כמה זה קשה בתקופה מקוטבת זו שאנחנו רואים כל הזמן את האחר להבין שיש לנו גם מה ללמוד מהאחר הזה. בפרשה שלנו, פרשת שלח לך, אנחנו בשיא האחר של סיפורי התורה. משה מחלק את השבטים ואומר שאני בוחר מרגל אחד מכל שבט לתור את ארץ ישראל. ויוצאים המרגלים, וכמו שאנחנו יודעים הם חוזרים אחד אחד עם אותה הבשורה

“וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֶל־כׇּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר עָבַ֤רְנוּ בָהּ֙ לָת֣וּר אֹתָ֔הּ טוֹבָ֥ה הָאָ֖רֶץ מְאֹ֥ד מְאֹֽד׃.”

אבל איפה החלוקה ?איפה הקיטוב?

שניים, כלב ויהושע אומרים:

“טוֹבָ֥ה הָאָ֖רֶץ” -יללה בואו נעלה ונכבוש אותה.

ולעומתם עשרה מרגלים אומרים:

“ְשָׁ֣ם רָאִ֗ינוּ אֶת־הַנְּפִילִ֛ים בְּנֵ֥י עֲנָ֖ק מִן־הַנְּפִלִ֑ים וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֙ינוּ֙ כַּֽחֲגָבִ֔ים וְכֵ֥ן הָיִ֖ינוּ בְּעֵינֵיהֶֽם׃”

והעם לצערינו לא מקשיב לדברי כלב ויהושע, אלא העם מקשיב לדברי המרגלים האחרים ומחליטים שלא כדאי להם לנסות לכבוש את הארץ. והם צודקים. לא כדאי להם. הם לא עולים, הם לא כובשים. הם מתים במדבר. דור אבוד שלא יכנס.

אבל מה אנחנו לאורך הדורות של עם ישראל לומדים מהמרגלים האלה?

יש פה גזירה שווה כפולה שהתלמוד לומד מהסיפור הזה. כי המרגלים האלה נקראים ” הָעֵדָ֤ה הָֽרָעָה֙ “. ומה המשמעות של ” הָעֵדָ֤ה הָֽרָעָה֙ “ הזאת? שעדה בקרב המרגלים חייבת להיות עשרה, וקרח ועדתו עוד עדה שאנחנו נראא עליהם שבוע הבא. זה גם לפחות עשרה, כי איפה שזה עדה זה צריך להיות עשרה.

מה הגזירה השווה השנייה שכלכך חשובה?

בקרח כתוב ” בְּת֣וֹךְ הָעֵדָ֗ה“ ואיפה בתוך מכל המילים למצוא כלכך הרבה משמעות למילה בתוך בפסוק היפה “ נתקדשתי בתוך בני ישראל “.

איך הקב”ה מתקדש בתוך בני ישראל? בתוך עדה. ומה זה אומר? שבדברים שבקדושה, קדושה בתפילת העמידה, קדיש, דברים שבקדושה נעשים בעדה של עשרה. ועד היום המניין שלנו מבוסס דווקא על קרח ועדתו ועל עשרת המרגלים.

איזה הוא חכם הלומד מכל אדם. מה אנחנו צריכים ללמוד מזה עכשיו?

ללמוד שהעדה, גם אם זו עדה שאנחנו לא מסכימים איתם, זו עדה שאנחנו יכולים ללמוד מהם. גם אם אנחנו חולקים על העדה, יש בעדה קדושה ופונטנציאל לקדושה.

והאתגר שלנו בשבת הזו ובכל שבת היא לראות שבאותם מחלוקות מותר גם לריב ולהגיד לא טוב מה שאתם עושים , אבל עדיין להיות מסוגלים להבין שהם חלק מהעדה ושביחד נוכל לקדש את ה’ בעולמינו.

שבת שלום משכטר!