מתעניינים בלימודים הרשמה איזור אישי
English

שימו לב אל הנשמה: הכח המרפא של הליווי הרוחני

דר עינת רמון, מייסדת ומנהלת מסלול מרפא להכשרה בליווי רוחני במכון שכטר למדעי היהדות.

המאמר פורסם כאן: עינת רמון, “שימו לב אל הנשמה: הכח המרפא של הליווי הרוחני,” דעות 105, חשוון התשפ”ד, אוקטובר 23, עמ’  28-  31.

מאז הטבח בשמחת תורה, נתבקשתי, כמלווה רוחנית וכמדריכה בליווי רוחני, לחשוב ולכתוב על רעיונות שונים לשילוב הכלים והחשיבה של הליווי הרוחני בכל מסגרות התמיכה הרגשית- נפשית-רוחנית נוכח האסון שפקד את עם ישראל היושב בארצו. נתבקשתי להתייחס לכלים הנובעים משורש יהודי, שניתן לשלבם במסגרות טיפולי בריאות הנפש השונים לכל מגוון האוכלוסיות ממוצא יהודי בישראל הפונים היום לקבל סעד נוכח ההלם. 

בעולם המערבי (מערב אירופה, צפון אמריקה ואוסטרליה) הליווי הרוחני הוא התמחות של אנשי דת (נוצרים פרוטסטנטים בעיקר). בישראל ביקשו מייסדי התחום המקצועי בין השנים 2018-2006, להנגישו לכל האוכלוסיות. התחום אינו טיפולי. הכלים בהם אנו מסתייעים “מתרגמים” כלים ששורשיהם בדת לכל אדם על פי השקפותיו וטעמיו התרבותיים, חייו או אמונתו.

בשל היות התחום חדש עדיין קיימת דעה קדומה שהתחום מיועד אך ורק לאנשים ונשים הנוטים למות או לאבלים, אבל למעשה, כל אדם המתמודד עם מצוקה כלשהי יכול להסתייע בכלים ובתובנות המונחות ביסוד התחום. קשה למדוד סטטיסטית את הצלחות הליווי הרוחני, שכן בכל מקרה ההצלחה נמדדת בהשגת יעד אחר, ואולם ניתן לראות באופן כללי שיפור ניכר במצבם של הרוב המוחלט של האנשים והנשים הזוכים ללווי רוחני.

בימים קשים אלה, כל התשתית הרעיונית המוצקה עליה מונח רצון החיים של רבים מבני עמנו, מוטלת על כפות המאזניים. בשלב הראשון יש להקל על ההלם, הכאב, החרדה, הבדידות. ואולם, בנוסף, תופעה זו דורשת התערבות שונה מזו שידעה הפסיכואנליזה המערבית ובנותיה.

מגבלותיה של הפסיכואנליזה

על מגבלותיה של הפסיכואנליזה נוכח משבר מוסרי חמור באנושות, שאת אחד ממופעיו הזוועתיים ראינו עתה, פירסמה רבות (ולצערנו מרבית כתביה טרם תורגמו מצרפתית לעברית) פרופ’ אליענה אמדו לוי-ולנסי. לוי-ולנסי היתה פסיכואנליטיקאית ופילוסופית, האישה הראשונה שהתמנתה לפרופסור באוניברסיטת בר אילן ותלמידה-שותפה ללוינאס ולמניטו בתחייה היהודית בצרפת שאחרי השואה. היא עלתה ארצה אחרי מלחמת ששת הימים.

לשיטתה, הן המרקסיזם הן הפסיכואנליזה הן שיטות חשיבה המשקפות “ראיה שלילית ופסימית של גורל האדם, שפה ושם מבצבצת לה מתוכה תקווה לא-מוגדרת, שהאנשים אינם מקבלים כראוי את האחריות לה ולעולם אינם שולטים בה.”[1] כלומר, בעוד הפסיכואנליזה נועדה לתת לאדם תקוה, היא משותקת בעניין זה משום שהיא מושתתת על השקפות עולם פסימיות (והיא מדגימה זאת מתוך כתביו של פרויד ואחרים). מכאן האמביוולנטיות וחוסר היעילות שלה ושל שיטות הטיפול המשתלשלות ממנה.

