נציגינו יצרו אתך קשר בהקדם האפשרי.
פרשת מסעי החותמת את ספר במדבר פותחת ברשימה ארוכה של מסעות בני ישראל במדבר. רשימה זו מציינת 42 תחנות בהן חנו ישראל במהלך נדודיהם במדבר, החל מיציאת מצרים ועד למותו של אהרון בשנת הארבעים ליציאתם ממצרים. הנוסחה החוזרת בתיאור התחנות היא: “ויסעו מ…ויחנו ב…”. חלק מן התחנות שייכות לשנתיים הראשונות של המסע, מיציאת מצרים ועד לחטא המרגלים, שבעקבותיו נגזר על יוצאי מצרים שלא יכנסו לארץ כנען, וחלק אחר ל 38 שנות הנדודים במדבר, בהן הלך ונעלם דור יוצאי מצרים ואת מקומו תפס דור הבנים שייכנס לארץ.
עיון ברשימת התחנות עשוי להפתיע. התיאור נפתח כמובן ביציאת מצרים ומספר על כך באריכות יחסית. בהמשך נזכרים שני אתרים הממחישים את חשיבותו של נושא המים בנדודים במדבר: הראשון הוא אילים, נווה מדבר שהתברך בשפע של מים: וּ֠בְאֵילִם שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֞ה עֵינֹ֥ת מַ֛יִם וְשִׁבְעִ֥ים תְּמָרִ֖ים… והשני הוא רפידים, בו התעוררה בעיית מחסור במים: וַֽיַּחֲנוּ֙ בִּרְפִידִ֔ם וְלֹא־הָ֨יָה שָׁ֥ם מַ֛יִם לָעָ֖ם לִשְׁתּֽוֹת (במדבר לג, ט,יד).
עם זאת, מקומות מרכזיים נפקדים מן הרשימה: חורב-הר סיני, שבו התרחש מעמד מתן תורה ולאחריו חטא העגל, וקדש ברנע– המקום שבו חטאו ישראל בחטא המרגלים. אם כן, הרשימה איננה תיעוד גיאוגרפי-היסטורי מדויק של המסעות והנדודים ויש לה כפי הנראה מטרות אחרות. ישנם פרשנים הסבורים כי הפירוט הרב ברשימה זו מבטא את חסדו של האל ששמר והגן על עמו במדבר במשך כל השנים. אחרים סבורים ההפך: כי רשימה ארוכה זו, שרוב האתרים נזכרים בה בפעם הראשונה, מדגישה דווקא את נאמנותו של העם לאלוהיו במשך כל אותן שנים, כפי שמביע זאת הנביא ירמיהו: זָכַ֤רְתִּי לָךְ֙ חֶ֣סֶד נְעוּרַ֔יִךְ אַהֲבַ֖ת כְּלוּלֹתָ֑יִךְ לֶכְתֵּ֤ךְ אַחֲרַי֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּאֶ֖רֶץ לֹ֥א זְרוּעָֽה (ירמיהו ב, ב).
דומני כי תיאור זה המדגיש את התחנות הרבות לאורך המסע מעביר מסר לפיו לא רק היעד של המסע מעניק לו את משמעותו אלא גם התחנות שבדרך. למסע יש משמעות בפני עצמו. המסע הוא תהליך של צמיחה והתקדמות מחד, אך גם נפילות וכישלונות הגובים לעתים מחיר כבד מאידך, וכל אלו יחדיו הם משמעותיים לא פחות מן המטרה הנכספת: הגעה אל הארץ המובטחת.
מה חשוב יותר: היעד או הדרך? נדמה שהתשובה של פרשת מסעי היא: גם וגם. היעד הוא המניע את התהליך, הוא עמוד האש ההולך לפני המחנה ומעניק כוח ומוטיבציה להמשיך בדרך, ולעמוד בקשיים. אולם עם של עבדים אינו יכול להפוך בן לילה לאנשים בני חורין על כל המשתמע מכך, ולשם כך נדרש המסע על כל התחנות שבו. לדרך יש משמעות ועוצמה משל עצמה. ככל שהדרך תהיה משמעותית יותר, כך רבים הסיכויים שהמסע יושלם בהצלחה.
ד"ר נעה יובל חכם היא דקנית מכון שכטר למדעי היהדות, ומרצה ויועצת אקדמית במסלולים לימודי ירושלים וארץ ישראל והאומנויות ביהדות. היא כתבה את עבודת הדוקטורט שלה באוניברסיטה העברית.
מחקריה עוסקים ביצירה האמנותית בשלהי העת העתיקה, ובקשרי הגומלין בין היצירה החזותית בעולם היהודי ובתרבויות הסובבות. כמו כן היא עוסקת בקשרים שבין האמנות היהודית בארץ ישראל ובתפוצות ובמתח שבין אמנות חזותית ותפיסות הלכתיות בעת העתיקה. ספרה אמנות ללא דמות: מגמות אנטי-פיגורטיביות באמנות היהודית בשלהי התקופה הביזנטית ובראשית התקופה המוסלמית ראה אור בהוצאת מאגנס בשנת 2021.