הרשמה לתואר שני
תרומה לשכטר
English

האם חייבים לכתוב את שם ה' בלועזית בשינוי כגון G-d?

עשה לך רב

שנה 7, מספר 2

אדר תשפ"א

(יורה דעה רע"ו:ט' ו-קע"ט:ח' בש"ך, ס"ק י"א; חושן משפט כ"ז:א')

לעילוי נשמת חמי

דניאל רוטנמר ז"ל

במלאות 25 שנה לפטירתו


שאלה מאת ארבעה אנשים מהארץ ומחו"ל: יש מנהג נפוץ אצל הרבה יהודים, בייחוד אורתודוקסים, לכתוב G-d במקום God. האם יש בסיס הלכתי למנהג זה? האם חייבים לנהוג כך?

תשובה: אכן, אין זה מנהג של יהודים דוברי אנגלית בלבד. אנו נראה עדות להלן שהיו יהודים שכתבו "אללה" בקיצור בקטעי גניזה בערבית-יהודית, "ב-ג" במקום "בוג" ברוסית ובפולנית במאה ה-17, ו"ג-ט" במקום "גאט" בגרמנית וביידיש במאות ה-20-19. בנוסף על כך, עד היום יש דוברי צרפתית שכותבים “D.ieu” עם נקודה באמצע המילה.

העם היהודי תמיד התייחס לשם ה' בכובד ראש. נאמר בעשרת הדברות "לא תשא את שם ה' אל-היך לשווא" (שמות כ':ז'). כתוצאה מכך, יהודים תמיד היססו להישבע. התורה גם קובעת "ונוקב שם ה' מות יומת" (ויקרא כ"ד: י'-כ"ג; והשוו שמות כ"ב:כ"ז ואיוב ב':ט'). אכן, יש תשובה מפורסמת של רבינו אשר, הרא"ש (אשכנז וטולידו, 1327-1250) אודות יהודי בקורדובה שקילל את ה' בערבית והרא"ש המליץ שיש להענישו בעונש פיזי חמור (שו"ת הרא"ש י"ז:ח'). לבסוף, "אמר רב: השומע הזכרת השם מפי חברו צריך לנדותו… שכל מקום שהזכרת השם מצויה, שם עניות מצויה" (נדרים ז' ע"ב; וכן פסק הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה ו':י"ד).

ועתה נשוב לשאלה הספציפית שלנו, כתיבת שם ה' בשפות שאינן עברית. בראשית דבריי, ברצוני להסביר שאני לא אבחין בתשובה זו בין כתיבת שם ה' ביד, בדפוס או במחשב. מאז שהמחשבים הפכו לנפוצים בשנות השמונים של המאה הקודמת, יש הרבה חילוקי דעות לגבי השאלה האם כתיבה במחשב או בטלפון חכם אכן נחשבת לכתיבה.(1) באופן כללי, אני מסכים עם אלה האומרים שזאת כתיבה, מכיוון שהיום זאת שיטת הכתיבה הנפוצה אצל אחוז גבוה של בני האדם בעולם. מצד שני, אני הקלתי בנדון לפני פסח תש"ף כדי למצוא דרך לאפשר לאנשים להשתתף בליל הסדר דרך זום.(2) ברם, זה היה בשעת הדחק, במצב חירום, ואין זה המצב הנדון כאן.

השאלה העיקרית בנדון היא האם שם ה' בשפה זרה עדיין נחשבת לשם ה', או שמא מדובר ב"כינוי" – דהיינו שם במקום ששם ה' – או סתם מילה בלי קדושה. נושא זה הוא נושא לוויכוח מאז ימי הביניים.

א) הטקסטים הבסיסיים האוסרים את מחיקת שם ה'

נאמר בספר דברים י"ב:ג'-ד':

ונתצתם את מזבחותם… ופסילי אלהיהם תגדעון. ואבדתם את שמם מן המקום ההוא. לא תעשון כן לה' אלהיכם.

וכך שנינו במדרש התנאי, ספרי דברים (פיסקא ס"א, מהד' פינקלשטין, עמ' 127):

רבי ישמעאל אומר: מנין למוחק אות אחת מן השם שעובר בלא תעשה? שנאמר "ואבדתם את שמם [מן המקום ההוא]. לא תעשון כן לה' אלהיכם."