תקופתנו מסתגרת על ידי אידיאולוגיות, מדעניוּת (הפיכת ההסתמכות על המוסכמות המדעיות שאינן מוחלטות לדת), פילוסופיות של האבסורד, וכל אותם איים קטנים, שכולם מעבּדוֹת לשלילת אנושיותו של האדם.

לאורך ספרה, מעמידה לוי-ולנסי את התנ”ך כחלופה למיתוס היווני שהזין את הפסיכואנליזה ומדגישה את הרלוונטיות הרבה של סיפורי התנ”ך לחזון של טיפולי בריאות הנפש כך שיזדהו עם הצו של ספר דברים: ‘ובחרת בחיים’ […] אחת הדוגמאות לאופן בו סיפורי התנ”ך אמורים להוות תשתית בריאה יותר לטיפול הפסיכולוגי היא בנייתו של נח את התיבה העתידה להציל מן המבול את האדם ואת כל הבריות […]”[2]  צדיקותו של נח מהווה מעצמה מכשול ל”ייאשו”, לכאורה, של אלוהים ומצילה את הארץ מן המבול – אותה צדיקות המתגלה כאן בשתיקה.

כלומר, בבחירה בחיים, שאמורה לכוון את המטפלים בבריאות הנפש, מבחינה לוי-ולנסי בכל סיפורי התנ”ך בברית עם נח ש”מחייבת”, כביכול, את אלוהים לבחור בחיים של האנושות. פרשת נח נושאת, אם כן, מסר טיפולי של תקוה לאנושות כולה, כחלופה לתשוקת המוות המקננת בה.

להאמין בייעוד האדם

אמדו לוי-ולנסי לא הכירה את דרכי הלווי הרוחני, אך דומה שתשתיתו המקצועית הולמת ביותר את תובנותיה. הנחת היסוד של מקצוע הליווי הרוחני היא שלכל אדם יש ייעוד, הוא עובר נסיונות, עתים נכשל בהם עתים מתמודד עמם, ובהתמודדותו הטובה עמם תורם תובנות חשובות לעולם. הנחה זו היא הקו המשותף לגיבורי התנ”ך – האתוס של העם היהודי שהנחיל לאנושות.

אירוין יאלום, פסיכותרפיסט אתאיסט אמריקני ממוצא יהודי, מהדהד תובנה כזו ומציין ש”הרצון להשתלב בחיים קיים תמיד בכל אחד מאתנו וגם במטופלים שלנו, והפעילויות הטיפוליות של המטפל צריכות להיות מכוונות להסרת המכשולים הניצבים בדרכו של המטופל”[3]

אך מנקודת המבט של אמדו לוי-ולנסי ומנקודת מבט של הליווי הרוחני תובנה זו אינה מספקת: על המטפל או המלווה הרוחני להניח שלחיי כל אדם יש משמעות וייעוד, או לאלה המאמינים בכך – נשמה שאנו יכולים לסייע לה לקבל מושג על תפקידה בעולם ולממשו (מדובר גם באנשים ונשים שאינם במצב קוגניטיבי צלול על כן יש להבין את המשמעות הרחבה של תפקיד זה).

הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ בספרו נשמה מסביר: “אמנם נשמתו של אדם תמיד מורה לו ומכוונת אותו, אבל אין זה פשוט להגיע להבנה והשגה בפועל של ההדרכות הללו […] אדם היודע את מהות עצמו יכול לנסות לבנות את חייו הפנימיים והחיצוניים בהתאם, כך שהם אכן יתנהלו בנתיב הראוי להם על פי שורש נשמתו.”[4]

בשפה חילונית או יותר פלורליסטית היינו מסתייעים בהגדרתו של פרופ’ אליעזר שביד, מייסד חקר המחשבה היהודית בעת החדשה לגווניה, שהנשמה היא “התובנה שהאדם יודע את עצמיותו כישות רוחנית עודפת על גשמיות הגוף”[5]

