תפקידה של ושתי במגילת אסתר הוא קצר ומסתיים עם הפרק הראשון של המגילה. ושתי מוצגת כאישה חשובה המכנסת “משתה נשים” במקביל למשתה אחשוורוש. היא מתגלה כאישה שאיננה מהססת לסרב לדרישתו של המלך השיכור להופיע במשתה שלו ב”כתר מלכות” (על פי הפשט: בלבוש מלכות מלא). היא עומדת על דעתה, אולם בכך היא פוגעת בכבודו של אחשוורוש בעיני שריו ונתיניו. כתוצאה מכך ושתי מאבדת את מעמדה כמלכה ומסולקת מן הארמון.

ושתי משמשת כדמות משנית בסיפור העלילה המקראי. עליה לפנות את מקומה כדי שגיבורת הסיפור, אסתר, תוכל לצעוד פנימה. התנהגותו האכזרית והנמהרת של המלך כלפי ושתי מבארת ארועים ודפוסי התנהגות שיופיעו בהמשך העלילה, כגון: חששה של אסתר לבוא לפני אחשוורוש אל החצר הפנימית מבלי שנקראה, והחלטתו הפתאומית של אחשוורוש לתלות את המן.עיון במדרשים אודות ושתי מגלה כי בספרות חז”ל היא לובשת תחפושות ופרצופים שונים. דמותה מוארת באור שונה במקורות הבבליים בהשוואה למקורות הארץ ישראליים.

דמותה של ושתי בעיני חכמי בבל

חכמי בבל נוטים להציג את ושתי בצורה שלילית ביותר, כמרשעת, שונאת ישראל ופרוצה. רבא, אמורא בבלי בן הדור הרביעי, מעיר כי ושתי עשתה את המשתה שלה ב”בית המלכות אשר למלך אחשוורוש” (אסתר א, ט) שהוא מקום המיועד לגברים, ולא במקום הטבעי בבית הנשים. מכאן הוא לומד כי לושתי היו כוונות זימה כאשר אירגנה את המשתה שלה, בדיוק כשם שהיו לאחשוורוש בעלה. על כך מביאים החכמים פתגם שגור: הוא בדלעות ואשתו בקישואים. כלומר הבעל והאשה דומים זה לזה ומתנהגים באותו אופן (תלמוד בבלי מגילה דף יב ע”א – ע”ב).

באסתר א, י נאמר “ביום השביעי כטוב לב המלך ביין”. בבבלי מובא בשם רבא כי היום השביעי של משתה אחשוורוש היה יום השבת. בזמן שישראל אוכלים ושותים בשבת הם אומרים דברי תורה ודברי תשבחות לקב”ה. אבל בזמן שאומות העולם אוכלים ושותים הם מתחילין לומר דברי תיפלות (ניאוף). כך היה בסעודתו של אחשוורוש, שם התפתח ויכוח בין הגברים. הללו אומרים: הנשים המדיות הן הנאות ביותר, והללו אומרים: הנשים הפרסיות הן הנאות ביותר. אמר להם אחשורוש: כלי שאני משתמש בו (כלומר אשתי) אינו לא מדי ולא פרסי אלא כשדי (בבלי), רוצים אתם לראותה? אמרו לו: כן ובלבד שתהא ערומה. בקשה זו נלמדת מן הפסוק באסתר א, יא: “להביא את ושתי לפני המלך בכתר מלכות” – בכתר מלכות בלבד וללא כל בגדים אחרים על גופה (תלמוד בבלי מגילה דף יב ע”ב). ושתי מתוארת במאמרים אלה כנואפת וכפרוצה. על רקע זה שואל הבבלי, מדוע אם כן מיאנה ושתי להופיע בפני משתה הגברים? ואמנם לדעת חכמים אלו ושתי דווקא היתה מעוניינת להשתתף במסיבת הניאוף של אחשוורוש. מה ששיבש את תוכניותיה היה שלפתע פרחה צרעת בכל גופה ולכן לא היתה יכולה להופיע בפני כל המוזמנים. מסורת אחרת המובאת מברייתא מספרת כי המלאך גבריאל בא והצמיח לושתי זנב (תלמוד בבלי מגילה דף יב ע”ב). התערבותו של הקב”ה בדרכים שונות נועדה למנוע מושתי לשמוע בקולו של אחשוורוש, על מנת לכוון את העניינים כך שהיא תודח מתפקידה, ושאסתר תמלוך תחתיה.לדעת חכמי בבל ושתי נענשה מידה כנגד מידה. היא נהגה ברשעות כשהביאה את בנות ישראל והפשיטה אותן ערומות וציוותה עליהן לעשות מלאכה בשבת. לכן נענשה שנגזר עליה לבוא עירומה למשתה של אחשורוש ביום השבת (תלמוד בבלי מגילה דף יב ע”ב).כאמור, קבוצת מדרשים זו מציגה את ושתי באור מאד שלילי. אפשר כי יחסם השלילי של חכמי בבל כלפי ושתי נובע מהעובדה שושתי היא בבלית, והיא מייצגת עבורם את הנשים המקומיות אשר חכמי בבל ביקשו להציגן כשונאות ישראל וכשטופות בזימה (ראה לדוגמה בבלי קדושין עב ע”א). הדגשת ההיבטים השליליים של נשים אלה נועדה אולי ליצור חייץ בין היהודים המתגוררים בבבל לבין הנשים הנוכריות המקומיות.

