כמעט כל שנה תוהים מדריכי מחנות הקיץ האם תשעה באב ייפול בזמן המחנה, ואם כן איזה מן תוכן נעביר לחניכים. האם נצפה מהחניכים לצום? מהמדריכים? במקרים רבים מתומצתת התכנית החינוכית לביטול הרחצה בבריכה, או בפעולה שתעסוק בסיפור קמצא ובר קמצא, ומה מקומו של תשעה באב בימינו.

שאלת מקומו של תשעה באב היא שאלה עתיקה. כבר הנביא זכריה קבע כי זה צום זמני ויום אחד יהפוך ששון ושמחה (זכריה ח,יט). האם הניח זכריה שזה יקרה כבר עם השלמת הבית השני? קשה לדעת. והשאלה האם תשעה באב תלוי בבניין בית המקדש או בעניין אחר נותרה פתוחה.

בערך שבע מאות שנה לאחר הנביא זכריה התלבט רבי יהודה הנשיא האם לבטל את תשעה באב. הגמרא מעידה שבסופו של דבר הוכרע לא לבטל – אך הכוונה של רבי לבטל מעידה שהוא שם במוקד את שאלת הביטחון הכלכלי והאישי, ואולי גם סוג של עצמאות מדינית, אך ודאי לא את בניין בית המקדש.

ימיו של רבי חלפו, היישוב בישראל הלך והתמעט, ותשעה באב הפך עם הזמן ליום המציין צרות, וכך נשאבו לתוכו גם קינות על פרעות מסעי הצלב, אסונות אחרים וסופו של דבר גם השואה.

מקומו של תשעה באב עם קום המדינה נותר מעורפל, בין השאר בגלל הקושי להבחין בין דתיות יהודית ללאומיות יהודית. בשנת 1937 ברל כצנלסון מצא עצמו מבכה את חוסר תשומת הלב לתשעה באב בפעילות של תנועת הנוער המחנות העולים. ובשנת 1997 בחרה המפלגה הדתית לאומית ליזום חוק שנועד לחייב סגירת מסעדות בליל תשעה באב, לאחר שיותר מהן נפתחו.

כיוון אחר של הוויכוח מצוי בתוך החוגים הדתיים עצמם, והוא מציג את המתח בין הצורך להכיר על הברכה שבתקומת של מדינת ישראל, לבין התחושה שעדיין יש מקום להתייחס לרדיפות ולחורבן שעברו על עמנו. מסיבה זו בכלל הקהילות המסורתיות ובחלק מן הקהילות האורתודוכסיות משנים את ברכת “נחם”, כך שלא תבכה עוד את ירושלים השוממה והחרבה, ובתנועה המסורתית אף שינו את התוכן של ברכת “משמח ציון בבניה”, כך שישקף את היותה של ירושלים בנויה ולא חרבה. ועד ההלכה המסורתי אף נחלק בשאלה אם יש חובה לצום בתשעה באב ועמדה אחת סבורה שהצום הוא רשות ולכן יש בפועל לצום רק חצי יום, וכך לציין גם את החורבן וגם את הגאולה.

בעיניי עיקר תוכנו של תשעה באב צריך להיות בדיוק העיסוק בשאלה זו, האם שיבת ציון היא אכן גאולה והאם הקמתה של מדינת היהודים בארץ ישראל היא נחמתנו. בעיניי הנחמה היא חלקית בלבד. “מקלט הלילה” אמנם הוקם, ויש לנו הישגים רבים להתגאות בהם, אך טרם פענחו את העומק של המושג “מדינה יהודית” ואת ערכי היסוד שאנו מציבים בבסיסה. אני תקווה כי בשנה זו יותר אנשים בישראל וברחבי העולם היהודי יתבוננו בתקוותיהם לציון ויעיינו בשאלה כיצד נוכל להרגיש בטוחים יותר כי אכן זו גאולתנו.