו! כסטודנטים במכון שכטר יש לנו מכנה משותף רחב, כוונה ונכונות לחקור, ללמוד ולהוביל תהליכי חינוך, כמו גם שוני ומגוון שבאים לידי ביטוי בהבדלים בגיל, בעמדות, בזרמי החינוך השונים שבהם גדלנו ושלאורם התחנכנו בארץ. ראשי המשלחת – פרופ' ארי אקרמן, ד"ר מרוה שלו מרום, ד"ר פארי סינקלר, רבקה גרינפלד ושירה אקרמן הפגינו כלפינו, וכלפי כל אחד מן המארחים, סבלנות, כבוד וקשב רב – כך שעבורי מסע זה, בעיתוי שלו, היה ועודנו הזדמנות יוצאת דופן לחקר העצמי.

בכל מפגש, בכל שיחה שקיימנו – ובמיוחד עם מר סקוט שיי –  בקבוצות הלמידה, בכל ביקור באחד מן המוסדות החינוכיים או בבתי הכנסת, ניתן היה להרגיש את תחושות האחדות והערבות ההדדית. למדתי שהבחירה ביהדות היא זכות וכי זמנים של איום ומשבר עלולים לפגוע בה ובו בזמן גם לאחד ולחזק, וכי עלינו כאנשי חינוך, כמנהיגים בקהילותינו, לבחור ולפעול יחד בטוב. בין אם מדובר בארץ או בניו יורק הרחוקה – היהדות מאחדת אותנו ובאחריותנו לפעול לחיזוק הקהילה, המסורת והזהות היהודית בארץ ובעולם שכן השלם גדול מסך חלקיו.