מה היה חטאו של קרח? חז”ל ענו על שאלה זאת בדרכים שונות. יש אומרים שהוא היה לועג על מצוות מסוימות שבתורה (מדרש תהילים א’:ט”ו, עמ’ 14). אחרים אומרים שהוא גילה אחד משלשת האוצרות שיוסף הטמין במצרים (פסחים קי”ט ע”א) “ועל ידי רוב ממונו נתגאה ונטרד מן העולם” (רש”י שם).

ברם, נראה יותר שחטאו העיקרי של קורח היה הרדיפה אחר הכבוד, וכך פירשו חז”ל במדרש תנחומא (סימן א’): אליצפן בן עוזיאל מונה לנשיא בית-אב משפחות הקהתי (במדבר ג’:ל’). “אמר קורח: ארבעה אחים היו אחי אבא שנאמר (שמות ו’:י”ח): ‘ובני קהת: עמרם ויצהר חברון ועוזיאל’. עמרם הבכור – זכו אהרן ובניו לכהונה ומשה אחיו למלכות. מי ראוי ליטול את הנשיאות – לא השני? ואני, בנו של יצהר, הייתי ראוי להיות על משפחתי נשיא, והוא עשה בנו של עוזיאל! … הריני חולק ומבטל כל מה שנעשה על ידו! לפיכך היתה מחלוקת”.

משה רבינו, לעומת זאת, ברח מהכבוד: “מי אנכי כי אלך אל פרעה” (שמות ג’:”א); “המקנא אתה לי? ומי יתן כל עם ה’ נביאים כי יתן ה’ את רוחו עליהם” (במדבר י”א:כ”ט); “והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה” (במדבר י”ב:ג’).

הבדל זה שבין משה וקורח מזכיר לנו את הכתוב בספר משלי (כ”ט:כ”ג): “גאות אדם תשפילנו, ושפל רוח יתמוך כבוד”. וכן למדנו במסכת עירובין (י”ג ע”ב): “מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו…ללמדך שכל המשפיל עצמו הקב”ה מגביהו, וכל המגביה עצמו הקב”ה משפילו. כל המחזר על הגדולה, גדולה בורחת ממנו, וכל הבורח מן הגדולה, גדולה מחזרת אחריו…”.

רעיון זה מודגם היטב בסיפור החסידי על תלמיד חכם אחד, “מתנגד”, ששאל את “החוזה מלובלין” מדוע רבים נוהרים אל ה”חוזה” ללמוד, ולמה לא יבואו אליו ללמוד – והרי הוא תלמיד חכם גדול יותר מ”החוזה”? השיב “החוזה”: “גם בעיני פלא שהם באים אלי! יודע אני את ערכי השפל. מי אני ומה אני כי רבים יבואו אלי לדרוש את אלוהים? ולמה לא ילכו באמת אל כבודו אשר ידעתיו לגאון מובהק, סיני ועוקר הרים? ואולי היא הנותנת: משום שאני מתפלא על שהם באים אלי, לכן באים דווקא אלי; ומפני שכבודו מתפלא למה לא יבואו אליו, על כן אינם באים אליו! (הרב ש”י זוין, סיפורי חסידים, עמ’ 362).

אכן, זהו הלקח של סיפורים רבים במקרא: אהרן ומרים רדפו אחר הכבוד, והכבוד ברח מהם (במדבר י”ב) ואילו שאול ברח מן הכבוד, והכבוד רדף אחריו (שמ”א י’: כ”ב-כ”ד). גדעון ברח מן הכבוד, והכבוד רדף אחריו (שופטים ו’:ט”ו) ואילו בנו אבימלך רדף אחר הכבוד, והכבוד ברח ממנו (שופטים ט’). אבשלום רדף אחר הכבוד, והכבוד ברח ממנו (שמ”ב ט”ו) ואילו ירמיהו ברח מהכבוד, והכבוד רדף אחריו (ירמיהו א’:ד’-י’).

יש שתי השלכות של מסר זה לימינו:

במישור הלאומי, היינו עדים בשנה האחרונה למרוץ לכנסת, שהוא במידה גדולה מרוץ אחר הכבוד. הלוואי שמנהיגינו יפסיקו לחקות את קורח ויתחילו לחקות את משה רבינו.

במישור האישי, יש דרך אחרת להשיג כבוד, כפי ששנינו בפרקי אבות (ד’:א’): “בן זומא אומר… איזהו מכובד? המכבד את הבריות”. כלומר, אנו מתכבדים על ידי מתן כבוד לאחרים.