מתעניינים בלימודים הרשמה איזור אישי
English

פשטות מבורכת: היזהרו מראוותנות ובזבזנות

פרשת תרומה פותחת נושא חדש הנמשך לאורך חמש פרשות, עד לסוף חומש שמות. כל הפרקים מתמקדים בהקמת המשכן וביצירת כלי הקודש שבו. חומרי הבנייה בפרקים אלה הם זהב, כסף, נחושת, תכלת, ארגמן ועוד חומרים יקרים המיועדים להקמת משכן מפואר ביותר: וְזֹאת֙ הַתְּרוּמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר תִּקְח֖וּ מֵאִתָּ֑ם זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת׃ וּתְכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ וְעִזִּֽים… אַבְנֵי־שֹׁ֕הַם וְאַבְנֵ֖י מִלֻּאִ֑ים לָאֵפֹ֖ד וְלַחֹֽשֶׁן׃ וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם (שמות כה ג–ח).

המשכן וכליו עשויים כולם מאותם חומרים יקרים ומרהיבים. אחד הפריטים המפוארים הוא מזבח הקטורת: וְעָשִׂ֥יתָ מִזְבֵּ֖חַ מִקְטַ֣ר קְטֹ֑רֶת עֲצֵ֥י שִׁטִּ֖ים תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתֽוֹ׃ אַמָּ֨ה אׇרְכּ֜וֹ וְאַמָּ֤ה רׇחְבּוֹ֙ רָב֣וּעַ יִהְיֶ֔ה וְאַמָּתַ֖יִם קֹמָת֑וֹ מִמֶּ֖נּוּ קַרְנֹתָֽיו׃ וְצִפִּיתָ֨ אֹת֜וֹ זָהָ֣ב טָה֗וֹר אֶת־גַּגּ֧וֹ וְאֶת־קִירֹתָ֛יו סָבִ֖יב וְאֶת־קַרְנֹתָ֑יו וְעָשִׂ֥יתָ לּ֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃ וּשְׁתֵּי֩ טַבְּעֹ֨ת זָהָ֜ב תַּֽעֲשֶׂה־לּ֣וֹ ׀ מִתַּ֣חַת לְזֵר֗וֹ עַ֚ל שְׁתֵּ֣י צַלְעֹתָ֔יו תַּעֲשֶׂ֖ה עַל־שְׁנֵ֣י צִדָּ֑יו וְהָיָה֙ לְבָתִּ֣ים לְבַדִּ֔ים לָשֵׂ֥את אֹת֖וֹ בָּהֵֽמָּה׃ וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַבַּדִּ֖ים עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וְצִפִּיתָ֥ אֹתָ֖ם זָהָֽב (שמות ל א–ה).

גם הפרשה הקודמת פרשת יתרו, שבמרכזה היה המעמד הנשגב של ברית סיני ומתן עשרת הדברות, מסתיימת בדיני הקמת המזבח, אולם מה רב ההבדל:

וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כֹּ֥ה תֹאמַ֖ר אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם כִּ֚י מִן־הַשָּׁמַ֔יִם דִּבַּ֖רְתִּי עִמָּכֶֽם. לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּן אִתִּ֑י אֱלֹ֤הֵי כֶ֙סֶף֙ וֵאלֹהֵ֣י זָהָ֔ב לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶֽם. מִזְבַּ֣ח אֲדָמָה֮ תַּעֲשֶׂה־לִּי֒ וְזָבַחְתָּ֣ עָלָ֗יו אֶת־עֹלֹתֶ֙יךָ֙ (שמות כ יח–כ)

איזו סתירה בין שני תיאורי מזבח!

אפשר לפטור את הסתירה הזו באמירה הרגילה שמדובר בשני מקורות שונים שהורכבו יחדיו, אך זו תשובה “קלה מדי”. הרי לא צריך להיות “חוקר” כדי להבחין בסתירה הזו ויש להניח שכל “עורך” בוודאי ראה את הסתירה בין שני המזבחות ושתי הגישות.

אז מה בכל זאת הסיבה להצבת שני תיאורי מזבח הפוכים, זה בסמוך לזה באותו ספר?!

אולי המסר הוא שישנן דרכים שונות לעבודת האל, ולכל אחת מהן יתרונות וחסרונות; דרך אחת היא דרך “ההוד וההדר”. ככל שאני מכבד יותר ואוהב יותר את ה’, כך אני אפאר יותר את מקום הפולחן ואת כלי הקודש שלו “זֶ֤ה אֵלִי֙ וְאַנְוֵ֔הוּ. הסכנה בדרך זו היא שהפאר יהפוך לעיקר ולראוותנות נבובה. לשם כך ישנה הדרך ההפוכה: “לא ברעש ה'” אלא ב”ק֖וֹל דְּמָמָ֥ה דַקָּֽה”.

