חלום הסולם של יעקב אבינו בפתיחת פרשת ויצא זכה לאורך הדורות לפירושים ספרותיים, אומנותיים, פסיכולוגיים ופוליטיים, אך לדעתי אפשר לחלק את כל הפירושים לשלוש קטגוריות:

וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ (בראשית, כח, יב). ראשית, על פי הפירוש המילולי לסולם יעקב, מלאכים ילוו את יעקב בעת בריחתו מאחיו עשו ובחזרה הביתה. החלום תואם את הבטחת ה’ אל יעקב לירושת הארץ ונועד להרגיע ולהנחות אותו בהמשך מסעו בחו”ל. הנמשל: גם לנו יש מלאכים שמלווים אותנו בחסד, ובזכותם אנו מתגברים על המשוכים המדומים והאמיתיים בחיינו.

שנית, אפשר לפרש את סולם יעקב כמשל לאירועים אקטואליים או היסטוריים שהחלו בגדולה והסתיימו במפלה. לפי המדרש, כל האומות – המצרים, הבבלים, היוונים והרומאים – עלו וירדו בסולם. הקדוש ברוך הוא עומד בראש הסולם ומציע ליעקב “תעלה ולא תרד. לנצח תישאר בראש”. אך הוא נשאר למטה מחשש שגם הוא ייפול, ובכך מתפספסת ההזדמנות לגאולה בזמנו. המסר הוא שהבאת הגאולה דורשת אומץ ותעוזה.

סוג שלישי של פירוש מדגיש שהסולם והמלאכים נמצאים בתוך יעקב. במדרש רבה יש רמז לתהליך הפנימי אך הביטוי המלא לזה נמצא בפירושו של הרב יהודה לייב אלטר (שפת אמת המאה ה־19): “הוא הסולם שגופו למטה ונשמתו מגיעה השמימה ומלאכי אלוהים עולים ויורדים בו. כי גופו למטה מהם ושורש נשמתו למעלה מהם. לכן אדם נקרא ללכת בכל אלה המדרגות של הסולם. ונודע כי כל מה שנמצא בכלל נמצא בפרט. כי האדם נקרא עולם קטן. לכן יש בכל אחד ככל אלה המדרגות.”

על פי פירוש זה, כוחנו המוסרי משתקף במדרגה שהפרט מצליח להגיע אליה בתיקונו האישי. הרעיון של אדם כמיקרוקוסמוס מצוי רבות בפילוסופיה היוונית, והופך את החלום ליעד אישי לכל בן אדם, אך ביהדות יש השלכות גם לחובתנו לתיקון החברה והעולם כולו.

הרב חנן פורת ז”ל היה מבין מחנכיה ומנהיגיה המובילים של הציונות הדתית בדור הקודם. הוא פיתח את הרעיון הפסיכולוגי־הרוחני של שפת אמת, ונתן לו ביטוי חברתי־אידיאולוגי. על פיו, האור האלוהי נמצא מעלינו בשמיים, ייעודנו הוא לעלות במדרגות הסולם ולהגיע אל האור האלוהי, וחובה עלינו לרדת בחזרה בסולם, ולהביא את האור האלוהי אל הארץ כדי לבנות חברה למופת.

לדעתי התיאור היפה ביותר למשל של מלאכים שנמצאים בתוכנו נאמר בסיומת הנבואית של נאום ההשבעה של נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן, לפני פרוץ מלחמת האחים הנוראה בשנת 1861 (תרגום חופשי):

“איננו אויבים אלא חברים. אסור לנו להיות אויבים. אומנם נמתחו היצרים, אך אל תשברו את קשרי האהבה בינינו. צלילי הזיכרון המסתוריים הנפרסים מכל שדה קרב ומכל קבר נאמן לעם, אל כל לב הומה חיים ואל כל אבן אח, ברחבי הארץ הזאת, עוד ימלאו את מקהלת האחווה, כאשר בבטחה יינגעו בידי מלאכים טובים יותר שבטבענו.”

בימים אלה של קיפאון ושנאת חינם במערכת הפוליטית הישראלית, עלינו לשאוף לחזונו של לינקולן, לאחות את הקרעים, ולטפס למעלה בסולם למען תיקונינו החברתיים עלי אדמות.

המאמר פורסם באתר “ישראל היום” ביום חמישי 5 בדצמבר 2019