הרשמה ללימודים
תרומה לשכטר
English

למה לבנות בית למי שלא צריך בית?

את ההפטרה של פרשת פקודי אנחנו קוראים רק לעתים רחוקות, כי בדרך כלל חלה שבת פרשת פקודי באחת מארבע הפרשיות המיוחדות של חודש אדר, שיש להן הפטרות מיוחדות משלהן. אבל השבת אנחנו קוראים את ההפטרה היפה הזאת, המתארת את חנוכת בית המקדש הראשון בימי שלמה המלך. בנאומו בטקס חנוכת הבית מתייחס שלמה המלך למקום הימצאו של האלוהים בשלוש דרכים שונות, והתיאורים אינם תואמים זה את זה.

את הנאום פותח שלמה במלים "ה֣' אָמַ֔ר לִשְׁכֹּ֖ן בָּעֲרָפֶֽל" (מלכים א' ח:יב), אבל אז הוא מייד מוסיף: "בָּנֹ֥ה בָנִ֛יתִי בֵּ֥ית זְבֻ֖ל לָ֑ךְ מָכ֥וֹן לְשִׁבְתְּךָ֖ עוֹלָמִֽים" (שם, פסוק יג). ובהמשך הדברים, שאינם כלולים בהפטרה, מודה שלמה "כִּ֚י הַֽאֻמְנָ֔ם יֵשֵׁ֥ב אֱלֹהִ֖ים עַל־הָאָ֑רֶץ? הִ֠נֵּה הַשָּׁמַ֜יִם וּשְׁמֵ֤י הַשָּׁמַ֙יִם֙ לֹ֣א יְכַלְכְּל֔וּךָ אַ֕ף כִּֽי־ הַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר בָּנִֽיתִי" (שם, פסוק כז). אז איפה נמצא ה'? בערפל, בבית המקדש או בשמים ובשמי השמים, שאינם מספיקים להכיל אותו?

ה' אמר שישכון בערפל, ואף על פי כן שלמה בנה לו בית. אלא שאז הוא אומר שהשמים ושמי השמים הם מקומו הרשמי של הא'לוהים, וגם הם לא מצליחים להכיל אותו, וודאי שאי אפשר להגביל אותו לבית שבנה לו שלמה עלי אדמות. לי נראה שאם ה' אמר לשכון בערפל, הוא אכן שוכן בערפל. אני רוצה להציע שה' שוכן בערפל מאז ומתמיד, בטבע, ולא באהל מועד, ולא במקדש שלמה, ואף לא בשמים או שמי השמים. ערפל הוא תופעת טבע ייחודית של מיזוג שמים וארץ, ענן שמימי היורד על פני האדמה. הערפל שבטבע מסמל את העובדה שה' א'לוהי ישראל, בורא שמים וארץ, הוא אימננטי ולא טרנסצנדנטי. הוא נמצא איתנו בטבע, כאן ועכשיו. הוא אינו מנותק מן העולם שברא.

בבראשית פרק א' נאמר שכבר בשעת בריאת העולם היה "חושך על פני תהום, ורוח אלוהים מרחפת על פני המים" (פסוק ב'). אם הביטויים "על פני תהום" ו"על פני המים" מתייחסים לאותו מקום, אזי החושך שכיסה את פני התהום הוא הוא רוח אלוהים המרחפת. ערפל. רעיון דומה מופיע בבראשית פרק ב'. שם נאמר שביום ברוא ה' א'לוהים ארץ ושמים לא צמח עשב או שיח, כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה. אבל אז נאמר במפתיע וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

מה טיבו של אד זה, ואיזה צורך היה בו? הרי בדיוק נאמר שלא היה צורך במטר להשקיה, אז איזה צורך היה באד שמשקה את פני האדמה? נראה פשוט שהאד הזה מקביל לרוח א'לוהים המרחפת בחושך על פני המים בפרק א'. גם האד המשקה הזה הוא הנוכחות הא'לוהית. ונוכחות זו עולה מן הארץ ושבה אליה ומשקה אותה, כאדי הערפל. החושך, הענן והערפל מסמלים את הנוכחות הא'לוהית גם במעמד הר סיני.

