מתעניינים בלימודים הרשמה איזור אישי
English

האם יש דרכים להסתיר מזוזה בשעת סכנה?

עשה לך רב
שנה י’, מספר 1
שבט תשפ”ד

האם יש דרכים להסתיר מזוזה בשעת סכנה?

מאת הרב דוד גולינקין

(יורה דעה רפ”ט)

לע”נ שניים מן חיילים שנפלו על קדושת השם, העם והארץ
סגן ינאי קמינקא ז”ל שנפל בעוטף עזה בשמחת תורה תשפ”ד
ורב סמל (במיל’) דוד שורץ ז”ל שנפל בעזה בכ”ז בטבת תשפ”ד.
יהי זכרם ברוך!

שאלה מאת הרב דוד טובול, קהילת מעיין אור, ניס, צרפת:

לכבוד מורי ורבי שלום רב,

אני מקווה ששלומך טוב, עם כל קרוביך.
אצלנו בצרפת האנטישמיות גוברת, והרבה יהודים מסתירים את זהותם בפרהסיה כדי לא להיפגע.
ממה שאני שומע וקורא, אנשים ונשים מסתירים תכשיטים של מגן דוד או חי, לא מדברים על ישראל בקול רם ברחוב, או גברים מסתירים את הכיפה על ידי כובע.
כל זה מדאיג אותי כאזרח וכיהודי, אך לא מפריע לי כרב.
מה שכן מפריע לי הוא שמעודדים יהודים להסתיר מזוזות של דירות ולהכניס אותן פנימה, לקבוע אותן בחלק הפנימי של פתח הבית.
עובדה זאת מאוד עצובה ומטרידה כשלעצמה, אך אני רוצה לדעת כיצד יש להורות אם באים אלי ושואלים אם הדבר מותר על פי הלכה?
הרי השלחן ערוך כותב בשני מקומות שצריך להניחה “בטפח החיצון” (יורה דעה רפ”ה:ב’) או “בטפח הסמוך לחוץ” (רפ”ט:ב’).
השאלה אם יש תקדים היסטורי בספרות הפוסקים (אין צריך לומר שתקופתנו אינה דומה לתקופת הרדיפות הנאציות וכדומה), או הוכחה ארכיאולוגית שצורת הפתח של הקדמונים ושלנו אינה דומה.
בתודה מראש על התייחסותך לשאלה.

בברכת שבת שלום,
הרב דוד טובול

 

תשובה: צר לי לשמוע על האנטישמיות ההולכת וגוברת באירופה ובארה״ב. לכאורה, זאת שאלה חדשה, אבל לדאבוני, “אין חדש תחת השמש”. גם בעבר ניסו יהודים להסתיר את המזוזה בשעת סכנה.

א) הצעה ראשונה: לתלות את המזוזה במקום אחר 

למדנו בבבלי שבת כ”א ע”ב בסוגיית “מאי חנוכה”:

תנו רבנן… נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ…

ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו.

וכן למדנו בפסיקתא רבתי (פיסקא ב’, מהד’ מאיר איש שלום, ד’ ע”ב-ה’ ע”א), הכוללת דרשות מארץ ישראל מן המאה החמישית ועד המאה התשיעית:

            שנו רבותינו… ובשעת הסכנה מדליק בתוך ביתו.

יש מחלוקת באיזו סכנה מדובר (ראו ברשימת הספרות שבסוף התשובה). רש”י ותוספות בשבת וכן הפרופסורים לוי גינצבורג, א”א פינקלשטין, א”ש רוזנטל, ומשה בנוביץ סבורים שמדובר בגזרה של עובדי האש בבבל מכיוון שהאש הייתה חלק אינטגרלי של הפולחן הזורואסטרי. הם מסתמכים בין השאר על שבת מ”ה ע”א, שם שאלו את האמורא הבבלי רב: “מהו לטלטולי שרגא דחנוכתא מקמי חברי בשבתא, ואמר להם שפיר דמי”. כלומר, האם מותר לטלטל נר חנוכה מלפני “חברים” [כמרים זורואסטריים] בשבת? והשיב שמותר. וכן מסופר על רבה בר בר חנא בגיטין ט”ז ע”ב-י”ז ע”א, ש”חברא” נכנס לביתו ולקח שרגא מכיוון שסבר שאסור להבעיר נר בבית ביום אידם, שבו מבעירים אש בבית עבודה זרה שלהם.