במידה והמלוּוה הרוחני או המטופל פתוח לשוחח על שאלת אמונתו ביעודו בחיים ו/או מה לדעתו תפקידו הנשמתי כדאי לערוך עמו או עמה שיחה על כך. עבור חיילים ואזרחים שהיו בקו הראשון של הטראומה הדבר ייעשה אולי בשלבים מאוחרים. עבור יהודים פשוטים המתמודדים עם אתגרים מתמשכים הדבר יכול להתרחש כבר עכשיו. אפשר פשוט לכתוב משפטים מבין אלו שהזכרתי לעיל (מכתבי הרב שטיינזלץ, שביד או לוי-ולנסי), ולשוחח עליהם, או שהאדם אותו מלווים יכתוב משהו על משמעותם. יש להקפיד על כך שהשיח על נושאי עומק אלו, לפחות בהקשרו היהודי, יהא עדין ועקיף. נושאים מעין אלו הנם לב ליבו של הליווי הרוחני.

יש לחדד ששאלות קיומיות אלו נוגעות קודם כל בגישת המטפל. האם הוא מגיע ללווי או לתמיכה הרוחנית מתוך התבוננות הטובה, המאמינה בערכו הסגולי של ובייעודו של האדם אותו אנו מלווים? הליוויים הרוחניים המתקיימים בכל המרחבים הנם לעתים קצרים מאד (למשל, בפתח חדר מיון – אז נדרש לתת למלוּוה לתת כלים להתמודדות בחטף ממש), אבל תמיד יהא האמון שאנו נוטעים במלוּוה, במהותו, בייחודו בעולם, בשורש נשמתו, נר לרגלנו. זאת ברוח התפיסה במשנה (סנהדרין ד, ה) “מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָבַע כָּל־אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ”.

הערכה רוחנית

תהליך של ליווי רוחני נפתח לרוב (לעתים באופן לא מודע) בהערכה רוחנית. הערכה רוחנית היא סוג של תשאול המעניק למי שעושה ליווי רוחני הבנה ביחס לעולמו הרוחני. הנחת היסוד היא שכל אדם, תהא מודעותו הקוגניטיבית אשר תהיה, יש לו עולם רוחני ויש לו או לה תרומה רוחנית לעולם.

בתהליך ההערכה הרוחנית מברר המלווה הרוחני היבטים שונים על האדם שינתבו אותו אל ההתערבות הרוחנית המתאימה. במאמרי “הערכה רוחנית בתהליך הליווי הרוחני לקשישים”[6] הצגתי בפני קוראי העברית את מרבית השיטות המרכזיות וניתן לשאוב ממנו מידע על הנתיבים לפענח את מאפייני עולמו הרוחני של האדם. בימים אלו, כאשר לב המצוקה הוא האסון הנורא ותחושת אובדן האמון, וכמובן: החרדה התהומית מן הבאות, להלן השאלות שאני מציעה לשאול.

ברוח דבריו של הרב פסח קראוס, המלווה הרוחני הראשון שפעל בירושלים עד לפני מעט יותר מעשור, אשר ראה את הליווי הרוחני הזדמנות לחיבור (ולא הזדמנות לתיקון, שזה תפקידן של שיטות טיפוליות המתעמקות בכאבי הנפש).[7] הייתי שואלת שאלות ברוח זו, רוח החיבור שיש לנסות לחשוף אותה:

ספרו על רגעים של חיבור למישהו או למשהו משמעותי בחייכם בכלל ובעת האחרונה בפרט, על רגעים מפתיעים של חיבור והשראה, על רגעים משמחים של חיבור. איזה חיבור הייתם רוצים ליזום עכשיו עם מי שיקר לכם? עם תוכן שמשמעותי לכם? עם עשייה כלשהי המשמעותית לכם? ועוד: מה נותן לי כוח בימים הללו? איזה מעשה טוב עשיתי בימים הללו? האם אמרתי מילה טובה? מחווה? תפילה אישית? ואם בדמויות מופת עסקינן, הרי שאחת השאלות שניתן לשאול היא מיהו האדם מעורר השראה השפיע עלי? האם מעשים של אותו אדם, דברים שאמר נותנים לי השראה או כוון כעת?

