באנו חושך לגרש: כל ילדי הגנים בישראל שרים את השיר הזה בהתלהבות ואנו ההורים מחייכים כאילו אנו שומעים זאת בפעם הראשונה, גם כשלא. אולם לדעתי אנו מפספסים את המשמעות הפסיכולוגית והאבולוציונית העמוקה באמת מאחורי המילים הללו. אגב, אינני מתכוון רק לחושך שהמיטו הרבים שדיכאו את המעטים – אם כי חיוני למגר גם את החושך הזה. אני מתכוון לחושך פיזי אמיתי – החושך שאנחנו כמעט ולא חווים בחברה המערבית המוארת שלנו. זהו חושך מפחיד באמת מכיוון שאנו חשים לבד במרחב שנראה אינסופי לכל הכיוונים ועם זאת, אנשים חיו כך עד לפני 140 שנה בלבד, לפני המצאת הנורה החשמלית ב־1879.

וכך חיו רבני תקופת המשנה והתלמוד, וכך גם עמיתיהם בחברה הנוצרית המתהווה, ולמעשה כל האנושות במשך עשרות אלפי שנים. זהו חושך שאפשר לגעת בו – חושך מצרים. היה מפחיד להיות לבד בחושך, בני אדם היו טרף קל לטורפים ליליים אז הם התאספו יחד כדי לשרוד ועם זה שרד גם הפחד מהחושך.

לכן אין זה מפתיע שהריכוז הגבוה ביותר של חגים בחצי הכדור הצפוני הוא בין אוקטובר לפברואר, וברבים מהם, אם לא ברובם, האורות הם הנושא המרכזי. חכמינו בתקופות המשנה והתלמוד ידעו על חגים פגאניים שסבבו את תקופת ההיפוך בחורף, והמשנה והתלמוד במסכת עבודה זרה אף מלמדים כי חגם של הנוכרים נחגג שמונה ימים אחרי ולפני “תקופת טבת”, כלומר סביב יום ההיפוך בחורף. אגב, ישנם חגים מקומיים דומים בחצי הכדור הדרומי בין יוני לאוגוסט.

חז”ל היו מודעים היטב לפחד האנושי הכללי מהחושך ואני מניח שגם הם חוו אותו. הם מלמדים מדרש על האדם הראשון אשר בפעם הראשונה בחייו ראה את החושך, וחש מבועת מהחשש שמא בגלל שסרח, העולם חוזר לתוהו ובוהו. למוחרת – עם הזריחה – הבין אדם שזו דרך העולם והקריב קורבן לשם הודיה על חזרת השמש. לאחר מכן, הורחב המדרש הזה והותאם לפחד מהימים ההולכים ומתקצרים ומהלילות המתארכים. בגרסה זו אדם הראשון חושש כי בגלל חטאיו, הימים מתקצרים יותר והלילות מתארכים. ואז, אחרי ההיפוך, הוא הבין כי העולם כמנהגו נוהג, והחליט לציין את ההיפוך באמצעות הבאת מנחות לאלוהים. הרבנים מתעלמים מהאנכרוניזם ואומרים כי אנו יצרנו חג לאלוהינו והם – הנוכרים, לאלים שלהם.

מאז תרבויות רבות ממשיכות לחגוג עם אורות בתקופה זו של השנה. עץ חג המולד, חגיגת Kwanzaa  הנחגג בקרב האפריקנים־אמריקנים בארצות הברית ובקנדה, ופסטיבל HumanLight משמשים דוגמאות. אפילו ההומניסטים החילוניים בחרו בתקופה זו של השנה, 23 בדצמבר, לחגוג. ברם, עץ חג המולד הפך לסמל רק במאה ה־15 או ה־16, אך מלכתחילה החג הנוצרי הכיל סמלים שהיו קשורים לכוכבים ולאורות. אף על פי שמעולם לא אהבתי שעיר מגוריי השתמשה בכספי ציבור כדי לקשט את  הרחובות, נהניתי לצפות בתצוגות האור המופלאות של שכניי.

האם מקורם של החגים הללו הוא בחגים הפגאניים קלנדרה וסטרולינה שנחגגו לפני עידנים? אין זה משנה. בעיניי כל החגים הללו שואבים את כוחם מאותה נקודה אבולוציונית: חושך – גם  פיזית וגם רוחנית – הוא מפחיד, ומנהיגים דתיים וקהילתיים מכל העולם בחרו ליצור טקסים שבהם רודפים אחרי החושך ומגרשים אותו.