יש מי שכינה את המקדש הפשוט בקומראן “מקדש הדממה”. המזבח הפשוט שמתואר בסוף פרשת יתרו (מזבח אדמה או מזבח אבני שדה) מייצר ניגוד בולט למעמד הנשגב של ההתגלות בהר סיני שזה עתה הסתיים. מתברר שאכן דווקא ההנגדה שבין ההופעה המרשימה של האל לבין המזבח הפשוט, היא שעומדת בבסיס הדרישה: ” אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם כִּ֚י מִן־הַשָּׁמַ֔יִם דִּבַּ֖רְתִּי עִמָּכֶֽם [ואני נשגב, ולמרות זאת] לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּן אִתִּ֑י אֱלֹ֤הֵי כֶ֙סֶף֙ וֵאלֹהֵ֣י זָהָ֔ב [אלא] מִזְבַּ֣ח אֲדָמָה֮ תַּעֲשֶׂה־לִּי֒” (אילו הכוונה הייתה רק לאסור עבודת אלילים, אזי גם אלוהי אבן היו נאסרים ולא רק אלוהי זהב וכסף, ובפרט שאיסור זה כבר נאמר מפורשות בעשרת הדברות). לכן דווקא כאן אומר האל לעם שעל אף שהם ראו עין בעין את נשגבותו, אין הוא דורש מהם לעבוד אותו באמצעות “אֱלֹ֤הֵי כֶ֙סֶף֙ וֵאלֹהֵ֣י זָהָ֔ב” אלא בפשטות מקסימאלית ובעזרת חומרים פשוטים ביותר, כמו אדמה או אבני שדה בלתי מסותתות. גם ההוראה שבאה בהמשך הפרשה שאין לעלות למזבח במעלות [=מדרגות], באה בעצם לומר שהמזבח צריך להיות “נמוך” ושאין לבנות מזבח בגובה כמה קומות (על אף שחז”ל, אולי בהשפעת מקדשו של הורדוס, פירשו זאת “במעלות אסור, אבל בכבש משופע מותר”).

לעומת זאת, המזבח המתואר בפרשיות המשכן, ובוודאי מזבח הקטורת, משקפים גישה הפוכה לחלוטין. אז מדוע דווקא המשכן וכליו עשויים “זהב”? אם נזכור שהמשכן היה ביסודו מקדש נייד וארעי, מקדש שבא להיות “כרטיס הביקור” הראשוני של עם ישראל עד בואם אל ארץ נושבת, נוכל אולי להבין את ההבדל. כשאדם נמצא בנדידה הוא יעדיף להשתמש בחומרים פשוטים יותר מחשש לאובדן או לגניבה, ואילו כשהוא בונה את בית הקבע שלו הוא ישקיע בחומרים יקרים וראוותניים. אך ה’ אומר לבני ישראל: אני מבקש בדיוק הפוך; כשאתם בנדידה ובחשש אז “וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֑ה קוּמָ֣ה ׀ יְהֹוָ֗ה וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ!” אתם צריכים להתרגל לבטוח בה’ ובהגנתו. לעומת זאת, דווקא כאשר תגיעו אל המנוחה ואל הנחלה, אחשוש מהמלכודת של “אלהי כסף ואלהי זהב” ומראוותנות נבובה שתוביל אתכם מעבודת ה’ רוחנית למאבקי יוקרה ולהשחתה חומרית. ולכן דווקא במזבח הקבע אני מזכיר לכם את הסכנה הזו ואת הדרישה לפשטות מקסימלית בעבודת האל.

המאמר פורסם באתר ישראל היום ביום חמישי, 27 בפברואר 2019

ד"ר יאיר פז הוא מרצה בכיר ללימודי ארץ ישראל במכון שכטר. הוא עשה את עבודת הדוקטורט שלו בלימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר אילן. פרסומיו האקדמיים מתמקדים בצפת כעיר קדושה במאה ה16; ירושלים וסביבותיה בתקופת המנדט ובמהלך שנותיה הראשונות של מדינת ישראל. מחקריו נסובים גם כן אודות השכונות הראשונות מחוץ לחומות; המורשת הארכיטקטונית של שכונות ערביות שננטשו בזמן מלחמת העצמאות. בתחילת דרכו הדריך נוער בסיכון, ועבד בכפר נוער.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים שוטפים

    טופס זה מוגן באמצעות reCAPTCHA של גוגל. מדיניות הפרטיות, תנאי שירות
    גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.

    מתעניינים בלימודים במכון שכטר?

    נשמח להיות בקשר. נא השאירו פרטי התקשרות וניצור איתכם קשר בהקדם

    טופס זה מוגן באמצעות reCAPTCHA של גוגל. מדיניות הפרטיותתנאי שירות
    גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.