המפעל הבולט ביותר של נחמיה בירושלים היה בניית חומה מסביב לעיר. מאז חזרת שבי ציון לירושלים ועד להגעתו אל העיר בשנת 445 לפנה”ס, הייתה ירושלים עיר פרוזה. היעדר חומה הקשה מאד על תושבי העיר, אך הם נאלצו להמתין כמעט מאה שנה עד לבנייתה.

לכאורה, התשובה לשאלה מדוע נבנו בעת העתיקה חומות מסביב ליישובים היא ברורה. כמו במקומות אחרים, גם תושבי ירושלים ביקשו להגן על עצמם על ידי הקמה של ביצור איתן. אך יש לזכור כי חומה היא תמיד דו כיוונית. היא אמנם מאפשרת לאנשים לשמור על עצמם מאיומים חיצוניים, אך בה בשעה גם נותנת להם אפשרות להגדיר את עצמם ואת הקהילה שלהם ביחס לסביבתם.

התמודדות יהודי העיר עם זהותם הדתית ורצונם לבדל את עצמם מן התושבים האחרים של הארץ, כפי שעולה בספרי עזרא ונחמיה, הגבירה את המוטיבציה לבנות חומה, מפעל שאליו הצליח נחמיה לרתום את מרבית תושבי העיר.

ספר נחמיה מספק תיאור מפורט יחסית של בניית החומה על חלקיה השונים ועל השערים שנקבעו בה, ומפליא כי על-אף למעלה ממאה וחמישים שנה של מחקר בגבעה המזרחית של ירושלים, כולל חפירות רבות שנעשו שם, לא נתגלו עד היום שרידים משמעותיים של חומת העיר מתקופה זו.

ד”ר איילת מזר טענה לפני מספר שנים כי חשפה במעלה שטח G קטע של חומת נחמיה, אך הצעה זו לא נתקבלה על דעת רוב החוקרים. יש לקוות כי מחקר עתידי באזור יחשוף בכל זאת את שרידי חומת העיר מן התקופה הפרסית.

מבט על ירושלים בת ימינו יראה כי העיר מלאה בחומות המאפשרות לתושבי העיר להתבצר בתוך שטחם ובה בשעה גם נותנת להם הזדמנות להבדיל את עצמם מאחרים. בירושלים קיים, יותר מכל עיר אחרת בארץ, מגוון עצום של מתחמים ושל חומות המפרידות בין קהילות, קבוצות ופרטים. חלק מחומות אלו הן גבוהות ואחרות נמוכות; חלקן בנוי אבן ואחרות מחומרים אחרים; חלק מן החומות הן ממשיות-פיסיות ואחרות הן בכלל מדומיינות.

רבים מתושבי העיר מודעים למחסומים בלתי נראים אלו ולעולם לא יחצו אותם. זהו הגבול המפריד בין מערב העיר למזרחה, בין תושבים חרדים לבין חילונים, בין עשירים לעניים ועוד.

*המאמר בשיתוף פרויקט 929 – תנ”ך ביחד.