נציגינו יצרו אתך קשר בהקדם האפשרי.
פרשת אמור מתחילה בדבר ה’ לכוהנים : “ אֱמֹר אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן” (ויקרא ל”א א), אך הפרשה איננה רק לכוהנים אלא מכילה אף ציוויים מיוחדים לבני ישראל כגון הציווי בפרק לג’ בו נאמר “דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, מוֹעֲדֵי יְהוָה, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ–אֵלֶּה הֵם, מוֹעֲדָי”.דהיינו משה מטיל על בני ישראל את חובת קיום המועדים הנקראים “מקראי קודש” שאותם יש לקיים במועדי ה’. כמשתמע מפסוק זה, בני ישראל חייבים להקפיד ולוודא שחגי השנה יקוימו במועדים קבועים שהם המועדים שקבע הקב”ה. חובותם של בני ישראל הוא לדאוג לכך שחג הפסח יחול תמיד באביב, שחג השבועות יחול בתקופת הקיץ, ושחגי תשרי ראש השנה, יום כיפור, וסוכות חייבים יחולו בעונת הסתיו. תמוה אם כן שמיד לאחר פסוק זה אודות המועדים לא מופיע דיון בחג הפסח הנחשב למועד הראשון שבין המועדים אלא מופיעה התייחסות לשבת, לחג השבועי: שהוא בבחינת קטגוריה בפני עצמה שאיננה אמורה להיות נכללת בקטגוריה של המועדים.
הפסוק הפותח את הדיון של מוֹעֲדֵי יְהוָה הוא “שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא-קֹדֶשׁ, כָּל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ: שַׁבָּת הִוא לַיהוָה, בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם (ל”ג, ג). שתי שאלות נשאלות בהקשר לפסוק זה:
א. מדוע בוחר הכתוב להתחיל את פרשת המועדים בפסוק על השבת ? וב) למה בוחר הטקסט המקראי להשמיע פסוק שהופיע כבר פעמיים קודם בתורה, פעם ראשןנה בסיכום סיפור הבריאה בבראשית פרק ב’, שם נאמר: ב וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. ופעם שניה בציון השבת בדיבר הרביעי של עשרת הדיברות י כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם, וַיָּנַח, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; עַל-כֵּן, בֵּרַךְ יְהוָה אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת–וַיְקַדְּשֵׁהוּ (שמות כ’, יא)?
נראה כי התמונה של האמן אבנר מוריה, המופיעה כפרשנותו החזותית לפרשת אמור מסייעת לנו להבין את שתי השאלות שנשאלו. התמונה הדומה מאד לציור שיצר האמן לפרשת בראשית מציגה מעין סיכום של ששת ימי הבריאה, הסיכום הויזואלי בציור מתאים לכתוב בפרשת אמור בפסוק המתאר את הבריאה כהקדמה למועדים. בציור ניתן לראות את הדימוי הסמלי של הספירלה בראש התמונה המשמש כדימוי סמלי לרוח -האלוהים המרחפת על פני התהום , ניתן לראות את בריאת האור, את הרקיע; את הפרדת המים והאדמה; את הצומח על פני האדמה, את יצירת המאורות ברקיע, את בריאת העופות, הדגים ויצורי הים, את חיות היבשה, ולבסוף את הדימוי הבולט מאוד של אדם וחוה, הנחשבים לנזר הבריאה.
נראה כי החלטתו של האמן ללוות את פרשת אמור בספר ויקרא בציור המחזיר אותנו לספר בראשית ולסיפור הבריאה מתאים מאד לאיזכור של ציווי השבת בראש הדיון על המועדים. הדגשת יצירת המאורות ובריאת אדם וחווה מציינים את הזיקה הקיימת בפרק א’ של ספר בראשית בין המועדים והמאורות ברקיע השמים: נאמר בתיאור היום הרביעי של הבריאה: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל, בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, וּלְיָמִים וְשָׁנִים.
שימו לב לשימוש במילה “מועדים “. העובדה שהמילה מועדים מופיעה לראשונה בסיפור המאורות ביום הרביעי, מאפשרת לנו להבין ולזכור שעלינו לחזור לספר בראשית ולסיפור היצירה של היום הרביעי בו נוצרו המאורות ברקיע השמים שהבדילו בין היום והלילה כדי להבין את הקישור למועדים שאכן מופיעים כאן באותה הלשון. כאן נוצר החיוב של אדם וחוה שנבראו ביום השישי וכל ממשיכיהם להשתמש במאורות כדי ליצור את המועדים את האתת את הימים והשנים.
פתיחת נושא המועדים בציון השבת היא אכן דרך חשובה להדגיש את הזיקה של המועדים לסיפור הבריאה ואת הצורך להצמיד את המועדים לשבת ולסיפור בראשית. אלוהים ברא את העולם בשישה ימים ונח בשביעי וכך מצווה האדם לעשות בסוף סיפור הבריאה וגם בעשרת הדברות. על האדם להמשיך את מעשה הבריאה בהתנהלותה השבועית כמו גם בהתנהלותה השנתית. הקב”ה הוא שברא את המאורות ברקיע והוא שברא את האדם והטיל עליו לתקן את הזמנים ולקבוע את תאריכי המועדים השונים כך שיפלו בעונה הנכונה (פסח באביב וסוכות בסתיו) וביום הנכון.
ד"ר שולמית לדרמן ( PHD מהאוניברסיטה העברית -תולדות האמנות 2000) שימשה כמרצה לתולדות האמנות באוניברסיטת בר אילן , כמו גם במכון שכטר, בו עמדה עד לפרישתה לגימלאות בראש תחום של האמנויות ביהדות ובו היא ממשיכה להרצות. מחקריה מתמקדים בנושאים כגון "האמן כפרשן" ו "ההשפעות ההדדיות שבין הביטוי האמנותי היהודי והנוצרי בכתבי יד העוסקים בציורים תנ"כיים".