וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. (בראשית כח, יב) המילה סֻלָּם נזכרת פעם אחת ויחידה במקרא כולו, בחלום יעקב. איננו יודעים איך נראה אותו הסולם המתואר בחלום, אבל ברור לנו שהוא מחבר בין שמיים וארץ, ובין עולמות עליונים ותחתונים. איננו יודעים גם מי היו מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים העולים ויורדים בו, מאחר שלמלאכי האל (מלאכי קודש, מלאכי עליון) אין ייצוג חזותי ברור בתורה ובמסורת היהודית ועל כן, אמנים ופרשנים רשאים לפרש אותם על פי תפיסתם והבנתם.

ניתן למצוא תיאור למלאכים בספרות המיסטית הענפה, שעוסקת במלאכים מכונפים מברכים ומשוררים, במלאכי הקודש שבשבעת ההיכלות העליונים, במלאכי דעת, מלאכי צדק ומלאכי השלום.

בספרים החיצוניים למקרא – דוגמת ספר חנוך, ספר היובלים וספר צוואות השבטים – אנחנו מוצאים גם מלאכי רוחות שמופקדים על מחזורי הזמן, ומלאכי הפנים (רואי פני המלך) המלמדים את לשון הקודש ומנחילים ספרים משמיים ומלמדים את מחזורי לוח השבתות, השמיטות והיובלים, ומורים קריאה, כתיבה וזיכרון.

הפסוק המקראי הקצר בפרשת ויצא שבספר בראשית התפרש לאורך אלפי שנים באין ספור דרכים במגילות מדבר יהודה, בספרות הקבלה, בשבתאות ובחסידות.

מדוע בחלומו של יעקב בספר בראשית המלאכים עולים רק ואח"כ יורדים. אם המלאכים שוכני שמיים הם, עליהם לרדת תחילה לארץ ורק אחר כך לעלות?

"תרגום ירושלמי", התרגום הארמי לתורה, מרחיב את לשון הפסוק ועוסק בשאלה זו:

וַחֲלָם וְהָא סוּלְמָא קְבוּעַ בְּאַרְעָא וְרֵישֵׁיהּ מָטֵי עַד צֵית שְׁמַיָא וְהָא תְּרֵין מַלְאָכַיָא דַאֲזָלוּ לִסְדוֹם וְאִטְרְדוּ מִן מְחִיצַתְהוֹן מִן בִּגְלַל דְגַלְיָין מַסְטִירִין דְמָרֵי עַלְמָא וַהֲווֹ מַטְרִידִין וְאָזְלִין עַד זְמַן דְנָפַק יַעֲקֹב מִבֵּית אָבוֹי וְהִינוּן לָוָון יָתֵיהּ בְּחִיסְדָא עַד בֵּית אֵל וּבְהַהוּא יוֹמָא סַלְקִין לִשְׁמֵי מְרוֹמָא עָנִין וְאָמְרִין אִיתוּן חָמוֹן יַעֲקֹב חֲסִידָא דְאִיקוּנִין דִי לֵיהּ קְבִיעָא בְּכוּרְסֵי יְקָרָא דַהֲוֵיתוּן מִתְחַמְדִין לְמֶחֱמֵיָתֵיהּ בְּכֵן שְׁאַר מַלְאָכַיָא קַדִישַׁיָא דַה' נַחֲתִין לְמִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ

ובתרגום לעברית: "ויחלום והנה סולם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה שני המלאכים שהלכו לסדום וגורשו ממחיצתם מפני שגלו סודות אדון העולם והיו גולים והולכים עד שיצא יעקב מבית אביו והם לוו אותו בחסד עד בית אל, וביום ההוא עלו לשמי מרום ענו ואמרו בואו וראו יעקב החסיד שדמותו קבועה בכסא הכבוד שחפצתם לראות אותו, אז ירדו שאר המלאכים הקדושים של ה' להביט בו."

כלומר, התרגום מספר לנו שאותם מלאכים הלכו לסדום בימי אברהם והיו "גולים והולכים" עד שיצא יעקב מבית אביו והם ליוו אותו לבית אל. המלאכים הללו עולים בסולם ומספרים לחבריהם בעולם של מעלה שהנה יש להם הזדמנות לראות את יעקב, שדמותו חקוקה בכיסא הכבוד השמיימי. המלאכים המכירים את יעקב מן ההעתק השמיימי של דיוקנו חפצים לראות את האיש עצמו, את המקור האנושי, ולכן יורדים מטה.

גם במדרש רבה מובאות כמה פרשנויות על הסולם והמלאכים שעולים ויורדים בו (בראשית רבה, פרשה סח, יב). לפי בר קפרא, הסולם מסמל את הכבש של המזבח במקדש, והמלאכים מסמלים את הכוהנים שעולים ויורדים בכבש כדי להקריב את הקרבנות.

לפי רבנן (חכמינו), הסולם מסמל את הר סיני והמלאכים מסמלים את משה ואהרון, ולפי עמדה אחרת במדרש, המלאכים שעולים בסולם, הם מלאכי ארץ ישראל שליוו את יעקב בדרכו עד כה, וסיימו את תפקידם. והמלאכים שיורדים הם מלאכי חוצה לארץ שיורדים על מנת ללוותו בדרכו לחרן.

כך או כך, אנחנו מביאים כאן את פרשנותו של הצייר שי אזולאי (נולד 1971) למלאכי האל העולים והיורדים ביצירתו "חלום יעקב" (צבעי שמן על בד, 2021). השימוש בתמונה באדיבות האמן. שי אזולאי נולד בקריית שמונה וגדל בערד. שירת בצנחנים והחל לצייר במהלך הטיול הגדול למזרח הרחוק אחרי הצבא. למד לתואר ראשון ושני בציור בבצלאל, והשתלם באקדמיה Minerva שבהולנד. הציג תערוכות בישראל ומחוצה לה. עבודותיו נמצאות באוספים ציבוריים ופרטיים בארץ ובעולם ביניהם מוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב, מוזיאון אשדוד, יד ושם, בנק פועלים, בנק דיסקונט, ובנק לאומי.