נציגינו יצרו אתך קשר בהקדם האפשרי.
הרב אבי נוביס דויטש
9 בינואר 2016
ט”ו בשבט הגיע חג לאילנות – היום בערב נציין את ט”ו בשבט, ולמרות שמו האחד – תכנים שונים הפכו חלק מן החג הזה, כאשר בשנים האחרונות משמש ט”ו בשבט בעיקר כ”יום כדור הארץ” היהודי.
ראשיתו של ט”ו בשבט אינה בהכרח כחג. במסכת ראש השנה הוא מצוין כתאריך שנוצר לצורך חישובי מעשרות, בדומה לתאריך המציין סוף שנת מס. רק באזור המאה ה-17-16 הפך ט”ו בשבט לאירוע שיש עימו חגיגה ברורה, והיא סדר ט”ו בשבט – אירוע קבלי מיסטי המחבר עולמות עליונים לתחתונים, ומי שציין סדר זה זוכר אותו בכך שמערבבים בו יין לבן ואדום ומבחינים בו בין פירות שאוכלים את קליפתם, לכאלו שאוכלים את כולם, או כאלו שאוכלים את הפנים שלהם ולא את הקליפה.
עם שיבת ציון, עבר ט”ו בשבט שינוי מיקוד חדש והדגש עבר לעולם של נטיעה והפרחת השממה. עניין שכוחו מצטמצם עם השנים, כאשר הארץ כבר מיושבת ואף יערותיה נטועים.
מצב זה יצר צורך לצקת לחג תכנים חדשים ואכן בשנים האחרונות הפך ט”ו בשבט לחג המחבר בין עולם התוכן היהודי לדאגה לסביבה. מה מחדש עולם תוכן זה לשאלת הסביבה?
בהתבוננות מצומצמת וקצרה ניתן למצוא שלש דרכים להתייחס לסוגיית היחסים בין אדם לאדמה, כאשר שתיים נוכחות כבר בשני תיאורי הבריאה:
על פי בראשית פרק א’, תפקידו של האדם הוא לכבוש את הארץ, להשתלט עליה, ליישב אותה, ולמצות את הפוטנציאל הגלום בה. דומה כי גישה זו היא בעולם עד היום. ניתן בהחלט לבקר גישה זו, אך חשוב לזכור גם את הצד החיובי שלה; היא מעודדת יצירתיות, חיפוש מתמיד וכושר המצאה.
השנייה גלומה בבראשית פרק ב’, “לעבדה ולשומרה”: לפי גישה זו, לאדם יש מחויבות לשמור על הטבע ולטפח אותו כדי לשמור עליו. מגישה זו ראוי שנלמד את חובתנו לא לכלות את משאבי הטבע – החי הצומח והדומם, להשתמש בעצים בכמות שאפשר לחדש, לא להשמיד מיני בעלי חיים, ולא למצות את המשאבים הטמונים במעמקי האדמה.
השלישית נובעת דווקא מן הציווי על היחסים בין בני אדם, “ואהבת לרעך כמוך”: האיסור להזיק לאדם אחר, למשל בהעמדת בור ברשות הרבים. גישה זו מדגישה כי עלינו להמעיט השימוש בנחלת הכלל וברשות הרבים לצרכינו. בין אם מדובר בזיהום אוויר, בסלילת כביש, בחנייה במרחב הציבורי, או בהשלכת אשפה. כל אחת מפעולות אלה פירושה פגיעה באדם אחר ובדרך כלל ברבים.
שימוש ברשות הרבים ראוי לו שיהיה בהסכמת הנוגעים בדבר, וגם אז מן הראוי לצמצם שימושים אלה ככל שניתן ולהימנע מיצירת נזק שאינו הפיך: כמו זיהום רדיו אקטיבי, כימי או זיהום אוויר בשיעורים שאינם ניתנים לשיקום.
נראה כי סיפורה של הסביבה מחייב אותנו להעמיק את הידע, על מנת שנוכל באמת לעמוד במשימה זו, ולהותיר גם לדורות הבאים עולם שראוי לחיות בו.
הרב אבי נוביס דויטש הוא דיקן בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר.