נציגינו יצרו אתך קשר בהקדם האפשרי.
עורכת המדור
8 באוקטובר 2024
הימים הנוראים הם זמן תשובה, כפרה וחשבון נפש. מסתבר שלמילה “כפרה” ולמשמעותה גלגולים רבים מאז ימי המקרא ועד ימינו.
הפועל כיפר מופיע בתנ”ך יותר ממאה פעמים – בין היתר בהקשר של יום הכיפורים: “כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֵיכֶם” (ויקרא כג, כח). משמעות אחת של הפועל “כיפר” במקרא היא מירוק, ניגוב או הסרה. רש”י מפרש את המילים “אֲכַפְּרָה פָנָיו” (בראשית לב, כא) – כ”אֲבַטֵּל רוגזו”. החוקרים שתומכים בפירוש זה ל”כיפר” מתבססים גם על ההשוואה לשפה שמית אחרת, האכדית, שבה משמעות הפועל היא מירוק או טיהור.
“כיפר” מופיע במקרא גם במשמעות של “כיסה” או “הסתיר” – בדומה למשמעות של השורש כפ”ר בערבית, כפי שנצטווה נח ספר בראשית: “עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר… וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת” (בראשית ו, יד).
למרות שכל אחד משני ההסברים מציע משמעות שונה ואחרת לפעולת הכפרה, בסופו של דבר שתי המשמעויות מתכתבות זו עם זו: אם משמעה של “כפרה” היא מחיקה והסרה הרי שהיא גם מבטלת את קיומו של החטא ומחזירה את החוטא למצבו הקודם. ואם ה”כפרה” היא כיסוי, הרי שהחטא עודנו קיים, אך הסתרתו מאפשרת לחוטא להינצל מעונש.
כך או כך, הפועל משמש לציון פעולה שנועדה לבטל את החטא, ובהקשרים רבים בתנ”ך, ובייחוד בעבודת הקורבנות, פעולת הכפרה היא שמאפשרת את המחילה: “וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִסְלַח לָהֶם” (במדבר טו, כה). למעשה, בעברית המאוחרת יותר ההפרדה בין הכפרה לסליחה מטשטשת והפועל ‘כיפר’ מופיע כפועל נרדף לפעלים סָלַח ומָחַל: “וְעַל כֻּלָּם אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֶּר לָנוּ”. (מחזור ליום כיפור, נוסח ספרד)
במסכת סנהדרין במשנה (מסכת סנהדרין ו ב) נאמר על אדם העומד למות: “ואם אינו יודע להתוודות אומרים לו: אמור, תהא מיתתי כפרה על כל עוונותי” כלומר, האדם צריך לכפר על עוונותיו באמצעות הקרבת קורבנות והעברת החטאים והעוונות לחיה או לחפץ, כדי שיכפרו לו לפני עזיבתו את העולם.
מסתבר שכבר במשנה (במסכת נגעים, פרק ב משנה א) מופיע אזכור לאדם שאומר שהוא עצמו יהיה כפרת חברו: “רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בְּנֵי יִשְֹרָאֵל, אֲנִי כַּפָּרָתָן”. ובמסכת קידושין בתלמוד הבבלי (דף לא, עמוד ב) מופיע הביטוי כביטוי של כבוד כלפי אביו או רבו של אדם: “הריני כפרת משכבו”.
אופן ההגייה של המילה “כפרה” במלעיל ובמשמעות של חיבה כלפי אדם אחר הגיעה לעברית המודרנית בתקופת העליות הגדולות שאחרי קום המדינה. כַּפָּרָה עָלֶיךָ הוא ביטוי בעברית ישראלית שמקורו ככל הנראה בערבית היהודית של יוצאי מרוקו. המונח הוא ביטוי של חיבה, שנגזר ממנהג הכפרות בערב יום כיפור. על אדם אהוב נאמר: “כפרה עַלֵיכּ” (או כַּפָּרָה עָלַיִךְ), ונביע כוונה לעמוד במקומו ולכפר על עוונותיו.
עם השנים התקצר הביטוי “כפרה עליך” למילה אחת, “כפרה”. יש שאומרים “כפרה” על כלי שנשבר או על חפץ שאבד, וכך הם מכפרים כביכול על עוונות האדם ולכן אין להצטער עליהם. משמעו של הביטוי “אֲנִי כַּפָּרָתוֹ” הוא שיבוא עליי העונש שמיועד לאדם שאהוב עליי. ביטוי זה משמש גם בלשון חיבה וכהגנה מפני עַין הרע. יש שאומרים לְכַפָּרוֹת, במשמעות של לַשָווא. וכמובן שהמילה “כפרה” בעברית הישראלית בת זמננו משמשת גם סתם כינוי חיבה: “כפרה שלי”.
בימים אלו אנחנו תקווה לסליחה, למחילה ולכפרה – להתחלה חדשה ולשנה טובה.
גמר חתימה טובה.