בכל שנה מציינים ב-3 במארס (היום) את היום העולמי למען חיות הבר (World Wildlife Day), ותכליתו להעלות את המודעות לחיות הבר ולעודד שימור מינים נדרים שנמצאים בסכנת הכחדה. השנה אנחנו מצדיעים לנשר המקראי.
הנשר המקראי הוא אחד העופות הארץ ישראליים הגדולים (מוטת כנפיו עשויה להגיע לרוחב 2.70 מטר!) והוא מקנן בגולן, בגליל העליון, במדבר יהודה ובנגב. ככל הנראה מקור שמו בנוצות צווארו הנשירות: “קָרְחִי וָגֹזִּי, עַל-בְּנֵי תַּעֲנוּגָיִךְ; הַרְחִבִי קָרְחָתֵךְ כַּנֶּשֶׁר, כִּי גָלוּ מִמֵּךְ.” (מיכה א, ט”ז).
השם “נשר” מוזכר למעלה מעשרים פעמים בסיפורי המקרא, והוא מסמל עוצמה ופליאה: “שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי וְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים. דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם דֶּרֶךְ נָחָשׁ עֲלֵי צוּר דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה. (משלי, ל, י”ח-י”ט); וגם כוח אדיר ממדים וקלות מעוף: “הִנֵּה כַּעֲנָנִים יַעֲלֶה וְכַסּוּפָה מַרְכְּבוֹתָיו קַלּוּ מִנְּשָׁרִים סוּסָיו אוֹי לָנוּ כִּי שֻׁדָּדְנוּ” (ירמיהו, ד, י”ג).
ייתכן שבשל תכונותיו הייחודיות, אלוהים דימה את יציאת מצרים למסע על כנפי נשרים: “אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי.” (שמות, י”ט, ד), ואולי גם בשל תכונותיו המשפחתיות: “כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף; יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ.” (דברים, ל”ב, י”א)
גם בתלמוד בולט הנשר בחשיבותו: “מלך שבחיות ארי, מלך שבבהמות שור, מלך שבעופות נשר, ואדם מתגאה עליהן, והקדוש ברוך הוא מתגאה על כולן ועל כל העולם כולו.” (תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י”ג, עמוד ב’)
הנשר המקראי נמצא בסיכון במקומותינו. אוכלוסיית הנשרים בארץ כמעט ונעלמה בעקבות הרעלה גדולה בשנות החמישים של המאה העשרים. בשנים האחרונות סבלה אוכלוסיית הנשרים בישראל מצמצום נוסף בשל הרעלות, צמצום מקורות המזון, התחשמלות מקווי מתח גבוה והפרעה במקומות הקינון (למרות שנקבת הנשר מטילה את ביציה בקן שנבנה על דרגש מצוק ואף על פי שמי שאיננו בעל כנף דורס לא אמור להפריע לקינון). לא נותר לנו אלא לקוות שנשרי ארצנו יזכו לשיקום ולעדנה, ושנרבה לראותם בדרכי השמיים.