במדרש זה, שמופיע בשינויים במקומות רבים בספרות חז"ל,(3) ושנפסק להלכה על ידי הרמב"ם (הלכות יסודי התורה ו':א'), לומד רבי ישמעאל מן הסמיכות בין פסוקים ג' ו-ד' שאסור למחוק אפילו אות אחת משמו של הקב"ה.

ברם, מדרשים אלה אינם מגדירים את "השם". אותה הגדרה נמצאת במקור תנאי אחר, בברייתא המופיעה בבבלי שבועות ל"ה ע"א:

יש שמות שנמחקין ויש שמות שאין נמחקין. אלו הן שמות שאין נמחקין?  כגון: א-ל, א-להיך… ש-די, צ-באות, הרי אלו אין נמחקין…

הרמב"ם (שם ו':ב') והטור והשלחן ערוך (יורה דעה רע"ו:ט') פסקו כך להלכה. וכך כתב הרב יוסף קארו: "אסור למחוק אפילו אות אחת משבעה שמות שאינם נמחקים… ואלו השבעה שמות: שם ההויה, ושם האדנות, וא-ל, א-לוה, א-לוהים, ש-די, צ-באות, ויש גורסין גם כן…

לבסוף, חלק מן הפוסקים שנביא להלן מצטטים את בבלי ראש השנה י"ח ע"ב: (4)

[שנינו במגילת תענית, חיבור מסוף תקופת בית שני המונה את הימים שבהם אסור לצום:] "בתלתא בתשרי בטילת אדכרתא מן שטרייא [=בשלושה בתשרי בטלה אזכרת שם ה' מן השטרות]." שגזרה מלכות יוון גזרה שלא להזכיר שם שמים על פיהם. וכשגברה מלכות חשמונאי ונצחום, התקינו שיהו מזכירין שם שמים אפילו בשטרות, וכך היו כותבים: "בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לאל עליון". וכששמעו חכמים בדבר אמרו: "למחר זה פורע את חובו ונמצא שטר מוטל באשפה!" וביטלום. ואותו היום עשאוהו יום טוב.

ברור מן המקורות הנ"ל שעל פי הלכה אסור למחוק אפילו אות אחת משבעה שמותיו של הקב"ה ולכן יהודים תמיד נמנעו מלכתוב את שמות ה' בעברית חוץ מבמקרא, בסידור ובעוד טקסטים מקודשים. זאת הסיבה שיהודים כותבים את האות "ה' " והרבה קיצורים אחרים (5) של שם ה' וזאת הסיבה שגונזים טקסטים מקודשים שבלו בקרקע או בגניזה.

השאלה היא: האם הקדושה של שבעה שמות ה' בעברית חלה גם על תרגומים של אותם שמות?

ב) שם ה' בשפה אחרת אינו קדוש

רוב הפוסקים שעסקו בענייננו פסקו ששם ה' בשפות אחרות איננה קדושה ומותר למחקו:

1. הרמב"ם כתב הרבה מכתביו בערבית-יהודית, כולל פירושו למשנה, מורה נבוכים והרבה מתשובותיו. פרופ' מרדכי עקיבא פרידמן, חתן פרס ישראל להיסטוריה, הוא אחד מן המומחים המובילים בעולם לערבית-יהודית, לכתבי הרמב"ם ולגניזת קהיר. אני שאלתי אותו אם הרמב"ם ויהודים אחרים מעולם הגניזה כתבו את השם "אללה" בערבית-יהודית או השתמשו בקיצורים. הוא הואיל בטובו לשלוח לי אחד מספריו, ששם כתב:

בדרך כלל כתבו בערבית-יהודית "אללה" לאותיותיו, אולם בכמה כתבי-יד מוצאים אנו צורות שונות של קיצורים מחמת קדושת השם גם בלועזית… יש בכך משום חומרה יתרה, שלא נתקבלה כהלכה לדורות… כידוע, בזכות הגניזה יש בידינו היום כתבים רבים מידו של הרמב"ם, לרבות איגרות של חולין, ובהם כתב "אללה" לאותיותיו…

במילים אחרות, הרמב"ם בעצמו, שהחמיר מאד בעניין כתיבת שם ה', כתב "אללה" במלואו כשהוא כתב בערבית-יהודית. (6)

2. הרב שמעון בר צמח דוראן, הרשב"ץ (ספרד ואלג'ריה, 1444-1361; שו"ת התשב"ץ, חלק א', סימן ב', מהד' קטן, ירושלים, תשנ"ח, עמ' ל"ו( נשאל אם מותר למורה לכתוב פסוקים על לוח עבור ילדים שאין להם עותק של התורה ולמחוק אותם בסוף השבוע על מנת לפנות מקום לשבוע הבא. בתשובתו הארוכה (14 טורים!), הוא דן בקיצור בנושא שלנו:

… או שהם כתובים בלשון תרגום והאזכרות [=שם ה'] מתורגמות. שהרי מותר למחקן, לפי שאין אסור למחוק אלא שבעה שמות המפורשים בפרק שבועת העדות [=שבועות ל"ה ע"א הנ"ל], ואילו היה אסור למחוק תרגום שלהם, היו יותר [שמות] מזה [ברשימה שם]. ולא עדיף תרגום שלהם [=של שמות ה' בקדושתם] משאר כינויים [כגון: גדול, גיבור, נורא, אדיר וכו'] שמותר למחקן כדאיתא התם [=כמו שכתוב שם בסוף הברייתא]. והרמב"ם ז"ל כתב [הלכות שבועות ב':ב']  כי השמות שהם בשאר לשונות דינם ככינויין לעניין שבועה.

כלומר, שמות ה' בארמית ובשפות אחרות מותר למחקם, והם נחשבים, לכל היותר, ככינויים.

3. הרב שבתאי בן מאיר הכהן, הש"ך (פולין, ווילנא 1662-1621) התייחס לענייננו בש"ך ליורה דעה קע"ט:ח', סעיף קטן י"א. הרב יוסף קארו פוסק שם ש"הלוחש על המכה או על החולה ורוקק, ואחר כך קורא פסוק מן התורה, אין לו חלק לעולם הבא". הרב משה איסרליש מוסיף ש"כל זה אינו אסור אלא כשקורא [את] הפסוק בלשון הקודש, אבל בלשון לעז [=בשפה אחרת] לא". לאחר שהוא מעיר על אותו נושא, כותב הש"ך:

אבל השם בלשון הקודש הוא שם, אבל בלשון חול אינו שם כלל. והגע עצמך דהא מותר למחות [=למחוק] שם שנכתב בלשון חול כגון "גאט" בלשון אשכנז או "בוג" בלשון פולין ורוסיא וכיוצא בזה.

4. הרב יאיר חיים בכרך (אשכנז, 1702-1638) עסק בנושא שלנו בתשובותיו (חוות יאיר, סימן ק"ט [דפוס ראשון, סימן ק"ו]). הוא נשאל כיצד לנהוג בספרים הנדפסים. הוא כותב, בין השאר: "דאם כתב בכתב גלחות [=באותיות לטיניות] (7) או טייטש [=בגרמנית-יהודית, ביידיש] "גאט", לא אדמה שיחשוב שום אדם בעולם שיהיה בו קדושה".

5. הרב עקיבא אייגר (אשכנז, 1837-1761) התייחס לענייננו בשני מקומות. בחידושיו ליורה דעה רע"ו:ט' הוא כותב: "ואם כתובים [שמות ה'] בשאר לשונות דינם ככינויים – תשב"ץ (חלק א', סימן ב')…". כלומר, הוא פוסק כמו התשב"ץ הנ"ל ששם ה' הכתוב בשפות אחרות דינו ככינוי של ה' ומותר למחקו. הוא חוזר על אותו פסק באריכות בתשובותיו, סימן כ"ה.

6. הרב שלמה אייגר, בנו (פולין, 1852-1786), פוסק כמו הש"ך בגליון מהרש"א ליורה דעה רע"ו: "ואם נכתב בלשון חול כמו 'גאטט' בלשון אשכנז, רשאי למחקו. ועיין סימן קע"ט, ש"ך ס"ק י"א."

7. הרב ישראל מאיר הכהן (ראדין, ליטא 1933-1838) התייחס לענייננו בקיצור בפירושו הקלאסי לשלחן ערוך – משנה ברורה לאורח חיים פ"ה, ס"ק י'. הוא פוסק שם שאסור לומר את שם ה' בשירותים או במקום מטונף "אפילו בלשון לע"ז כגון גא"ט בלשון אשכנז או בוגא בלשון פולין ורוסיא וכהאי גוונא [=וכדומה], שאף ששם זה אין בו קדושה באותיות כתיבתו ומותר למחקו, מכל מקום יש בו משום בזיון בהזכרתו במקום טינופת…

8. הרב חיים עוזר גרודזינסקי (ווילנא, 1940-1863), גדול המשיבים בליטא לפני השואה, התייחס לענייננו באריכות בשו"ת אחיעזר (חלק ג', ווילנא, 1939). הוא נשאל בשנת 1930 בקשר לעיתון היהודי הגרמני Der Israelit שיצא לאור על ידי יהודים אורתודוקסים בין השנים 1938-1860, ששם כתבו Gott בגרמנית בלי שום קיצור. לאחר שהוא מתלבט בין הרבה מן  המקורות המקלים הנ"ל לבין המקורות המחמירים שנביא להלן, הוא כותב שהיה עדיף לכתחילה לשנות ולכתוב “Der ewiger Schopfer” ["הבורא הנצחי"] "או לעשות כמו שנהוג אצלנו לעשות קו מפריד בין אות ג' ואות ט' [=ג-ט] או בכל אופן שימצאו עצה לתקן להוציא מידי חשש עוררים [=מתנגדים]. ומה שלא חשש לזה הרב הגאון הצדיק מוהר"ם לעהמאן ז"ל המייסד את העיתון לפני חמשים שנה", מכיוון שאז העיתון היה דבר חשוב ונדיר ונהגו בו מנהג כבוד [ולא היו זורקים אותו לפח]. "מכל מקום אם הדבר קשה אצלם לתקן ולשנות מכפי הנהוג… נכון לפרסם בהעיתון שלא ינהגו בו מנהג בזיון משום הפסוקים ודברי תורה, ובאופן שיפרסמו כן, יישאר המנהג כמו שהיו נוהגים עד עתה בכתיבת השם בלעז".

קטע אפולוגטי ארוך זה אינו משכנע. הרב מרקוס לעהמאנן, שייסד והוציא לאור את העיתון Der Israelit בין השנים 1890-1860, היה יהודי אורתודוקסי ידוע. הוא כתב "Gott" בעיתון שלו מכיוון שכמו שראינו לעיל אצל הש"ך והרב יאיר חיים בכרך, זה לא עלה על דעתו שלו או של רוב היהודים שיש להתייחס לשם ה' בלועזית כשם קדוש. ברור מן השאלה בתחילת התשובה שבשנת 1930 כבר היה לחץ להכריח יהודים לכתוב "Gott". ולכן, לאחר שהרב חיים עוזר הוכיח שבעצם אין כאן בעיה הלכתית, הוא הוסיף את הקטע האפולוגטי בסוף תשובתו.

9. הרב זלמן פריהוף (פיטסבורג, 1990-1892) היה הפוסק העיקרי של התנועה הרפורמית משנת 1940 לערך ועד מותו. הוא פסק לקולא בקשר לענייננו (Recent Reform Responsa, 1963, No. 9) על סמך חמישה מן המקורות שהובאו לעיל.

10. הרב וולטר ג'ייקוב (נולד 1930) היה יורשו של הרב פריהוף הן בבית כנסת רודף שלום בפיטסבורג והן כיושב ראש ועד ההלכה של ארגון הרבנים הרפורמיים. בספרו Questions and Reform Jewish Answers (New York, 1992, Nos. 143-144) הוא עסק בעיקר בשאלה האם חייבים להתייחס למחשב או לדיסק עם שם ה' בקדושה כמו שמתייחסים למקרא. בכל אופן, הוא קובע אגב אורחא בשתי התשובות ש"שימוש לא נכון בשם ה' אינו חל על תעתיקים של עברית ללועזית או על תרגומים".

11. הרב לואי ג'ייקובס (לונדון, 2006-1920), אחד מן הרבנים המובילים באנגליה ואחד מן המייסדים של התנועה המסורתית/קונסרבטיבית באנגליה, פרסם שאלות ותשובות בעילום שם ב- London Jewish Chronicleבמשך שנים רבות תחת הכותרת "שאל את הרב". הוא פרסם חלק מהם תחת שמו בספר Ask the Rabbi (London, Portland, 1999).. הוא פסק שם (עמ' 56) על פי הש"ך "ולכן אין שום צורך במנהג המגוחך היום של כתיבת G-d or Al-ty [=Almighty]. לעשות כך הוא לחטוא בדתיות-יתר, דבר שהרבנים לא עודדו".

12. הרב קסל אבלסון (נולד לפני 1930), שהיה יושב ראש ועד ההלכה של התנועה הקונסרבטיבית בחו"ל במשך שנים רבות, כתב תשובה קצרה על ענייננו בשנת 1995, שאושרה פה אחד על ידי הוועד. הוא התיר לכתוב את שמות ה' בלועזית במלואם, בהתבססו בעיקר על דברי הש"ך. (CJLS, Responsa 1991-2000, NY, 2002, pp. 151-152 – זה מופיע גם באתר של ה-CJLS תחת YD 276.1995).

13. לבסוף, הרב אביעד סטולמן (נולד 1974) הוא רב קהילתי באפרת, ובעל תואר דוקטור בחקר התלמוד. בתשובתו על "מחיקת השם ממסך מחשב" הוא כותב: "ובוודאי שאין שמות השם בלע"ז עולים בקדושתם על אלו הכינויים שבלשון הקודש, ומותר למחקם" ואז הוא מצטט את הש"ך הנ"ל (שאלות ותשובות פלא יועץ, ירושלים, תשע"א, סימן נ"ח).

ולכן, אנו רואים, שרוב הפוסקים פסקו ששמות ה' בלועזית אין בהם קדושה והם, לכל היותר, כינויים של ה'.

ג) שם ה' בשפות אחרות הוא קדוש

1. כפי שראינו לעיל, במספר קטן של קטעי גניזה יש קיצורים של המילה "אללה" בערבית-יהודית. כלומר, אותם מחברים או מעתיקים סברו ש"אללה" בערבית הוא קדוש והם קיצרו אותו כשם שהם קיצרו את שמותיו של ה' בעברית (ראו את דברי פרופ' פרידמן הנ"ל בהערה 6).

2. הרב ישעיהו בן אליהו דטראני "הצעיר", המכונה גם רבינו ישעיהו אחרון ז"ל, הריא"ז (איטליה, נפטר בסביבות 1280) כתב פסקים להרבה ממסכתות התלמוד, שנדפסו לראשונה מכתבי יד יחד עם פסקי הרי"ד של סבו בין השנים 2011-1964. בפסקי הריא"ז למסכת שבת (פרק ט"ז, הלכה א', סעיף ח, ירושלים, תשכ"ד, טור רט"ו) הוא כותב:

ויש לשאול על ספרי הגויים שכותבין היום בלשונם, והם כתבי הקודש שלנו, אם טעונין גניזה… ואם יש לחוש על אזכרותיהן [=שם ה' שבם] שלא לישבע בהן לשקר ושלא למחוק אותם, שהמוחק את השם עובר, ונראה בעיניי להחמיר בדבר, כמבואר בקונטרס הראייות.

ריא"ז שאל אם שם ה' בתרגום יש בו אותה קדושה כמו שם ה' בעברית והוא כתב שנראה בעיניו להחמיר. ברם, לדאבוננו, קונטרס הראייות שלו שרד רק לארבע מסכתות בסדר נזיקין, אז אין אנו יודעים מדוע הוא פסק כך. למרות שהקטע הנ"ל מפסקי ריא"ז נדפס רק בשנת 1964, הוא היה ידוע מציטוט אצל הרב יהושע בועז (איטליה, המאה ה-16) בשלטי הגבורים לרי"ף (למסכת שבת, פרק ט"ז, דפוס ווילנא, מ"ג ע"א) שצוטט לאחר מכן בצורה מקוצרת בספר מגן אברהם (הרב אברהם גומבינר, פולין, 1683-1637, לאורח חיים של"ד, ס"ק י"ז).