המכנה המשותף לכל השאלות הללו הוא החיבור לזהותו ההיסטורית והמשפחתית של האדם: היכן הוא מתחבר לשורשיו? חיבור לשורשים מחדד את החוסן האישי ואת רשתות התמיכה. יהודים, אם לתרגם את תובנותיו של הפילוסוף ישעיהו ברלין לשפה טיפולית, הם בני אדם בעלות עוגנים היסטוריים. הם באים ממקום מסוים והולכים למקום אחד. יש לשאול: מה בהיסטוריה המשפחתית עדיין מפעם ומתווה עבורם את הייעוד?

במקביל ניתן לשאוב משיטתה של הצדקת המיסטיקנית ימימה אביטל, “שיטת החשיבה ההכרתית”, אותה מתרגלים יהודים רבים היום בארץ ובעולם ולהציע למלוּוים להתמקד ב”הכרת הטוב”. השאיפה הזו, להתבוננות בעין הטובה בזולתנו וברצון והיכולת לראות באותה נקודה אבן שואבת לאתגרי חיינו באשר הם, היא נקודה מרכזית בהערכה הרוחנית ובתחילת תהליך הגילוי הרוחני הפנימי. לבדוק, להעריך, להתבונן זו עצת תחום הליווי הרוחני בקרב יהודים – כאשר ידוע לנו שהניצוץ הנשמתי, תודעת הייעוד האישי יזהר דווקא כאשר לא ערים לנוכחותה.

החברותא המרפאת

לבסוף אציע שני כלים נוספים בתחום הליווי הרוחני. האחד לטווח קצר, למי שנמצא בחרדה, והוא מדיטציה משורש קבלי.

ברגעי חרדה אני ממליצה על מדיטציה שנכתבה על ידי אסטל פרנקל והרואה עצמנו ככלי של אור, ברוח הפסוק מתהילים: “מה יקר חסדך אלוהים כי עמך מקור חיים באורך נראה אור”. ברגעים של חרדה וסכנה ניתן לדמיין את עצמנו ו/או את יקירינו הנמצאים בסכנה מלאי אור או עטופי אור. אסטל פרנקל, פסיכולוגית בעלת תשובה מארה”ב מציעה את המהלך הזה:

דמיינו שנהר אור לבן זורם מן השמים כלפי מטה, אל קודקודכם, ומשם הוא נכנס אל גופכם וממלא אתכם באור, ממלא כל איבר וכל תא בגופכם בנוגה וחום ומביא עמו מרפא לכל גופכם וישותכם. בעוד האור הזה ממלא אתכם, נסו לראות את עצמכם כגופי אור קורנים. כעת דמיינו שאתם מוקפים באור.  מכל עבר ואתם גם מלאים באור וגם מוקפים בו.[8]

בנוסף, ניתן לקיים לימוד משותף עם המלוּוים של כל חומר לימוד מחזק. יש לברר עם המטופלים מהו חומר הלימוד המשותף שיכול להיות חביב עליהם. באחד הליוויים שהדרכתי למדה המלווה הרוחנית ביחד עם המלוּוה, אדם סקרן וחכם אבל עם ליקויי למידה קשים, אשר היה במצב אובדני עקב טרגדיות במשפחתו, את האדם מחפש משמעות של ויקטור פרנקל. ניתן ללמוד ביחד שירה עברית או לשיר ביחד.

אציין שייתכן ושורשה האנתרופולוגי של הפרקטיקה של לימוד במשותף הוא “גלגול” של תבנית הלמידה המסורתית של ה”חברותא”, הנהוגה בבית המדרש היהודי. זוג לומדים בצוותא מתעמק במקור לימודי בעל משמעות חברתית-פילוסופית-קיומית.

