בפרשת תולדות אנו קוראים את הסיפור הדרמטי על לידת יעקב ועשיו ועל התחרות ביניהם. ובין השאר נאמר: וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים.

על המילים האלה יש מדרש מפורסם בבראשית רבה (ס״ג:ט׳):

“ויגדלו הנערים” – רבי פנחס בשם רבי לוי: משל להדס ועצבונית (סוג של שיח) שהיו גדלים זה על גבי זה. כיון שהגדילו הפריחו, זה נותן ריחו וזה חוחו. כך, כל שלוש עשרה שנה, שניהם הולכים לבית הספר ובאים מבית הספר. לאחר י”ג שנה, זה הולך לבתי מדרשות וזה הולך לבתי עבודה זרה. כלומר, לפי המדרש הזה, יעקב ועשיו קבלו אותו חינוך, ואז התברר בגיל שלוש-עשרה שזה הולך בכיוון טוב, וזה הולך בכיוון רע.

הרב שמשון רפאל הירש במאה התשע-עשרה הרחיב את הדיבור על הנושא וכתב: ״כי הניגוד העמוק שבין נכדי אברהם מקורו העיקרי היה – לא רק בתכונותיהם – אלא גם בחינוכם הלקוי (בראשית רבה). כל עוד היו קטנים, לא שמו לב להבדלי נטיותיהם הנסתרות (עיין פסוק כ״ד). תורה אחת וחינוך אחד העניקו לשניהם, ושכחו כלל גדול בחינוך: ׳חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ׳ (משלי פרק כ״ב)”. כלומר, לפי המדרש ובמיוחד לפי הרש״ר הירש, שני הילדים קבלו בדיוק את אותו החינוך.

במחילה על כבודם, ברצוני לחלוק. אני חושב שלפי פשוטו של מקרא, ניתן לראות שהם קבלו חינוך שונה. רבקה חינכה את יעקב על פי דרכו. כתוב וְיַֽעֲקֹב֙ אִ֣ישׁ תָּ֔ם יֹשֵׁ֖ב אֹֽהָלִֽים, ולאחר מכן כשהיא רוצה שהוא יקבל את הברכה של יצחק: וְקַֽח־לִ֣י מִשָּׁ֗ם שְׁנֵ֛י גְּדָיֵ֥י עִזִּ֖ים טֹבִ֑ים.  כלומר, היא יודעת שהוא איש תם יושב אהלים ולכן היא שולחת אותו להביא עיזים, ובסופו של דבר בפרק ל׳ יעקב מתעשר כרועה צאן. מצד שני, יצחק חינך את עשיו על פי דרכו. נאמר בפרק כה וַיְהִ֣י עֵשָׂ֗ו אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד אִ֣ישׁ שָׂדֶ֑ה, ובפרק כ״ז וְעַתָּה שָׂא-נָא כֵלֶיךָ, תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ; וְצֵא, הַשָּׂדֶה, וְצוּדָה לִּי, צָיִד. ובסופו של דבר, עשיו מתקרב אל יעקב עם ארבע מאות איש, כלומר עם ארבע מאות חיילים. זאת אומרת שלפי פשוטו של מקרא, עשיו קיבל חינוך על פי הדרך שיצחק הבין שנכון לו, ויעקב קיבל חינוך אחר על פי הדרך שרבקה הבינה שמתאימה לו.

ומה לגבי הפסוק ״חנוך לנער על פי דרכו״? יש עליו מאמר מעניין של פרופ׳ סטיבן גרפינרל מ-JTS בניו יורק משנת 1994. בדרך כלל מתרגמים חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה שצריכים לחנך את הנער על פי הדרך שבה ילך כדי שלא יסור מאותה דרך כשיגדל. אבל פרופ׳ גרפינרל מוכיח על פי בדיקת הביטוי ״על פי״ במקרא שזהו תרגום לא מדויק. הפשט של הפסוק הוא: חנוך לנער על פי הדרך *המתאימה לאותו ילד*, גם כי יזקין לא יסור ממנה. ואני טוען שזה בדיוק מה שיצחק ורבקה עשו.

מה אנו יכולים ללמוד מזה?

א. הורה טוב מחנך את הנער על פי הדרך המתאימה לאותו נער.
ב. מוסד חינוכי או מחנך טוב מחנך הן ילדים והן מבוגרים על פי הדרך שמתאימה להם.

אני סבור שזה מה שאנו עושים בעמותות שכטר מאז שהקמנו את המוסד בשנת 1984. בכל עמותה יש תוכניות שונות שמתאימות לגילאים שונים ולאנשים מרקעים שונים, כדי שנוכל לקיים מה שנאמר: חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה.