מתעניינים בלימודים הרשמה איזור אישי
English

ישראל חוגגת 75: מבט רטרוספקטיבי על חמשים שנה

עשה לך רב

שנה 9, מספר 4

אייר תשפ”ג

ישראל חוגגת 75: מבט רטרוספקטיבי על חמשים שנה

מאת הרב דוד גולינקין

החודש, לכבוד 75 שנה להקמת המדינה, אני מפרסם מסה במקום תשובה הלכתית. דוד גולינקין

* * *

מדינת ישראל נוסדה ב-15 במאי 1948; ואילו אני עליתי ארצה בספטמבר 1972. כך, במהלך החודשים האחרונים, כאשר יהודים ברחבי העולם החלו לדבר יותר ויותר על “ישראל חוגגת 75”, הבנתי שאני חי בישראל במשך שני-שליש מקיומה. לכן, חשבתי לנכון לכתוב מסה  רטרוספקטיבי על 50 שנותיי בארץ. לא מדובר בספר זיכרונות אישי, אלא רצוני לדון בשלושה נושאים: הנס של הקמת המדינה ב-1948; במה הצלחנו; ובמה עדיין לא הצלחנו. (1)

א) הנס של 1948

לאחר מגיפה אחת, חמש בחירות, ושלושה חודשים של מהומה פוליטית ופיגועי טרור, אין זה מפתיע שישראלים רבים, כולל אני, מדוכאים. בזמנים כאלה יש לזכור את דבריו של רבי אלעזר (נידה ל”א ע”א): “אין בעל הנס מכיר בנסו” — אדם המעורב בנס אינו מבין שהוא מעורב בנס.

אני מאמין שהקמת המדינה היא נס. זה נוגד את ההיגיון. עם שזה עתה איבד שליש מחבריו – ששה מיליון גברים, נשים וטף — מכריז על מדינה לאחר גלות שנמשכה 1,878 שנים. גם ארצות הברית וגם רוסיה אישרו את המדינה הזו. האו”ם אישר את המדינה הזו. הנשיא טרומן אישר את המדינה, הודות לחברו היהודי הקרוב אדי ג’ייקובסון. ולאחר הכרזת המדינה, 650,000 יהודים עמדו במתקפה של שבע מדינות ערב עם נשק מוגבל ומעט בעלות ברית.

היהודים שהיו עדים להקמת המדינה הבינו שמדובר בנס. ברצוני להמחיש זאת על ידי חמשה סיפורים, המובאים  בסדר כרונולוגי.

ד”ר גבי ברקאי הוא ארכיאולוג ישראלי ידוע שגילה שתי לוחיות כסף קטנות ומגולגלות מן המאה השביעית לפני הספירה ששימשו כקמעות ועליהן חרוטות ברכות הזהות כמעט לחלוטין בנוסחן לברכת כהנים שבתורה. כלומר, מדובר בציטוטים הקדומים ביותר מן התורה שנמצאו אי-פעם בחפירה ארכיאולוגית. הוא גם מייסד שותף של פרויקט סינון העפר מהר הבית העוסק זה 19 שנה בסינון כ-350 משאיות של עפר שהוצאו שלא כדין מהר הבית על ידי הווקף ונשפכו בנחל קדרון. הם גילו כמעט 600,000 ממצאים ארכיאולוגיים מכל תקופות ההיסטוריה של ירושלים. הוא גם חבר ותיק בבית הכנסת שלי, “מורשת אברהם” בירושלים.

הוא נולד בגטו בודפשט ביוני 1944, בשעה שמפלגת צלב החץ רצחה 80,000 יהודים, שרבים מהם הוטבעו בנהר הדנובה. כמעט כל בני משפחתו נרצחו. הוא חלק את עריסתו בגטו עם ספר תורה קטן שהיה שייך לסבא רבא שלו שהיה לו בית כנסת קטן בחצר ביתו. לפני כעשרים שנה החליט גבי לתקן ולתרום את ספר התורה למורשת אברהם ואני זכיתי לקרוא ממנו באותו אירוע. היה לו מעיל פשוט ללא כיתוב.

רחלי בן-נון, אף היא חברה בבית הכנסת שלנו, התנדבה להכין מעיל חדש והיא כתבה עליו פסוק מיחזקאל ל”ז (פסוק י”ד), אותו אנו קוראים כל שנה בהפטרה של שבת חול המועד פסח. היא בחרה בפסוק הזה לא רק משום שהוא מייצג את הנס של מדינת ישראל, אלא גם משום שהוא מגלם בתוכו את סיפורה האישי של אמה סבינה שביד, אלמנתו של פרופ’ אליעזר שביד ז”ל, שהסתתרה 15 חודשים מתחת לאורווה עם אמה ואחרים על מנת לשרוד את השואה.

באביב 1946, כשהייתה סבינה בת 15, היא ואמה היו חלק מ”קיבוץ” של ניצולים במיינקופן, גרמניה. זה היה לפני פסח והם התכוננו לסדר עם מורם האהוב משה פרידריך, “עילוי” תלמודי שהוסמך לרבנות בגיל 16, ומת מאוחר יותר בקרב על גוש עציון. משה משום מה לא לימד אותם את נוסח ההגדה המסורתי אלא את חזון העצמות היבשות (יחזקאל ל”ז) הנקרא מדי שנה בשבת חול המועד. סבינה מספרת: בעודם מתאמנים לקראת הסדר, כשהגיעו למילים “והיא מלאה עצמות”

מישהו פרץ בבכי נורא וכולנו התייפחנו יחד אתו… כולנו, אפילו אני, שעברתי את המלחמה בתנאי “דה-לוקס”, הייתי בבקעה הזאת. אפילו אני זכרתי את העצמות שבצבצו מתוך קבר האחים בזבורוב, הקבר שבו נקבר אבי, שבו נקברו כל חברי מבית הספר העברי, כל ידידי המשפחה, כל העיר.

אבל משה לא הניח לנו לבכות. הוא המשיך: “כה אמר ה’ לעצמות האלה: הנה אני מביא בכם רוח וחייתם. ונתתי עליכם גידים, והעליתי עליכם בשר, וקרמתי עליכם עור, ונתתי בכם רוח וחייתם, וידעתם כי אני ה’ ” (יחזקאל ל”ז ה’-ו’). הנביא יחזקאל דיבר עלינו ואלינו בקולו של משה פרידריך, כי משה – כמו כולנו – היה באותו עמק מלא עצמות “יבשות מאוד”… (2)

הסיפור השני אירע זמן קצר לאחר הסיפור הנ”ל על העצמות היבשות, ב-23 באפריל 1948. זה סופר לאחרונה על ידי הרב דוד גפן ב”ג’רוזלם פוסט”. במהלך המצור על ירושלים, “ארגן” הרב שלמה גורן, הרב הראשי של הצבא העברי (צה”ל עדיין לא היה קיים), מצות ואוכל אחר לסדרים לחיילים ברחבי ירושלים.

כשהסדר הגדול ביותר יצא לדרך בירושלים, הודיע הרב גורן כי אליהו מיוחד יגיע ולכן מילאו כוס לאורח המיוחד. להפתעת כולם הגיע דוד בן-גוריון, לאחר שהוטס מתל אביב לירושלים באווירון פייפר קאב. החיילים היו המומים – מנהיג ארצם, שתהיה בקרוב מולדתם של העם היהודי, לא שכח אותם. הרב גורן נזכר בחלק מנאומו של בן-גוריון:

הערב, זו הפעם הראשונה באלפיים שנות הגלות שהעם היהודי חוגג את חג החירות והגאולה כעם חופשי בארצו. הסדר מסתיים במילים מלאות תקווה “לשנה הבאה בירושלים”. אתם נלחמים בירושלים על  מנת לשחרר אותה ולהגשים את הייעוד הזה. אל תיכנעו, אלא אחזו בירושלים בעקשנות.

הוא דיבר עם דמעות בעיניו עד שהגיע הזמן לחזור למטה שלו בתל אביב. אבל החיילים היו כל כך דחוסים באולם עד שבן-גוריון לא היה יכול להגיע ליציאה, אז החיילים הרימו אותו והעבירו אותו מעל ראשיהם כדי שיוכל לצאת מהבניין ולטוס חזרה לתל אביב. (3)

הסיפור השלישי אירע כעבור שלושה שבועות, ב-14 במאי 1948 מיד לפני הכרזת המדינה על ידי בן-גוריון. כך כתב פרופ’ מרדכי קפלן ביומנו:

בעוד רבע שעה, מדינה יהודית חדשה תקום באופן רשמי. הייסורים הנפשיים והפיזיים של הלידה הם מעבר לאלו שסבלו כל עם המוכר להיסטוריה. יהי רצון שהיא לא תהיה נפל. “וּמוֹלְדוֹתַיִךְ בְּיוֹם הוּלֶּדֶת אֹתָךְ לֹא כָרַּת שָׁרֵּךְ וּבְמַיִם לֹא רֻחַצְתְּ לְמִשְׁעִי וְהָמְלֵחַ לֹא הֻמְלַחַתְּ וְהָחְתֵּל לֹא חֻתָּלְתְּ. לֹא חָסָה עָלַיִךְ עַיִן לַעֲשׂוֹת לָךְ אַחַת מֵאֵלֶּה לְחֻמְלָה עָלָיִךְ וַתֻּשְׁלְכִי אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בְּגֹעַל נַפְשֵׁךְ בְּיוֹם הֻלֶּדֶת אֹתָךְ.  וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ: בְּדָמַיִךְ חֲיִי! וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי!” (יחזקאל ט”ז:ד’-ו’)

שום מילים משלי לא יכלו לבטא טוב יותר את הרגשות הסוערים בליבי ברגע זה […] אפילו לפסוק שלפניהם יש משמעות עבורי: “אביך האמורי ואמך חתית.” המדינה החדשה הוקמה על ידי האו”ם עם ארה”ב כאביה, והרפובליקה הסובייטית כאמה; נשלח על ידם לעולם כנידח, אבל ה’ יאמר למדינה זו כמו שאמר לזו שמקדם: בדמיך חיי!

