פרשת בחקותי נפתחת בברית בין עם ישראל ואלוהיו, המנוסחת בלשון של ברכות וקללות: ‘אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם’ – יחולו הברכות: פוריות האדמה והאדם, שפע כלכלי, ניצחון על האויבים ושלום בארץ. אולם, ‘ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות האלה’ – יבואו קללות קשות ואיומות, המתוארות בפירוט רב בפסוקים.

תיאור הקללות נחתם בדברים הבאים:

וְאַף־גַּם־זֹ֠את בִּֽהְיוֹתָ֞ם בְּאֶ֣רֶץ אֹֽיְבֵיהֶ֗ם לֹֽא־מְאַסְתִּ֤ים וְלֹֽא־גְעַלְתִּים֙ לְכַלֹּתָ֔ם לְהָפֵ֥ר בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ם כִּ֛י אֲנִ֥י ה’ אֱלֹהֵיהֶֽם: וְזָכַרְתִּ֥י לָהֶ֖ם בְּרִ֣ית רִאשֹׁנִ֑ים אֲשֶׁ֣ר הוֹצֵֽאתִי־אֹתָם֩ מֵאֶ֨רֶץ מִצְרַ֜יִם לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֗ם לִהְי֥וֹת לָהֶ֛ם לֵאלֹהִ֖ים אֲנִ֥י ה’:

אמנם עם ישראל חטא, ונענש על כך ביציאה לגלות ובעונשים קשים אחרים, אולם גם במצב זה של שפל הברית בין האל לעמו לא מתבטלת. זוהי ברית נצחית שאיננה ניתנת להפרה. תפיסה זו עומדת בניגוד לתיאולוגיה הנוצרית הגורסת כי הברית של האל עִם עַם ישראל התבטלה ובמקומה באה ברית חדשה, המחליפה את זו הישנה.

הויכוח על נצחיות הברית האלוהית עִם עַם ישראל הוא עתיק יומין והטענות הללו מוכרות כבר בעת העתיקה, בראשית ימיה של הנצרות. יתכן כי הדהוד לאותו ויכוח יהודי-נוצרי מצוי גם ביצירה החזותית, באותם שטחי פסיפס המציגים את גלגל המזלות – הזודיאק. שבעה תיאורים כאלו התגלו עד היום בבתי כנסת עתיקים בארץ ישראל.

הפסיפס שלפנינו מקורו בבית הכנסת העתיק בבית אלפא, ובמרכז הגלגל מתוארת דמות אשר מראשה בוקעות שש קרני שמש, מימינה ירח וסביבה כוכבים. רבים התחבטו בפירוש דמות זו, המבוססת על המודל של אל השמש הרומי סול אינוויקטוס, אולם חשוב לשים לב שהוא אינו לבד בתיאור: הוא פועל לצידם של הירח והכוכבים – גרמי השמיים. אחד ההסברים המוצעים להופעתם של הירח והכוכבים לצד השמש הוא היותם עדים לבחירה בעם ישראל ולנצחיותה, כפי שעולה למשל מדברי הנביא ירמיהו:

כֹּ֣ה אָמַ֣ר ה’ נֹתֵ֥ן שֶׁ֙מֶשׁ֙ לְא֣וֹר יוֹמָ֔ם חֻקֹּ֛ת יָרֵ֥חַ וְכוֹכָבִ֖ים לְא֣וֹר לָ֑יְלָה רֹגַ֤ע הַיָּם֙ וַיֶּהֱמ֣וּ גַלָּ֔יו ה’ צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ: אִם־יָמֻ֜שׁוּ הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֛לֶּה מִלְּפָנַ֖י נְאֻם ה’ גַּם֩ זֶ֨רַע יִשְׂרָאֵ֜ל יִשְׁבְּת֗וּ מִֽהְי֥וֹת גּ֛וֹי לְפָנַ֖י כָּל־הַיָּמִֽים: (לא, לד-לה)

השמש, הירח והכוכבים מעטרים את הפסיפס בהיותם כוחות שמימיים הפועלים מכוחו של האל ומתוקף כך מייצגים את שלטונו בעולם. בהיותם נצחיים הם העדים לנצחיות של הברית בין האל ועם ישראל, ברית שלא תופר בשום מקרה ובשום תנאי.[1] אנו רואים אם כן כי שטיח הפסיפס בבית הכנסת העתיק אינו משמש רק כקישוט ועיטור למבנה, אלא מעביר מסר רעיוני לבאי בית הכנסת, מעודד אותם ומחזק את רוחם בעתות של קושי ומשבר.

פרשת בחקותי חותמת את חומש ויקרא, המכונה גם תורת כהנים, ומכאן פנינו אל חומש הפקודים – ספר במדבר. חזק חזק ונתחזק.

[1] ראו בהרחבה: יפה אנגלרד, ‘על משמעותו של גלגל המזלות ברצפות בתי הכנסת הקדומים

בארץ-ישראל’, קתדרה 98 (תשס”א), עמ’ 48-33.