דמותה של ושתי בעיני חכמי ארץ ישראל

לעומת התיאור השלילי של ושתי בקרב חכמי בבל, חכמי ארץ ישראל מתארים אותה באופן חיובי. ושתי היא נצר לשושלת המלכות, ומתנהגת בכבוד ובאצילות הראויה.המדרש מספר כי כאשר אחשוורוש שלח את הסריסים להביא את ושתי, היא החזירה אליו שליחים בנסיון לשכנע אותו לסגת מבקשתו. היא שלחה ואמרה לו דברים הנוגעים ללבו. אמרה לו: אם יראו אותי ויחשבו שאני נאה, ירצו להשתמש בי ויהרגו אותך, ואם יראו אותי ויחשבו שאני כעורה, אתה תתגנה בגללי. רמזתו ולא נרמז, עקצתו ולא נעקץ. שלחה ואמרה לו: אתה היית שומר אורוות הסוסים של אבי המלך, והיית רגיל להכניס לפניך נשים זונות ערומות. עכשיו שהפכת להיות מלך, לא חזרת מקלקולך?! רמזתו ולא נרמז עקצתו ולאנעקץ. שלחה ואמרה לו אתה מבקש שאבוא ערומה, אפילו אבי המלך כאשר היה דן את בעלי הדין במשפט לא היה דן אותם כשהם ערומים (אסתר רבה ג, יד). מדרש זה מציג את ושתי כאשה פקחית ונבונה. היא מנסה לשכנע את אחשוורוש בדרכים שונות לחזור בו מבקשתו. תחילה פונה ושתי אל ההיגיון, בכך שהיא מציגה בפני המלך את כל התרחישים האפשריים שיגרמו כתוצאה מבקשתו, ומראה לו שכולם פועלים לרעתו. לאחר מכן היא פונה אל רגש הכבוד שלו, ודורשת ממנו להתנהג כיאה למעמדו כמלך. לבסוף היא פונה אל רחמיו ומבקשת שלא ידרוש ממנה להופיע ערומה לפני כל המוזמנים. ושתי רומזת לאחשוורוש באמצעות השליחים כי הוא איננו חושב על התוצאות של מעשיו, היא עוקצת אותו שהגיע למלכותו ולמעמדו בזכות העובדה שנישא לה ועל כן לא מתאים שיצווה עליה דבר בניגוד לרצונה, אך דבר אינו עוזר. אחשוורוש, בניגוד לושתי, מוצג כמלך המתנהג באופן נמהר ואיננו חושב צעד אחד קדימה. הוא בעל עור עבה ואיננו קולט את הרמזים שאשתו שולחת לו. גם בהיותו בארמון התנהגותו בלתי הולמת, והוא ממשיך לנהוג באופן בזוי כמשרת.ושתי מוארת בקרב חכמי ארץ ישראל באור חיובי, כאישה אצילית המנסה לשמור ולכבד את מעמדה כמלכה. לכן יש לשאול מדוע על פי תפיסתם של חכמים אלה נענשה ושתי והודחה מתפקידה? לדעת חכמי ארץ ישראל לא הפריצות היתה בעוכריה של ושתי, אלא פגם אחר. אחשוורוש רצה לבנות את בית המקדש, אולם ושתי לא איפשרה לו לעשות זאת. אמרה לו: מה שהחריבו אבותיי אתה מבקש לבנות?! ולכן נענשה בכך שנלקחה ממנה המלכות (אסתר רבה, שם). נראה כי ושתי יצגה בעיני חכמי ארץ ישראל את השלטון הבבלי שהחריב את בית המקדש.

לסיכום ניתן לראות כיצד ושתי לובשת ופושטת מלבושים במדרשים השונים, וכיצד חז”ל עושים שימוש בדמותה כדי לחנך ולהעביר מסרים שונים לבני דורם. חכמי בבל השתמשו בדמותה של ושתי כדי להרחיק את יהודי בבל מהנשים המקומיות, ולהזהיר אותם מהתנהגותן הפרוצה. לעומת חכמי ארץ ישראל שהשתמשו בה באופן אחר. הם ראו בושתי נצר לשושלת נבוכדנצר מלך בבל. סיפור המגילה בו ושתי מוחלפת באסתר ותשועת היהודים המתרחשת בעיקבות כך, הופך בעיני חכמי ארץ ישראל לעניין סמלי. ניצחון היהודים במגילה מגלם את התקווה הלאומית שמחריבי המקדש יבואו על עונשם ושעם ישראל ישוב לימי זוהרו.

המאמר הוא חלק מהערך “ושתי המלכה” שנכתב עבור תקליטור האנצקלופדיה לנשים יהודיות, בעריכתו של משה שלוי.Jewish Women: A Comprehensive Historical Encyclopedia, Eds. Paula E. Hyman and Dalia Ofer, Shalvi Publishing Ltd. Jerusalem 2006 (CD-Rom).