מצד שני, הרב צ”מ פיניליש והפרופסורים גדליהו אלון ושאול ליברמן סברו שמדובר ב”סכנה/שעת סכנה״ הנזכרת כמעט עשרים פעם בספרות התנאים, שלדעת ליברמן הייתה השלב הראשון של גזרות הדריינוס לפני “גזרות השמד” בתקופת מרד בר כוכבא.

אני נוטה להסכים עם המחנה השני, אבל לצורך הדיון שלנו, אין אנו חייבים להכריע אם מדובר בסכנה בבבל או בארץ ישראל. לפי הברייתות במסכת שבת ובפסיקתא רבתי אם יש סכנת נפשות, מכניסים את נר חנוכה לתוך הבית ודיו, למרות שהוא לא מקיים את המצווה של פרסומי ניסא, לפרסם את הנס. וכן נפסק ברמב”ם, הלכות חנוכה ד’:ח’ וטור ושלחן ערוך אורח חיים תרע”א:ה’.

אם כן, אולי אפשר לתלות את המזוזה בתוך הבית ודיו? התשובה היא שהדבר אסור כפי שנראה להלן. הסיבה היא כנראה מכיוון שמזוזה היא מצווה דאורייתא — “וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך” (דברים ו’:ט’; י”א:כ’) – ואילו נר חנוכה הוא מצווה דרבנן.

אכן, התנאים דנו בשאלה שלנו בתוספתא מגילה ג’:ל’, מהד׳ ליברמן, עמ׳ 362:

התולה מזוזתו בתוך פתחו, סכנה ואין בה מצוה.

נתנה במקל ותלאה אחר הדלת, סכנה ואין בה מצוה…

פרופ’ ליברמן פירש בתוספתא כפשוטה שניסו לרמות את הרומאים בשעת הסכנה ותלו את המזוזה בחבל מן המשקוף העליון בתוך חלל הפתח – הרי סיכן את נפשו בחינם, אבל עדיין לא קיים את המצווה. או אם שמו את המזוזה על מקל ותלו אותו מאחורי הדלת, הרי סיכן את נפשו בחינם, אבל עדיין לא קיים את המצווה.

אכן, יש הלכות דומות במקבילות בירושלמי (מגילה ד’:י”ב, מהד’ האקדמיה, טור 774 = דפוס ויניציאה דף ע”ה ע״ג = דפוס ווילנא דף לג ע״ב) ובבבלי מנחות לב ע״ב (וראו דיון אצל ליברמן 1955, עמ’ 1213-1212), וכן נפסק להלכה אצל הרמב”ם, הלכות מזוזה ה’:ח’.

ב) הצעה שנייה: לחקוק גומא או חריץ בתוך משקוף הדלת ולשים את הקלף בפנים

למדנו בתלמוד הבבלי במנחות ל”ג ע״ב: ״דרש רב יוסף בריה דרבא משמיה דרב: העמיק לה טפח פסולה״, וכן נפסק ברמב”ם, הלכות מזוזה ה’:ח’. והרי לשון השלחן ערוך יורה דעה רפ”ט:ד’ (שכמעט זהה ללשון הטור שם): “כיצד קובעה? ימסמרנה במסמרים במזוזת הפתח או יחפור בה חפירה  ויקבענה בה, ולא יעמיק לחפור טפח בעומק, שאם עשה כן  פסולה“. טפח הוא רוחב ארבע אצבעות ביד, דהיינו 10-8 ס”מ לערך. כלומר, לא חייבים לשים את הקלף במה שאנו קוראים “בית מזוזה” ולתלות על המשקוף. מותר לחקוק גומא או חריץ בתוך המשקוף ולשים את הקלף בפנים. מזוזה כזאת לא בולטת וקשה לראות אותה מרחוק או מן הרחוב.

ג) הצעה שלישית: לקדוח חור אופקי במשקוף ולתחוב את המזוזה בתוך החור

כך היה המנהג בביתו של רבי יהודה הנשיא לפי ירושלמי מגילה הנ״ל:

ר’ ירמיה בשם ר’ שמואל בר רב יצחק:

בית מזוזתו שלר’ [=של רבי] היה עשוי כמין נגר.

יש להניח שנפלה כאן טעות סופר, וכרגיל בירושלמי, מכיוון ש”בית מזוזתו” לא יכול להיות עשוי כנגר או בריח, ומכיוון שביטוי זה אינו מופיע בשום מקום אחר בירושלמי (משה קוסובסקי, אוצר לשון תלמוד ירושלמי, אוצר השמות, ירושלים, תשמ”ה, עמ’ 635). מצד שני,  הביטוי “של בית רבי” וכדומה מופיע כשלושים פעם בירושלמי כולל הביטוי “נגר של בית רבי” שמופיע חמש פעמים בירושלמי שבת ט”ז ע”ב = ירושלמי עירובין כ”ו ע”ג (שם, עמ’ 636). ולכן, אני מציע לתקן את המימרא בירושלמי על פי הביטויים הרגילים בירושלמי ועל פי הקטע המקביל בבבלי שנראה בסעיף הבא:

מזוזתו של [בית] רבי היה עשוי כמין נגר.

והרי הסוגיא המקבילה בבבלי מנחות ל”ג ע”א:

           אמר רב יהודה אמר רב: עשאה כמין נגר פסולה.

איני?! והא כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר: כולהו מזוזתא דבי רבי כמין נגר הוו עבידן!

[=כל המזוזות של בית רבי כמין נגר היו עשויות!]…

נגר (סגולה פעמיים) הוא בריח הסוגר את הדלת (a door bolt), כמו ששנינו במשנה בבא מציעא ח’:ז’: “המשכיר בית לחבירו, המשכיר חייב בדלת, בנגר, ובמנעול, ובכל דבר שהוא מעשה אומן” וכן בתוספתא בבא בתרא ג’:א’, מהד’ ליברמן, עמ’ 138: “המוכר את הבית, מכר את הדלת ואת הנגר ואת המנעול…”. הקושי הוא שלפעמים מדובר בנגר מאונך שעולה למעלה בתוך המשקוף כמו בבבלי בבא בתרא ק”א ע”א-ע”ב ולפעמים מדובר בנגר אופקי שזז מצד לצד כמו בסוגיות הנ”ל. אכן, אליעזר בן יהודה כבר הצביע במילונו על שני המובנים. הרב פרופ’ דניאל שפרבר סיכם את כל השיטות של הראשונים והוכיח ששני הסוגים של נגר היו קיימים, וכאן הכוונה היא שעשו חור בצורה אופקית במשקוף והכניסו את הקלף בפנים. אכן, כך פירש רש”י כאן במנחות (ל”ג ע”א, ד”ה עשאה כמין נגר): “שקבעה ותחבה בסף, כנגר שתוחבין הנגרין בכותל כזה [ואז יש ציור]…”.

אפשר לטעון שאסור לקבוע מזוזה כמין נגר מכיוון שרב אסר את הדבר במנחות הנ”ל, וכן פסקו בעקבותיו הרמב”ם בהלכות מזוזה ה’:ח’ והטור וגם רבי יוסף קארו ביורה דעה רפ”ט:ו’.

ברם, אין זה ברור למה פסקו כך. הרי יש כאן מחלוקת בין האמורא רב שאוסר מזוזה כמין נגר לבין התנא רבי יהודה הנשיא שנהג כך למעשה. ראשית כל, למה לפסוק על פי האמורא ונגד התנא? שנית, רבי יהודה הנשיא היה מורו ורבו של רב! יש כלל תלמודי “דברי הרב ודברי התלמיד, דברי מי שומעים?” שפירושו בדרך כלל שיהודי חייב להקשיב לקב”ה, לרב, ולא ליהודי אחר, לתלמיד. אבל במרוצת הזמן זה גם הפך לכלל הלכתי, שאין הלכה כתלמיד כשהוא חולק על רבו  (אנציקלופדיה תלמודית, כרך שביעי, טור ע”ט).

אכן, מצד אחד, יש כלל תלמודי ש”רב תנא הוא ופלג” (רב תנא הוא ורשאי לחלוק על תנאים, עירובין נ’ ע”ב ועוד חמישה מקומות בתלמוד; ויד מלאכי, כללי הגמרא, סימנים תקנ”ב-תקנ”ה), ולפי כלל זה מותר לרב לחלוק על רבי יהודה הנשיא.

אבל, מצד שני, יש כלל תלמודי ש”רבי וחביריו, הלכה כרבי” או “הלכה כרבי מחבירו” (ירושלמי דמאי ב’:א’, דף כ”ב ע”ד = ירושלמי תרומות ג’:א’, דף מ”ב ע”א; רבי יוסף קארו בכסף משנה לרמב”ם, בית הבחירה ג’:י”ב; הלכות כלי המקדש, ראש פרק ח’; והלכות ביאת המקדש, ראש פרק ה’; יד מלאכי, סימנים קע”ה, רכ”ה, רל”ב, רל”ח). ואם הלכה כרבי יהודה הנשיא מחבירו, קל וחומר כשהוא חולק על תלמידו רב!

יתר על כן, יש עוד כלל תלמודי ידוע ש”מעשה רב”, שכאשר נהגו כך למעשה, זה הופך לתקדים (ראו ספרי, מעמד האשה בהלכה: שאלות ותשובות, ירושלים, תשס”א, עמ’ 138-137, 167, 217-218). והרי כתוב לעיל הן בבבלי והן בירושלמי שכל המזוזות של בית רבי היו עשויות כמין נגר. כלומר, לא מדובר בהלכה תיאורטית אלא כך נהגו למעשה.

ולכן, מכיוון שמדובר כאן בשעת סכנה, כדאי הוא רבי יהודה הנשיא לסמוך עליו ומותר לקדוח חור אופקי במשקוף הדלת, לגלגל את המזוזה ולתחוב אותה בפנים.

ד) פיקוח נפש

כידוע, פיקוח נפש דוחה את כל המצוות שבתורה חוץ מעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים (סנהדרין ע”ד ע”א ורמב”ם הלכות יסודי התורה פרק ה’).

ולכן, אם תליית מזוזה מחוץ לבית מסכנת את חיי היהודים בצרפת או במקום אחר בתפוצות, מותר ואף חובה להוריד את המזוזה מחוץ לבית עד יעבור זעם, אבל יש להמשיך לתלות מזוזות בחדרים שבתוך הבית.

ויהי רצון שהמצב יירגע בקרוב הן בארץ והן בחו״ל.