שלמה אומר: "ה' אמר לשכון בערפל. בנה בניתי בית זבול לך, מכון לשבתך עולמים". כלומר, אף על פי שה' אמר שהוא רוצה לשכון ושוכן בערפל שבטבע, העזתי לבנות לו בית עולמים. אך למעשה טעות הייתה בידי: "אף הבית הזה אשר בניתי" לא יכול לכלכל את ה'. דברים אלו מזכירים את דברי נתן הנביא לדוד המלך כשדוד רצה לבנות בית לה': "כֹּ֖ה אָמַ֣ר ה֑' הַאַתָּ֛ה תִּבְנֶה־לִּ֥י בַ֖יִת לְשִׁבְתִּֽי. כִּ֣י לֹ֤א יָשַׁ֙בְתִּי֙ בְּבַ֔יִת לְ֠מִיּוֹם הַעֲלֹתִ֞י אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִמִּצְרַ֔יִם וְעַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וָאֶֽהְיֶה֙ מִתְהַלֵּ֔ךְ בְּאֹ֖הֶל וּבְמִשְׁכָּֽן. בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘ בְּכָל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ הֲדָבָ֣ר דִּבַּ֗רְתִּי אֶת־אַחַד֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֗יתִי לִרְע֛וֹת אֶת־עַמִּ֥י אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר לָ֛מָּה לֹֽא־בְנִיתֶ֥ם לִ֖י בֵּ֥ית אֲרָזִֽים:…" (שמואל ב' ז:ה-ז).

ה' נוכח בכל מקום. הוא מתנודד באוהל ובמשכן. הוא אף פעם לא ביקש בית ארזים, והוא לא רוצה בית ארזים. אמנם בהמשך הדברים נתן אומר שלשלמה בן דוד יותר לבנות בית לה', אבל זה סותר את המסר העיקרי של דברי נתן: ה' מתהלך בעולמו, מרחף. בית קבע פשוט לא מתאים לו. שלמה מזכיר את הדו־שיח הזה בין דוד המלך לנתן הנביא בהמשך דבריו, אבל רק את החלק השני, שבו ה' אומר ששלמה יבנה בית לשמו, ולא את החלק הראשון, שבו ה' אומר שבית אינו מתאים לו.

והנה, כעבור ארבע מאות וחמישים שנה, כמה עשרות שנים לאחר חורבן הבית הראשון, כורש מלך פרס התיר לשבי ציון לחזור מבבל לירושלים ולבנות מחדש את בית המקדש, ואף הציע לממן את הבנייה של הבית השני. אחד הנביאים, שדבריו מובאים בסוף ספר ישעיהו, התקומם על כך בשם ה': "כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה֔' הַשָּׁמַ֣יִם כִּסְאִ֔י וְהָאָ֖רֶץ הֲדֹ֣ם רַגְלָ֑י אֵי־זֶ֥ה בַ֙יִת֙ אֲשֶׁ֣ר תִּבְנוּ־לִ֔י וְאֵי־זֶ֥ה מָק֖וֹם מְנוּחָתִֽי" (ישעיהו סו:א). דברי הנביא הזה התקבלו על ידי העם, ועל הר המוריה בנו שבי ציון מזבח לה', אבל לא מקדש. תפיסה זו שלטה עד שבא הנביא חגי והפציר בהם לבנות בית לה'.

דומה שהוויכוח הזה ניטש עד ימינו, ומכאן גישות שונות לחשיבות של הר הבית, בית המקדש, והכותל כשריד האחרון של הבית. אך ה' אמר לשכון בערפל. יהי רצון ששם נדרשנו ושם נמצאנו.

משה בנוביץ הוא פרופסור לתלמוד והלכה במכון שכטר למדעי היהדות. מחקריו מתמקדים בתולדות ההלכה ובניתוח היסטורי ופילולוגי של סוגיות מן התלמוד הבבלי בענייני שבועות ונדרים, קריאת שמע ותפילה, ברכות ומועדים ודיני ממונות. בין פרסומיו: פירושים מקיפים לפרקים מן התלמוד הבבלי שיצאו לאור בהוצאת בית המדרש לרבנים באמריקה והאיגוד לפרשנות התלמוד, הספר Kol Nidre: Studies in the Development of Rabbinic Votive Institutions (אטלנטה 1998), ומאמרים רבים.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים שוטפים


    גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.

    דילוג לתוכן