פרשת חוקת פותחת בחוקים הקשורים לטומאת המת ולהיטהרות באמצעות אפר הפרה האדומה. מיד לאחר החוקים האלה, מסופר על פטירתה של מרים הנביאה, וכך כתוב:

“וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם”

(במדבר כ: א).

התלמוד הבבלי מסביר את הסיבה לסמיכות שני העניינים האלה:

…א”ר אמי: למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר לך, מה פרה אדומה מכפרת, אף מיתתן של צדיקים מכפרת… (מועד קטן כ”ח: א)

ובכן, לפי התלמוד, הסיבה שמותה של מרים באה מיד אחרי חוקי הפרה האדומה היא כיוון ששניהם מכפרים על חטאים.

היום, ברצוני להתמקד במרים, שדמותה רלבנטית לנו היום ולא בחוקי הטומאה והטהרה.

בפעמיים הראשונות שמרים מופיעה בחומש, בפרק ב בספר שמות (ב:ד, ב:ז), זה בעילום שם – היא רק מכונה “אחותו” של משה. עניין זה, הוא חלק מתופעה יותר רחבה של אזכרת נשים בעילום שם במקרא. הרבה נשים מפורסמות מאוד מוזכרות רק כ”בת של” או “אשתו”. למשל, אין אנו יודעים את שמה של אשת נח, אשת לוט וגם בנותיו, אשת פוטיפר, בת פרעה, בת יפתח, ועוד.

למה נשים לא זכו לשמות בתנ”ך? היות והתנ”ך נכתב מנקודת מבט גברית ומדבר על העולם הגברי, מן הסתם נשים לא עניינו את המחבר המקראי. יש נתון מדהים – לפי פרופ’ קרול מאירס, מתוך מעל 1,000 שמות בתנ”ך רק כ-10% הם שמות של נשים! בספרה Silencing the Queen, פרופ’ טל אילן שמה לב שתופעה זו, של מחיקת שמותיהן של נשים, קיימת הן בספרות הרבנית והן בספרות היוונית-רומית, ומטרתה היתה למחוק את תפקידן של נשים בהיסטוריה.

אך שפר גורלה של מרים והיא אכן מוזכרת בשמה מאוחר יותר בספר שמות ב”שירת הים,” ששם כתוב:

“וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת.

וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לה’ כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם” (שמות טו כ-כא).

בהתבסס על סגנון השיר וגם על קטע ממגילות קומרן שלא נמצא בתנ”ך שלנו היום, מספר חוקרי מקרא טוענים ש”שירת הים” כולה צריכה להיות מכונה “שירת מרים” ורק מאוחר יותר השיר יוחס למשה.

במאה הראשונה לספירה, הפילוסוף היהודי פילון מאלכסנדריה כתב בספרו “חיי משה” (א’ סעיף 32) שבשירת הים מרים מופיעה לא רק כנביאה אלא גם כמנהיגה של קבוצת הנשים. וב-1983, במאמרו “מרים האחות הגדולה”, הרב עדין שטיינזולץ,  מציין שמקומה של מרים בראש הנשים השרות מבטא את מעמדה לא רק כאחות משה אלא כמנהיגה בפני עצמה ובזכות עצמה. כאן אנו רואים ששני הוגי דעות בולטים, המופרדים באלפיים שנה, ראו במרים מנהיגה שווה ערך למשה! בנוסף, העובדה שמרים מכונה כאן “נביאה” זה עניין מהפכני. זאת הפעם הראשונה בתנ”ך שאישה מכונה נביאה!

נחזור לאזכורה של מרים בפרשתנו:

“וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם”

(במדבר כ: א).

איפה מרים נקברה? לפי מה שכתוב כאן – בקדש. אבל, איפה זה קדש המקראי? לפי ההיסטוריון יוספוס פלביוס (קדמוניות היהודים ג: 6 ) קדש נמצא ליד פטרה, בירדן של היום. חוקר ארץ ישראל זאב וילנאי מציין מסורת אחרת  – שעולי רגל יהודיים מזהים את קברה של מרים עם קבר האימהות מהמקרא, שהיום נמצא בצפון טבריה .

לא משנה איפה היא נקברה, היום מרים הפכה להיות סמל פמיניסטי להעצמת נשים – מהללים אותה בראש חודש, שמים כוס מרים בשולחן של סדר פסח, ויש כאלה הצמות ביום פטירתה, שלפי המסורת חל בי’ ניסן.

שבת שלום משכטר!