אנחנו נמצאים במוזיאון חצר הישוב הישן, במבנה אבן מיוחד בן 500 שנה, שמציג את אורח החיים המסורתי של אנשי היישוב הישן לאורך ההיסטוריה. המוזיאון שוכן ברובע היהודי, בעיר העתיקה של ירושלים. מסביבנו נמצאים רבים מאתריה הקדומים של העיר העתיקה; המקומות הקדושים; בתי הכנסת העתיקים של הרובע יהודי וגם הסמטאות ובתי המגורים של תושבי העיר. המוזיאון לוקח אותנו אחורה, עד לראשית ההתיישבות היהודית בירושלים, בסביבות המאות ה-12 או ה-13 לספירה, וממחיש לנו בצורה נהדרת כיצד חיו תושבי ירושלים היהודים בתקופה זו. במוזיאון יש אוסף עצום של חפצים, שחלקם מוצגים בתערוכה שמסביבנו. כל החדרים מסביב עוצבו בכדי להראות לנו את אורח החיים בתקופות האלו. יש כאן חפצי קודש שונים; כרטיסי שנה טובה; פשקווילים (כרזות) שנתלו על קירות רחובות העיר; בגדים וכובעים; כלי בישול; כלי כביסה; כלי עבודה ועוד ועוד. המוזיאון משתמש בחפצים הללו כדי להראות לנו כיצד הצליחה הקהילה היהודית לפרוח ולשגשג לאורך ההיסטוריה הארוכה של ירושלים.

בתור צאצא לדור שביעי של ירושלמים, מרגש אותי מאד לחשוב ששתי המשפחות שלי, משפחת בומגרטן ומשפחת בער (Ber), גרו בעיר העתיקה לפני כל כך הרבה שנים. אברהם משה בומגרטן הגיע לירושלים בשנת 1837. הוא התגורר בתחילה ברובע המוסלמי ואחר כך עבר לגור כאן. גם אהרון דב בער, הסבא של הסבא שלי, היה מחלוצי הקהילה היהודית בירושלים. הוא הגיע לכאן בשנת 1856. לימים יצאו שתי המשפחות אל מחוץ לחומות וגרו בשכונות החדשות של ירושלים – במאה שערים, בבית אונגרין ובגבעת שאול.

האמת היא שכהיסטוריון, תמיד סיקרן אותי לדעת פרטים על המשפחה שלי. שאלתי את עצמי הרבה פעמים כיצד נראו הבתים שלהם. אילו רהיטים היו בבתים שלהם – ומתברר שלא הרבה. המוזיאון עונה בדיוק על השאלות הללו: על מה ישנו – על מזרונים שאותם פרסו לעת לילה; מה שתו – מי גשמים שאותם שאבו מבורות מים מתחת לבית; מה אכלו – הרבה קטניות, לחם, אבל כמעט שלא בשר. ממה התפרנסו – אחד מאבותיי היה למשל סתת. כיצד התלבשו – חלק מהם הלכו עם תרבוש תורכי על ראשם.

המוזיאון הוקם לאחר מלחמת ששת הימים כאשר שוקם הרובע היהודי, והוא נפתח לקהל הרחב ביום ירושלים בשנת 1976. אז אם הסתקרנתם ורציתם לדעת כיצד חיו יהודי ירושלים לפני 1948, זהו המקום לבקר בו.