דוד גולינקין
ירושלים עיר הקודש
ט”ז כסלו וי”ב שבט תשפ״ד

ספרות

א) על שעת סכנה

אלון – פרופ’ גדליהו אלון, סיני י”ב (תש”ג), עמ’ ל”א-ל”ב = מחקרים בתולדות ישראל, חלק א’, תל אביב, תשי”ז, עמ’  22
בנוביץ – משה בנוביץ, “על שעות סכנה בארץ ישראל ובבבל”, תרביץ עד/א (תשס”ה), עמ’ 20-5
גינצבורג 1928 – הרב פרופ’ לוי גינצבורג, גנזי שכטר, חלק א’, ניו יורק, תרפ”ח, עמ’ 476
גינצבורג 1941 – הרב פרופ’ לוי גינצבורג, פירושים וחידושים בירושלמי [ברכות], חלק א, ניו יורק, תש”א, עמ’ 279, הערה 33
ליברמן 1944 – Saul Lieberman, “The Martyrs of Caesarea”, Annuaire de L’institut de Philologie… et Slaves VII (1939-1944), pp. 424, 427
ליברמן 1962  – הרב פרופ’ שאול ליברמן, תוספתא כפשוטה, חלק ה’, סדר מועד, ניו יורק, תשכ”ב, עמ׳ 1214-1212
ליברמן 1975 – הרב פרופ’ שאול ליברמן, “רדיפת דת ישראל” בתוך: ספר היובל לכבוד שלום בארון, חלק עברי, ירושלים, תשל”ה, עמ’ רט”ו = שאול ליברמן, מחקרים בתורת ארץ ישראל, ירושלים, תשנ”א, עמ’ 350
ליברמן 1984 – שאול ליברמן בתוך: א”ש רוזנטל ושאול ליברמן, ירושלמי נזיקין, ירושלים, תשמ”ד, עמ’ 137-136
פיניליש – הרב צבי מנחם פיניליש, דרכה של תורה, ווינא, 1861, עמ’ 47-46
פינקלשטין – Rabbi Prof. Louis Finkelstein, JQR 17 (1926-1927), pp. 89-90
רוזנטל – הרב פרופ’ א”ש רוזנטל, “למילון התלמודיTalmudica Iranica “, שאול שקד, עורך, איראנו-יודאיקה: לחקר פרס והיהדות, ירושלים, תשמ”ב, עמ’ 42-38, 63-58 = א”ש רוזנטל, עיונים בספרות התלמוד, ירושלים, תשפ”א, עמ’ 499 ואילך.

ב) על “כמין נגר”

בן יהודה – אליעזר בן יהודה, מלון הלשון העברית, כרך ד’, ניו יורק ולונדון, 1960, עמ’ 3524-3525, ערך “נגר”
קרויס – הרב פרופ’ שמואל קרויס, קדמוניות התלמוד, כרך א, חלק ב, ברלין-וינה, תרפ”ד, עמ’ 364-363
שפרבר — הרב פרופ׳ דניאל שפרבר, תרבות חומרית בארץ ישראל בתקופת התלמוד, ירושלים, תשנ”ד, פרק שמיני

כאן ניתן לרכוש את ספריו של פרופ’ דוד גולינקין

הרב פרופ' דוד גולינקין הוא נשיא שוחרי עמותות שכטרֲ – ארגון ללא מטרת רווח אשר מטרתו גיוס כספים למכון שכטר, נשיא בדימוס של מכון שכטר למדעי היהדות, פרופסור לתלמוד והלכה במכון שכטר ויו"ר עמותת מדרשת שכטר.
פרופ' גולינקין הוא אחד מהוגי הדעות המובילים בתנועה הקונסרבטיבית (מסורתית) ומחבר פורה המבקש לקדם את הגישה היהודית בעידן המודרני בתוך הפרמטרים של ההלכה. הוא ייסד את המכון לחקר ההלכה ויישומה שליד מכון שכטר במטרה לפרסם ספרים העוסקים בהלכה שימושית. כמו כן, הוא המנהל של המרכז לחקר האישה בהלכה שליד מכון שכטר שמטרתו לפרסם תשובות וספרים על מעמד האישה בהלכה ותשובות וספרי הלכה שנכתבו בידי נשים.
הודות לפעילותו הבלתי פוסקת בתחום ההלכה הוא נעשה לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בתנועה, שאף זכה לכבוד מצדם של חוקרים אורתודוקסיים.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים שוטפים

    טופס זה מוגן באמצעות reCAPTCHA של גוגל. מדיניות הפרטיות, תנאי שירות
    גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.

    מתעניינים בלימודים במכון שכטר?

    נשמח להיות בקשר. נא השאירו פרטי התקשרות וניצור איתכם קשר בהקדם

    טופס זה מוגן באמצעות reCAPTCHA של גוגל. מדיניות הפרטיותתנאי שירות
    גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.