הרשמה ללימודים
תרומה לשכטר
English

מדוע עשרת הדיברות הפכו למקובלים בתודעה המערבית?

פרשת יתרו

 

עשרת הדיברות, העומדים במרכז פרשת השבוע יתרו, נאמרו ישירות על ידי אלוהים לעם ישראל בליווי ברקים ורעמים וקול שופר והר בוער באש. הם זכו לתהודה רבה בעולם כולו, ונתפסים כתורת המוסר שהנחיל עם ישראל לעולם המערבי. שני מאפיינים של עשרת הדיברות הפכו אותם למקובלים כל כך בתודעה המערבית של ימינו: רובם הם מצוות לא־תעשה, לעומת מצוות עשה, ורובם עוסקים במוסר ולא בפולחן. הדרישות הן מינימליסטיות: אל תזיקו זה לזה, ואל תתכחשו להיותי הא'ל האחד, שברא את העולם בששה ימים ונח ביום השביעי. אדם יכול בנקל לשבת בביתו ולהימנע ממגע עם אחרים, ובכך ללא מאמץ מיוחד יימנע מעבודה זרה, משבועת שקר, ממלאכה בשבת, רצח, ניאוף, גנבה, עדות שקר ותאוות בצע. הדיבר היחיד הדורש השקעה או מאמץ, והיחיד שיש בו חזון חיובי כלשהו באשר לאורח החיים הרצוי, הוא מצוות כיבוד ההורים.האתוס הוא לא רק ליבראלי אלא ליברטריאני, חֵרוּתָני: "חיה ותן לחיות". אל תפגעו בי באמצעות עבודת אלילים, ואל תפגעו באחרים, אבל מעבר לכך, אינני מכתיב לכם לא ערכים ולא אורח חיים.כל אינדיבידואל יפַתֵחַ לעצמו ערכים, וימלא את עולמו בתוכן משלו.כל זה תואם את האתוס המערבי הליברלי: ואל תשכחו לדאוג להורים.

בסוף הפרשה יש מעין "נספח" לעשרת הדיברות, והרושם הוא שה' נזכר לאחר מעשה שהוא כמעט ולא העניק תוכן חיובי לחיי ישראל, או הנחה אותם לבצע מעשים חיוביים. לכן, הוא מוסיף הנחיות פולחניות שיש בהן חזון מיוחד מאוד באשר לעבודת האלוהים, ולאורח החיים הרצוי של האדם מישראל.בנספח, האל מנחה את האדם להקדיש את חייו לעבודת ה' באמצעות הקרבת הקורבנות, אבל לא במקדש, אלא בחיק הטבע. כפי שנאמר בשמות פרק כ, פסוקים יח עד כא: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם. לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם. מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי, וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ; בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ. וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי, לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית.

החזון הזה שונה מאוד מעבודת הקורבנות שנעשתה במשכן ובמקדש, וכפי שה' מצווה במקומות אחרים בתורה.הפולחן הזה מזכיר את המנחות הספונטאניות של קין והבל בתחילת ספר בראשית, ואת העבודה בבמות שנהגתה בישראל לפני בניית הבית הראשון, ובפועל גם לאחריה.המצווה לבנות מזבח אדמה ולהקריב עליו, מופנית אל האדם בישראל בלשון יחיד.אין משכן או מקדש ציבורי המאובזר בכלי זהב וכסף; ואדרבא, לפי הנאמר כאן אין מקום לזהב ולכסף "אתי", עם ה'. ה' רוצה מזבח פשוט בטבע, העשוי אדמה או אבנים טבעיות ללא סיתות. אין דרישה למשכן או למקדש שבו מזבח נחושת, אין כוהנים, אין עלייה לרגל, ואף לא דרישה לקורבנות ספציפיים. הבקשה היחידה היא לשתף את ה' באוכל הנאכל בזבחי משפחה – דהיינו בארוחות המשפחתיות היומיומיות, בהקשר של החיים הטבעיים במשק החי, בטבע, על אדמה מוגבהת או על ערמת אבנים. ה' יבוא למזבחות פרטיים אלו, ויברך את האדם המזכיר בהם את שם ה'.

נראה לי שבשנים האחרונות העולם מחפש בתורה מסר בעניין הדרך להנכיח את הקב"ה בעולם, מעבר לאתוס של עשרת הדיברות. ננהג בחוכמה אם נכרה אוזן לנספח הפולחני של ה' עצמו לעשרת הדיברות, כשאנחנו מעצבים את החזון שלנו בעניין זה: אם לא על ידי בניית מזבחות בטבע באופן פיזי, אזי לפחות באימוץ הערכים הבסיסיים של שיתוף ה' בעולמו במסגרת חיי היום יום בטבע שברא.

משה בנוביץ הוא פרופסור לתלמוד והלכה במכון שכטר למדעי היהדות. מחקריו מתמקדים בתולדות ההלכה ובניתוח היסטורי ופילולוגי של סוגיות מן התלמוד הבבלי בענייני שבועות ונדרים, קריאת שמע ותפילה, ברכות ומועדים ודיני ממונות. בין פרסומיו: פירושים מקיפים לפרקים מן התלמוד הבבלי שיצאו לאור בהוצאת בית המדרש לרבנים באמריקה והאיגוד לפרשנות התלמוד, הספר Kol Nidre: Studies in the Development of Rabbinic Votive Institutions (אטלנטה 1998), ומאמרים רבים.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים שוטפים


    גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.

    דילוג לתוכן