בט’ באלול התכ”ז (1267) – היום לפני 757 שנים – הרמב”ן [רבי משה בן נחמן, 1194 לערך – 1270 לערך] הגיע לירושלים. רמב”ן היה מגדולי חכמי ספרד, פוסק, פרשן, משורר, הוגה, מקובל ורופא. הוא נולד בגירונה, קטלוניה, ושלח ידו במגוון תחומים: פרשנות המקרא, פרשנות התלמוד, פסיקת הלכה, קבלה ושירה. החלטתו לעזוב את ספרד ולנסוע לארץ ישראל גמלה בליבו בעקבות “ויכוח ברצלונה”.

בשנת 1263 כפה חיימה הראשון מלך אראגון על הרמב”ן להשתתף בוויכוח פומבי על משיחיותו של ישו הנוצרי. הוויכוח החל ביולי 1263 בברצלונה, בנוכחות המלך, שריו ונזירי המסדר הדומיניקני של הכנסייה הקתולית. בשבת שלאחר הוויכוח, דרש המלך דרשה בבית הכנסת הגדול בברצלונה. הרמב”ן עלה אחריו וחלק על דברי המלך בכבוד. אחריו דיבר האח רמון דיפונייא פורטי שביאר את השילוש הקדוש. לאחר אותה השבת נקרא הרמב”ן שוב למלך, שהודה לו על תפקידו, שילם לו ושלח אותו לדרכו. כשנתיים לאחר אותו הוויכוח, דרשו נציגי הכנסייה הקתולית להעמיד את הרמב”ן למשפט בטענה שהוא השמיץ את הנצרות. בתיווכו של מלך אראגון נדחה המשפט, אך שנתיים לאחר מכן, בשנת 1267, השיגו יוזמי הוויכוח דרישה בכתב מן האפיפיור קלמנס הרביעי להעניש את הרמב”ן על דבריו, והוא נאלץ לברוח מספרד ושם פעמיו אל ארץ ישראל.

בזמן הגיעו של הרמב”ן לירושלים התגוררו בה שני יהודים בלבד. הוא החיה את הקהילה היהודית בעיר, פתח בית כנסת, והביא מנין יהודים וספר תורה מן הקהילה היהודית בשכם. הודות לו התחדש היישוב היהודי בירושלים ולא פסק בה מאז בואו לשעריה ועד היום הזה.

רמב”ן חיבר ספרים רבים בכל תחומי היהדות: מקרא, תלמוד, אגדה, הלכה, שו”ת, מוסר וקבלה. כמו כן, פרסם הרמב”ן דרשות, תפילות, פיוטים ואיגרות. בין חיבוריו הידועים ביאורו המקיף לכל התורה הידוע בשם “פירוש הרמב”ן לתורה”, ובו הוא מתגלה כחוקר מעמיק שמפרש את המקרא בהתאם לתוצאות מחקרו. הפירוש עוסק בביאור מילים, מצוות היוצאות מן הכתוב, ביחס בין מדרש חז”ל לכתוב, וביחס בין הסיפור המקראי לתוכנו הפנימי.

פרשנותו מתחלקת לשניים: פשט – “פשוטו של מקרא” (פרשנות מילולית של חוכמת הנגלה); וסוד – ביאור הפסוקים על פי פנימיות התורה וחוכמת הנסתר – “על דרך האמת”, או “דרך האמת לאמיתו”. רמב”ן אף פיתח סוגה ספרותית חדשה – ספרות החידושים לתלמוד. סוגה זו מתבטאת בהעלאת הנקודות המחודשות בלבד, שאותן מבקש הפרשן לבסס וללבן.

בתמונה: חותמת אישית המיוחסת לרמב”ן ונושאת את שמו. החותמת נתגלתה בשנת 1972 בתל כיסון, בדרומה של העיר עכו. החותם נרכש על ידי מוזיאון ישראל ומוצג בו מאז שנת 1972.