כולנו מקבלים אין-ספור הודעות (בעיקר בווטסאפ וברשתות החברתיות) לקראת השנה החדשה.

מה מקורו של מנהג משלוח ה”שנות טובות”, והאם אנחנו בכלל זוכרים את ה”שנות טובות” של פעם?

הדעה הרווחת היא שראשיתו של המנהג בקהילות היהודיות במרכז אירופה במאה ה-19, וכי הוא אינו מנהג יהודי אלא חיקוי אופנה שרווחה בחברה הנוצרית כפועל יוצא של התפתחות הטכנולוגיה בגרמניה (שהייתה מעצמת דפוס מתקדמת באותה התקופה).

למעשה, מדובר במנהג יהודי בן מאות בשנים! המנהג מוזכר לראשונה בספר “מנהגי מהרי”ל”, שנדפס לראשונה בשנת 1556 (אסופת המנהגים של ר’ יעקב בן משה מולין הלוי, מנהיגה הרוחני של יהדות גרמניה במאה ה-)14. על פי המהרי”ל, משלוח הברכות לשנה החדשה מבוסס על המקור התלמודי “שלושה ספרים נפתחים בראש השנה”, שלפיו נכתב ונחתם גזר דינם של הבריות על פי מעשיהם ותכונותיהם (ראש השנה, טז, ע”ב). על כן, המליצו רבני גרמנה בזמנו של המהרי”ל לכל אדם לאחל במכתב לחברו: “תיכתב ותיחתם לאלתר לחיים”.

מנהג משלוח כרטיסי השנה הטובה קיבל את תפוצתו הרחבה רק לאחר המצאת גלוית הדואר בווינה בשנת 1869. תקופת השיא של הגלויה המצוירת – המכונה בספרות המקצועית של חקר הפולקלור והתרבות העממית “שיגעון גלויות הדואר” (1898 – 1918) – היא בעצם גם תקופת הפריחה של כרטיסי הברכה היהודיים לראש השנה באירופה ובארה”ב.

מקורה של הגלויה בוורשה (פולין) והיא הודפסה בגרמניה, ומשתייכת לסוגת ה”שיפסקארעט” (“כרטיס אונייה”), מאחר שהיא מעוצבת בצורת כרטיס נסיעה ונושאת איחולים לנסיעה טובה, או למעבר למקום טוב יותר.

הגלויה שלנו נשלחה לארץ ישראל (“נאך ארץ ישראל”, כרטיס נסיעה לארץ ישראל), והיא מבקשת מן היונים ה”אהובות, הלבנות והבהירות” לשאת בשורות מתוקות וחשובות, להביא לנו מזל (אושר) ותקוות, ולפתוח בפנינו דרכים בטוחות  וחופשיות.

בפרוס השנה החדשה, אנחנו מאחלים לכם שתהיה לכם שנה מעל ומעבר לכל הציפיות!

שנה טובה ומאושרת, שנת מזל, אושר ושלום.

הגלויה לקוחה מאוסף הגלויות של פרופ’ שלום צבר מן החוג לפולקלור באוניברסיטה העברית, ומתפרסמת כאן באדיבותו.

לקריאה נוספת:
לתולדות מנהג משלוח כרטיסי “שנה טובה” והתפתחותו האמנתית מאת שלום צבר.