נציגינו יצרו אתך קשר בהקדם האפשרי.
לדאבוני, אנו נכנסים כעת למערכה חמישית של בחירות בשנים האחרונות, ולכן אני רוצה לדבר על מנהיגות. אבל לפני כן אני רוצה להגיד משהו על עם ישראל. בקטע המפורסם על העברת המנהיגות ממשה ליהושע בפרשת פנחס (במדבר פרק כ”ז), אומר ה’ אל משה: “וציווית אותו לעיניהם” (במדבר כז, יט), שאתה תצווה לעם לקבל את יהושע כמנהיג הבא של עם ישראל לעיניהם. ורש”י מעיר: “דע שטרחנין הם, סרבנים הם”. טוב לדעת שאין חדש תחת השמש! גם אז עם ישראל היו טרחנים וסרבנים. זה מזכיר לי בדיחה מפורסמת על הנשיא קנדי שיושב עם בן גוריון בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת. הנשיא קנדי אומר לו: “אתה יודע, קשה מאוד להיות הנשיא של ארה”ב. יש לי 190 מיליון אזרחים!”. ובן גוריון משיב: “זה לא כלום! אני משמש כראש ממשלה של 2.3 מיליון ראשי ממשלה!” אכן, להיות ראש ממשלה במדינת ישראל, זה באמת תפקיד קשה!
.
מה לגבי מנהיגות? נדמה לי שבכמה פסוקים בפרשתנו יש ארבע תשובות לשאלה זו. והרי הפסוקים (במדבר כז, טו-יז) עם הדגשת התשובות:
“וידבר משה אל ה’ לאמר:
יפקוד ה’ אלו’הי הרוחות לכל בשר
איש על העדה,
אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם,
ואשר יוציאם ואשר יביאם,
ולא תהיה עדת ה’
כצאן אשר אין להם רועה”.
הבה נעיין בארבע התשובות:
למה כתוב “אלו’הי הרוחות לכל בשר” בלשון רבים? הפסוק היה יכול לומר “אלו’הי הרוח לכל בשר” בלשון יחיד. למה “הרוחות“? רש”י מצטט ממדרש תנחומא: “מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו”. כלומר, לא “רוח” בלשון יחיד אלא “רוחות” בלשון רבים, שהמנהיג צריך להבין ולסבול את הרוח של כל אדם ואדם בקהילתו או במדינתו.
תכונה שנייה: למה כתוב “איש על העדה?” זה מזכיר לנו את המשנה המפורסמת בפרקי אבות (ב, ה) “ובמקום שאין אנשים, השתדל להיות איש“. לפעמים, חייב המנהיג לומר את הדברים שאף אחד אחר לא רוצה לשמוע, ולעשות את הדברים שאף אחד אחר לא מוכן לעשות.
תכונה שלישית: “אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם”. רש”י מפרש לפי פשוטו — על פי המדרש הקדום “ספרי במדבר” — שמדובר במלחמה, והוא מצטט פסוק על דוד המלך (שמואל א, יח, טז) “כי הוא יוצא ובא לפניהם”. אבל רבי עובדיה ספורנו, שחי באיטליה לפני 500 שנה, מפרש בצורה קצת אחרת: ‘אשר יצא לפניהם’ — בעניין המלחמה; ‘ואשר יוציאם’ — בענייני הנהגת המדינה”. כלומר, המנהיג חייב מצד אחד להוציא את העם למלחמה אם יש צורך, אבל חייב מצד שני להנהיג את המדינה בשעת שלום.
התכונה הרביעית: “ולא תהיה עדת ה’ כצאן אשר אין להם רועה”. זה מזכיר לנו את הסיפור הידוע על משה רבינו בשמות פרק ג’, שם נאמר: “ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו כהן מדין, וינהג את הצאן אחר המדבר”. ויש על כך מדרש מפורסם: למה בחר ה’ דווקא במשה רבינו? כשם שהוא ידע לדאוג לכל שה ושה בעדרו, כך הוא ידאג לכל אחד ואחד בעם ישראל.
ולכן, בקטע הקצר הזה, יש ארבע תכונות של מנהיג: שהוא מבין וסובל את הרוח של כל אחד ואחד לפי דעתו; “במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש”; “אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם” — הן בשעת מלחמה והן בשעת שלום; שהוא דואג לכל אחד ואחד כשם שרועה דואג לכל שה ושה בעדרו.
ומי ייתן ונשכיל לבחור במנהיגים כאלה.
הרב פרופ' דוד גולינקין נולד וגדל באזור ושינגטון, בירת ארה"ב. הוא עלה ארצה בשנת 1972 וקיבל תואר ראשון בתולדות עם ישראל מהאוניברסיטה העברית יחד עם שתי תעודות הוראה, אחת לארץ ואחת לתפוצות. לאחר מכן, הוא הוסמך לרבנות על ידי בית המדרש לרבנים באמריקה (JTS), שם גם קיבל תואר שני ושלישי בתלמוד.
פרופ' גולינקין הינו נשיא שוחרי עמותות שכטר, נשיא מכון שכטר למדעי היהדות בדימוס, וכן פרופסור לתלמוד והלכה במכון שכטר בירושלים. הוא שימש יו"ר ועד ההלכה של כנסת הרבנים בישראל במשך כעשרים שנה. הוא המייסד והמנהל של המכון לחקר ההלכה ויישומה שליד מכון שכטר, שנוסד על מנת לפרסם ספריה של חומר הלכתי שימושי לארץ ולתפוצות. הוא המנהל של המרכז לחקר האשה בהלכה שליד מכון שכטר שמטרתו לפרסם תשובות וספרים על מעמד האשה בהלכה וכן תשובות וספרי הלכה שנכתבו על ידי נשים. הוא המייסד והמנהל של מפעל המדרש שליד מכון שכטר שמטרתו לפרסם סדרה של מהדורות מדעיות של מדרשים.
ביוני ,2014 נבחר הרב גולינקין על ידי הג'רוזלם פוסט כאחד מחמישים היהודים המשפיעים ביותר בעולם. במאי 2019 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מטעם בית המדרש לרבנים באמריקה (JTS). בנובמבר 2022 הוענק לו פרס "בוני ציון" מטעם ארגון "נפש בנפש" בתחום החינוך. פרופ' גולינקין הוא המחבר או העורך של 62 ספרים העוסקים בהלכה, תלמוד, מדרש ותפילה, וכן מאות מאמרים ושו"ת.