3. הרמב"ם פסק (הלכות שבועות ב':ב') על פי ירושלמי שבועות ג':ח' שאם יהודי נשבע באחד מן הכינויין של ה' כגון "חנון" או "רחום" או בכל לשון "הרי זו שבועה גמורה". כמו כן, הוא פסק (הלכות סנהדרין כ"ו:ג') שהמקלל בשם מן השמות בעברית (ראו לעיל) או בכינוי מן הכינויין כגון "חנון" או בכל לשון (ראו לעיל) חייב ולוקה [=מקבל מכות] "שהשמות שקוראין בהם הגוים להקב"ה הרי הם ככל הכינויים". הפסק האחרון הובא בציטוט חפשי על ידי הרב יוסף קארו בשלחן ערוך חושן משפט כ"ז:א'.

הרב יהונתן אייבשיץ (פראג, אלטונה, מץ, 1764-1690/95) העיר על דברי השלחן ערוך ב"אורים ותומים" על אתר (בחלק "אורים" לחושן משפט כ"ז, ס"ק ב', דפוס דובנוב, 1806, דף נב ע"ב ו-נג ע"ב):

ובעוונותינו הרבים רוב המוני עם אינם נזהרים ואומרים בלשון אשכנז [=בגרמנית או ביידיש] "גאט זאל איהם שטראפין, גאט זאל איהם שלאגין" [=שה' יעניש אותו, שה' יכה אותו], ועוברים [על] לאו של תורה. ובלאו הכי בעוונותינו הרבים אינם נזהרים בכינוי וחושבים מה שכותב או מדבר בלשון גוים אינו אלא תואר השם, וטועים הם.

וכותבים בכל הח"כ [החלופי כתבים = המכתבים] אדיע [=adieu] והוא לשון צרפת כינוי, ופירושו "עם ה'" (8) והוא מוטל באשפה, וכבר קבעו חז"ל [ראש השנה י"ח ע"ב הנ"ל] יום טוב שלא יהיה נזכר שם שמים בשטרות, "כי למחר פורע זה חובו והשם מוטל באשפה". וכעת, בעוונותינו הרבים, למדו ממעשה גוים וחזר הדבר לקלקולו ביותר… וצריך התחכמות [=תחכום] ושקידות תוכחת חכמי הדור לבטל זה מהמוני עם.

הרב אייבשיץ היה פוסק חשוב אבל, במחילה, פסק זה הוא בעייתי משתי סיבות. ראשית כל, יש הבדל ברור במקורות הנ"ל בין כתיבת שם ה' בלועזית, שאינו נחשב לשם קדוש, לבין אמירת שם ה' בלועזית בשבועה או בקללה, שנחשב לשם קדוש. כלומר, הרב אייבשיץ רצה להעביר את הקדושה של שם ה' בלועזית בעל פה לשם ה' בלועזית בכתב. שנית, ההוכחה היחידה שהוא מביא לשיטתו היא ראש השנה י"ח ע"ב – שמוכיחה ההפך מכוונתו. החכמים שם גזרו נגד כתיבת "לא-ל עליון" בשטרות בעברית שמא יימצא השטר מוטל באשפה. כלומר, אין קשר בין גזרתם וכתיבת שם ה' בלועזית.

4. הרב יעקב מליסא (פולין, 1760 לערך-1832) התייחס לענייננו בפירושו הידוע 'נתיבות המשפט, לאותו סעיף בשלחן ערוך – חושן משפט כ"ז:א'. הרב דוד בלייך במאמרו בנדון (ברשימת הספרות להלן, עמ' 205-204) מתייחס לדעתו של הרב יעקב כעוד דעה מחמירה מעל ומעבר לדעתו של הרב אייבשיץ. ברם, זה לא מדויק מכיוון שהרב יעקב ליסא מעתיק את הקטע הזה מילה במילה מן ה"אורים" של הרב אייבשיץ! אכן, לפי הרב חיים טשרבוביץ (תולדות הפוסקים, חלק ג', ניו יורק, 1947, עמ' 253) הרב יעקב בדרך כלל פסק לפי בעל אורים ותומים, למרות שזה קצת תמוה שהוא מצטט מן ה"אורים" מילה במילה מבלי להעיר על כך. אמנם, הרב יעקב הוסיף משפט אחד בסוף שאינו מופיע ב"אורים": "וכן אין לכתוב באגרת שלום תיבת גא"ט שהוא כינוי לשם ב"ה [=ברוך הוא]". בכל מקרה, באופן כללי, הרב יעקב פשוט העתיק את דברי הרב אייבשיץ.