במאמרו “תיאוריה של רגשות”, הרב סולובייצ’יק מדבר אמנם על הנביא והרב כדמויות של “מלווים רוחניים” אך דבריו מהדהדים אצל כולם. המורה למעשה “מזמין אחרים לחלוק עמו את ההרפתקה הנהדרת הקרויה ידע, כיוון שהוא חש כי חוויתו איננה מושלמת כל עוד לא יחשוף את יופיה ואת הדרה בפני האחרים”.[9] במסגרת הליווי הרוחני הלימוד המשותף שואף שלא להיות היררכי.  המלמד-המלווה הרוחני יושב כלומד בצוותא עם המלוּוה. העתקתו של מודל זה מבית המדרש המסורתי אל מסדרונות בי החולים, בתים פרטיים של חולים וקשישים, מסגרות לנוער בסיכון, בסיסים צבאיים, שיחות טלפון ועוד, מרחיבה את שערי בית המדרש ופותחת אותו.

הספרים אמת וחסד (2015), והאור הגנוז בשורש הנשמה (2022),[10] מנגישים קטעי מדרש והגות יהודית מודרנית לצד שאלות לשיחה עם מלוּוים ויכולים להתאים לחברותא במצבי חיים שונים.

ולבסוף, כלי מקובל מאד בליווי רוחני הוא חיבור תפילה אישית ספונטאנית במקום, בעל פה או בכתב. למי שמתאים, שווה להציע.

להתבונן במרכיבי החיים

מאחד משיריה של לאה גולדברג, משתמע כי

בְּכָל דָּבָר יֵשׁ לְפָחוֹת שְׁמִינִית
שֶׁל מָוֶת. מִשְׁקָלוֹ אֵינוֹ גָּדוֹל.
בְּאֵיזֶה חֵן טָמִיר וְשַׁאֲנָן
נִשָּׂא אוֹתוֹ אֶל כָּל אֲשֶׁר נֵלֵךְ.
בִּיקִיצוֹת יָפוֹת, בְּטִיּוּלִים,
בּשִׂיחַ אוֹהֲבִים, בְּהֶסַּח-דַּעַת
נִשְׁכָּח בְּיַרְכְּתֵי הֲוָיָתֵנוּ
תָּמִיד אִתָּנוּ. וְאֵינוֹ מַכְבִּיד.

(מתוך: לאה גולדברג, “שארית החיים”).[11]

אכן, בכל מצב המצריך ליווי רוחני קיים ממד של צער על מה שיכול, צפוי, או ראוי היה שיתקיים וכּיזב, או כָּשל. זהו אותו קורטוב של מוות. אבל לאחר שאנו מחפשים קצה חוט על מנת להעריך מה הן המצוקות ומה התקוות הרוחניות של האדם הכּאוב, מתחיל תהליך עדין של מודעות לייעוד האישי. לעתים עצם שאילת שאלות בתהליך ה”הערכה הרוחנית” ועצם ההאזנה לתשובות השונות, יש בהן יותר מקורטוב של גאולה מן המצוקה ומזור לנפש הדואבת.

מאידך גיסא, גם שעה שאנו נושאים את אותו קורטוב של סבל וייאוש אל אשר נלך, חיינו זרועים יהיו בברכות רבות: “יקיצות יפות”, “טיולים”, “שיח אוהבים” ועוד. עניינו של הליווי הרוחני להתבונן בכל מרכיבי חיינו ובעדינות להעביר את מרכז הכובד מאימת המוות שאנו ניצבים נכחה ומוּדעים לה, לרבות מותם של חלומות, מותו של אמון ועוד, אל האתגר הבוחן למה אנו מחוברים, מה ייעודנו, מה מסע הנשמה שלנו, היכן אנו.

כמו נח הצדיק, במהלך הליווי הרוחני, אם כמתעוררים לבחירה בחיים אם כמעוררים, אנו מתעקשים על הברית של אלוהים עם האדם ועל מה שיכולה לעורר בנו את תחושת הייעוד הזה: מדיטציה, לימוד תפילה ובוודאי הקשבה ושיחה מלב אל לב.

[1] אליענה אמדו לוי ולנסי, הדרכים והמכשלות בפסיכואנליזה, תל אביב: הקבוץ המאוחד, 1979, עמ’ 334

[2] לעיל, עמ’ 337.

