היום לפני 95 שנה, ביום י"ז באב תרפ"ט, פרצו מאורעות תרפ"ט. המאורעות היו סדרה של פרעות, אלימות, מעשי טרור, אונס ורצח מצד ערביי ארץ ישראל נגד תושביה היהודיים, והם נמשכו 7 ימים. במהלכן נרצחו 133 יהודים ו־339 נפצעו. יישובים וקהילות ברחבי ארץ ישראל ננטשו, נעזבו ונחרבו.

הסיבות לפרוץ מאורעות תרפ"ט היו רבות. ראשיתן ככל הנראה ביריבות העזה בין משפחות אל-חוסייני ונשאשיבי על הנהגת ערביי ישראל, והן נעוצות גם במשבר הכלכלי של השנים 1926–1927 שלווה בהתאוששות היישוב היהודי ובמכירת אדמות ערביות ליהודים, ובהיעדר הנהגה בריטית (הנציב העליון הבריטי שהה בלונדון באותם הימים) ובמחסור בכוחות שיטור. למעשה, מבצע ההטסה הצבאי הראשון בהיסטוריה התרחש בזמן המאורעות, עם הטסת חיילים בריטיים ממצרים לשדה התעופה בעטרות!

זרעי הפורענות הופיעו כבר בערב יום כיפור של אותה השנה – אחד־עשר חודשים לפני פרוץ המאורעות. בליל כיפור (23 בספטמבר 1928) התכנסו מאות יהודים להתפלל ברחבת הכותל וקבעו מחיצה בין נשים וגברים, בניגוד לסטטוס-קוו בימי המנדט הבריטי. למחרת בבוקר יצאו קצין המשטרה הבריטית וכעשרה מאנשיו להסיר את הפרגוד ששימש כמחיצה. בעודם יורדים ברחוב דוד אל עבר הכותל, ליוו אותם השכנים הערבים בצעקות "מוות לכלבים היהודים".  מאז הלך והעמיק "סכסוך הכותל" ובאוגוסט 1929 הכריז המופתי אל-חוסייני בדרשתו השבועית: "כל ההורג את היהודי – מובטח לו מקום בעולם הבא".

ביום שישי, 23 באוגוסט 1929, תקפו המוסלמים שכונות יהודיות בירושלים, למחרת הותקפה המושבה מוצא והפרעות התפשטו לחברון. הקהילה היהודית העתיקה שישבה בעיר מאות שנים נמחקה כולה. בהמשך הותקפו ישובים בכל רחבי הארץ, מהצפון ועד לשפלת יהודה ומישור החוף: משמר העמק, עין זיתים, צפת, מחניים, משמר הירדן, יסוד המעלה, מנחמיה, איילת השחר, ראש פינה, דגניה, מטולה, בית שאן, חיפה, הר טוב, כפר אוריה, באר טוביה, גדרה, חולדה, תל אביב ועזה. (הקהילות היהודיות הקטנות בשכם, רמלה, ג'נין ועכו פונו על ידי הבריטים וכך ניצלו.)

ביום הזה אנחנו זוכרים את מאבקנו העיקש על זכותנו בארץ הזו ובמיוחד על יישובי הגליל וגבול הצפון, ומרכינים ראשנו לזכרם של כל נפגעי מאורעות הדמים בארץ ישראל מראשית הציונות ועד ימינו.