5. הרב יחיאל מיכל אפשטיין (נוברדוק, בלורוסיה, 1908-1829) התייחס לענייננו בשני מקומות בספרו החשוב, ערוך השלחן. בחושן משפט כ"ז:ג', שנכתב בסביבות שנת 1877, (9) הוא מצטט מן הקטע הנ"ל מראש השנה י"ח ע"ב שכבר צוטט על ידי הרב אייבשיץ והרב יעקב מליסא "שלמחר זה פורע חובו ומוטל השטר באשפה". ולכן, לגבי מכתבי חול – וכוונתו מן הסתם למכתבים הכתובים ביידיש – "על כן יחתוך השמות [של ה'] ויגנזם בכבוד".

בקטע השני, ביורה דעה רע"ו:כ"ד, שנכתב לפני1895  (10) הוא מצטט קודם את הפסקים המקלים של התשב"ץ והש"ך הנ"ל (לעיל, חלק ב', סעיפים 3-2). ברם, הוא חוזר לאחר מכן למה שהוא כתב בחושן משפט: "ונשים ועמי הארץ שכותבים במכתבים שם ד' [=ה'] בלשון אשכנז [=ביידיש] אם כי אין בהם קדושה, מכל מקום יש איסור בדבר, שבאים לידי בזיון בבתי מחראות [=בבתי כסאות, אבל כוונתו לאשפה שבגמרא הנ"ל] ואין לך בזיון גדול מזה".

כלומר, בדומה לרב אייבשיץ ולרב יעקב מליסא, המקור היחידי של הרב אפשטיין הוא הקטע מראש השנה י"ח ע"ב, אבל אותו מקור אינו עוסק בכתיבת שם ה' בשפות אחרות.(11)

ד) סיכום והלכה למעשה

התלמוד הבבלי וגדולי הפוסקים בימי הביניים כגון הרמב"ם, הטור והשלחן ערוך פסקו שיש להיזהר מאד בכתיבת ובמחיקת שבעה שמותיו של ה' בעברית. כתוצאה מכך, הרמב"ם, הרשב"ץ, הש"ך, הרב יאיר חיים בכרך, רבי עקיבא אייגר, הרב ישראל מאיר הכהן, והרב חיים עוזר גרודזינסקי – וכן חמישה רבנים מודרניים מכל הזרמים ביהדות זמננו – פסקו ששמות ה' הכתובים בשפה אחרת אין בהם קדושה. אין צורך לקצר אותם, מותר למחקם, ואין צורך לגנזם. אין ספק שזאת ההלכה הנורמטיבית בנדון.

מצד שני, מתוך ארבעת הפוסקים החשובים שהחמירו בנדון, הראשון, הריא"ז, אינו מנמק ומפנה אותנו לספרו קונטרס הראייות שלא הגיע לידינו. שאר הרבנים – הרב אייבשיץ, הרב יעקב מליסא, והרב אפשטיין – סומכים על ראש השנה י"ח ע"ב על הטלת שם ה' באשפה. ברם, מכיוון שאותו קטע עוסק במפורש באחד משמותיו של ה' בעברית אין הוא מוכיח את טענתם.

סוף דבר, יש להיזהר מאד בכתיבת או מחיקת שבעה שמותיו של הקב"ה בעברית, אבל אזהרות אלו אינן חלות על כתיבת שם ה' בלועזית.

דוד גולינקין

ירושלים עיר הקודש

ה' אדר תשפ"א


הערות

1. ראו, לדוגמא, Rabbi Walter Jacob, Questions and Reform Jewish Answers, New York, 1992, Nos. 143-144; Rabbi Aryeh Bruckheimer, Journal of Halacha and Contemporary Society 45 (Spring 2003), pp. 50-64; Dr. Rafael Hulkower, , 65 (Spring 2013), pp. 38-42; Rabbi Danny Nevins, “The Use of Electrical and Electronic Devices on Shabbat”, 2012, CJLS website, pp. 32-36. וכן הרב אביעד סטולמן, שאלות ותשובות פלא יועץ, ירושלים, תשע"א, סימן נ"ח.