[3] אירוין יאלום, פסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית, מאנגלית: מרים שאפס ירושלים: כנרת בית הוצאה לאור והוצאת  ספרים ע”ש י”ל מאגנס, עמ’ 406.

[4] הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ,  נשמה, ירושלים: ספר י מגיד, 2015, עמ’ 98- 99

[5] אליעזר שביד, להיות בן העם היהודי: מבט אישי, ירושלים: עקד, תשנ”ב 1992, עמ’ 54- 55.

[6][6] עינת רמון, “הערכה רוחנית בתהליך הליווי הרוחני לקשישים”[6] (גרונטולוגיה וגריאטריה, כרך מד מס’ 1 2017, עמ’ 27- 50.

[7] פסח קראוס ומורי גולדפישר, למה דווקא אני? התמודדות עם צער, אבדן ושינוי, מאנגלית: רחל טוקטלי, תל אביב: הוצאת ספרים אחיאסף בע”מ, 1995, עמ’ 113

[8] אסטל פרנקל, סוד הטיפול היהודי: ריפוי הנפש ברוח הקבלה, מאנגלית: לינדה פניאס, כתר ספרים, 2009, עמ’ 48.

[9] הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ’יק, מסות על אבלות ייסורים והמצב האנושי, מאנגלית: אביגדור שנאן, ירושלים: אוצר הרב, תשס”ד, עמ’ 174

[10] עינת רמון (עורכת) , האור הגנוז בשורש הנשמה: אמרות אהרן דוד גורדון לעבודה רוחנית פנימית, הוצאת נופך ספרים, תשפ”ב, 2022

עינת רמון ודוד גולניקין (עורכים) אמת וחסד: מקורות ללווי רוחני מן המדרש והמחשבה העברית המודרנית.  ירושלים: הוצאת מכון שכטר למדעי היהדות,  2015

[11] לאה גולדברג, “שארית החיים” (1971) –מתוך: שארית החיים: שירים רשומים מתוך העזבון, בעריכת טוביה ריבנר, תל אביב: ספריית הפועלים, 1971.  נדלה מתוך: אתר הספריה הלאומית,

למידע נוסף אודות מסלול מרפא להכשרה בליווי רוחני במכון שכטר למדעי היהדות.

ד"ר עינת רמון היא מרצה בכירה למחשבת ישראל, ללימודי מגדר ופמיניזם וכן מייסדת ומנהלת את מסלול מרפא להכשרה בליווי רוחני במכון שכטר למדעי היהדות. את לימודי הדוקטורט השלימה בחוג למדעי הדתות באוניברסיטת סטנפורד בשנת 1999. ד"ר רמון נמנית על מייסדות תחום הליווי הרוחני המקצועי בישראל ובהקשר זה ניסחה את עקרונות ההכשרה הראשונים ואת את קוד האתיקה של המלווים הרוחניים בישראל בעת ייסוד התחום בין השנים 2006 – 2018 הודות למענק מן הפדרציה היהודית של ניו יורק ושיתוף פעולה עם ארגון המלווים הרוחניים היהודים בארה"ב ( NAJC ). בשנים אלו פיתחה את תחום הליווי הרוחני במכון שכטר ואת תוכנית מרפא שהיא יחידה מסוגה בעולם (!) המשלבת ידע והתמחות בליווי רוחני עם למידה לקראת תואר אקדמי ( M.A ) במדעי היהדות. ד"ר רמון, המלמדת ומדריכה במסלול מרפא, מפרסמת מזה שנים חיבורים אקדמיים, הגותיים ומאמרים בעתונות היומית על הנושאים אותם היא חוקרת.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים שוטפים

    טופס זה מוגן באמצעות reCAPTCHA של גוגל. מדיניות הפרטיות, תנאי שירות
    גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.

    מתעניינים בלימודים במכון שכטר?

    נשמח להיות בקשר. נא השאירו פרטי התקשרות וניצור איתכם קשר בהקדם

    טופס זה מוגן באמצעות reCAPTCHA של גוגל. מדיניות הפרטיותתנאי שירות
    גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.