2. ראו מה שכתבתי ב"עשר תשובות/תגובות הלכתיות למשבר הקורונה", עשה לך רב, שנה 6, מספר 5 באתר מכון שכטר למדעי היהדות.

3. תוספתא מכות ה':ט', מהד' צוקרמנדל, עמ' 444; מכות כ"ב ע"א; שבת ק"כ ע"ב ומקבילות; מסכת סופרים ה':ט', מהד' היגער, עמ' 157-156.

4. קטע זה מופיע בשינויים בסכוליון [=בפירוש] למגילת תענית. ראו ורד נעם, עורכת, מגילת תענית, ירושלים, תשס"ד, עמ' 45 למשפט ממגילת תענית; עמ' 95-94 לשלוש גרסאות של הסכוליון; עמ' 150 לשינויי גירסא של ראש השנה י"ח ע"ב; ועמ' 238-235 לדיון היסטורי במסורת זו.

5. בכתבי יד וקטעי גניזה מימי הביניים יש לפחות 100 דרכים שונות לקצר את שם ה', בדרך כלל על ידי צירופים שונים של האות יו"ד. ראו Z. Lauterbach, “Substitutes for the Tetragrammaton”, Proceedings of the American Academy for Jewish Research 2 (1930-1931), pp. 39-67, שרושם 83 קיצורים. וראו בספרי גנזי ראש השנה, ניו יורק וירושלים, 2000, עמ' 7, הערה 34 לספרות נוספת, וכן את הקיצורים לשם ה' שרשמתי שם, עמ' 55-8.

6. שלמה דב גויטיין ז"ל ומרדכי עקיבא פרידמן, ספר הודו ב', ירושלים, תשע"א, עמ' 198-199 בהערה 2

7. גלח = כומר, ולכן יש להניח שכתב גלחות = אותיות לטיניות. והשוו שו"ת חוות יאיר, סימן א', השגה י"ד: "בלשון גלחות" = בלשון הכמרים.

8. ככל הנראה, הכוונה המקורית של adieu היא שהוא יראה את חברו שוב "עם ה' ", בעולם הבא ולא בעולם הזה. ראו linternaute.fr תחת langue-francaise. אני מודה לאשתי ד"ר דורי רוטנמר גולינקין ששלחה לי את ההפניה הזאת.

9. הרב איתם שמעון הנקין הי"ד, תערך לפני שלחן, ירושלים, תשע"ט, עמ' 229.

10. שם, עמ' 230.

11. יש עוד פוסק אחד ששייך כנראה למחנה הזה — הרב אברהם דנציג (ווילנא, 1748-1820). בחכמת אדם פ"ט:ט' הוא חול בקיצור על הש"ך ומפנה לחושן משפט כ"ז.


ספרות כללית

1. אנציקלופדיה תלמודית, כרך ל"א, טורים שמ"ז-שמ"ט, ערך "כנויי ה' "

2. בלייך —    Rabbi J. David Bleich, Contemporary Halakhic Problems, Vol. 1, 1977, pp. 202-206

הרב פרופ' דוד גולינקין הוא נשיא שוחרי עמותות שכטר - ארגון ללא מטרת רווח אשר מטרתו גיוס כספים למכון שכטר, נשיא בדימוס של מכון שכטר למדעי היהדות ופרופסור לתלמוד והלכה במכון שכטר. פרופ' גולינקין הוא אחד מהוגי הדעות המובילים בתנועה הקונסרבטיבית (מסורתית) ומחבר פורה, המבקש לקדם את הגישה היהודית בעידן המודרני בתוך הפרמטרים של ההלכה. הוא ייסד את המכון לחקר ההלכה ויישומה שליד מכון שכטר במטרה לפרסם ספרים העוסקים בהלכה שימושית. כמו כן, הוא המנהל של המרכז לחקר האישה בהלכה שליד מכון שכטר שמטרתו לפרסם תשובות וספרים על מעמד האישה בהלכה ותשובות וספרי הלכה שנכתבו בידי נשים. הודות לפעילותו הבלתי פוסקת בתחום ההלכה הוא נעשה לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בתנועה, שאף זכה לכבוד מצדם של חוקרים אורתודוקסיים.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים שוטפים


    גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.

    דילוג לתוכן