[השעה] היא 17:30. ג’ודית ואיירה [אייזנשטיין, בתו וחתנו] התקשרו זה עתה ואמרו לי שטרומן הוציא הצהרה בשעה 18:01, המכירה במדינת היהודים. פשוט בלתי אפשרי עבורי לתאר איך אני מרגיש ברגע זה. שוב ושוב: ברוך שהחיינו וקיימנו לזמן הזה.(4)

הסיפור האחרון הוא מכתב שכתב אבי הרב נח גולינקין ז”ל ביידיש בג’ באייר תשי”א, 9 במאי 1951, יום לפני יום העצמאות השלישי של מדינת ישראל, שצוין באותה שנה בד’ אייר מחמת שבת. אבי כיהן אז כרב בארלינגטון, וירג’יניה, ליד וושינגטון הבירה. מאחר שהיה פעיל מאוד בארגונים ציוניים ובקשר הדוק עם שגרירות ישראל בוושינגטון, נודע לו שמדינת ישראל עומדת להנפיק את אגרות החוב הישראליות הראשונות. הוא קנה אגרת חוב (בונד) לכבוד יום הולדתו הראשון של אחיינו מאיר גולדשטיין ושלח לו מכתב ביידיש המסביר את חשיבות העניין. כפי שניתן ללמוד  מהמכתב, אבי ידע שהוא קנה אחת מאגרות החוב הראשונות, אך הוא לא ידע שזאת איגרת  החוב הישראלית הראשונה; זה התברר רק כשהאגרת הגיעה בדואר. חלק מהמכתב מופיע להלן בתרגום לעברית:

ב”ה ג’ אייר תשי”א [9 במאי 1951]

ישראל מאיר המתוק!

מחר הוא יום הולדתך…

מחר תקבל דרך הדואר “בונד” מן המדינה שלנו שעליה חלמנו, מישראל. היום הוא היום הראשון שבו יתחילו בעולם למכור “בונדס” של המדינה היהודית ואתה תהיה בין הראשונים לקבל בונד קדוש מארץ הקודש, שיקשור את חייך הצעירים עם החלום הגדול המתגשם של עשרות דורות יהודיים.

אתה נולדת בעידן גדול, וכשאתה גדל, ישמש לך הבונד כאחד מן הסמלים של הקשר שלך [למדינת ישראל] ושל גידולך.

הדוד שלך נח… (5)

ד”ר גבי ברקאי וסבינה שביד ששרדו את השואה; דוד בן-גוריון מייסד מדינת ישראל; פרופ’ מרדכי קפלן, מנהיג דגול של יהדות אמריקה; ואבי רבי נח גולינקין שנמלט מווילנא בשנת 1938 והקדיש את שנות המלחמה לניסיון להציל את יהודי אירופה – כולם הבינו שמדינת ישראל היא נס. האם אנחנו מבינים?

ב) במה הצלחנו?

אני סבור שיש אחד-עשר תחומים שבהם מדינת ישראל הצליחה ועמדה בציפיותיהם של חמשת היהודים הנכבדים שתוארו לעיל.

מיזוג גלויות: מ-1948 עד 1951, האוכלוסייה היהודית בישראל יותר מהכפילה את עצמה, מ-650,000 ל-1,338,000. בין 1948 ל-2022 קלטה ישראל כ-3,400,000 עולים חדשים. שני סיפורים אופייניים. בשנות השמונים עשיתי טירונות בצה”ל; היחידה שלי כללה 66 חיילים מ-23 מדינות, כולל איראן, אתיופיה, איטליה, הולנד, רומניה, רוסיה, קנדה וארצות הברית. כשאני מלמד את הקורס שלי על ההגדה של פסח במכון שכטר כל כמה שנים ואני רוצה להכיר את המנהגים של עדות שונות, אני לא רק מסתכל בספרים. אני פשוט שואל את תלמידיי מה הם והוריהם עושים בליל סדר. הם משתפים אותנו במנהגים של מרוקו, תוניסיה, עיראק, איראן, תימן, גרמניה, צרפת, רוסיה וכן הלאה. אני סבור שאין אח ורע בהיסטוריה האנושית להצלחת מדינת ישראל במיזוג גלויות.

תחיית השפה העברית כשפה מדוברת: יהודים תמיד קראו וכתבו עברית מחורבן בית שני בשנת 70 לספירה ועד המאה התשע-עשרה, אך לרוב לא דיברו אותה. (6) כאשר החלו אליעזר בן יהודה ורעייתו דבורה לדבר עברית עם בנם איתמר בשנת 1882, איתמר היה כנראה התינוק היחיד בעולם הדובר עברית מלידה. כיום יש בישראל כ-9,656,000 דוברי עברית (כולל ערביי ישראל), למרות ש-36 שפות אחרות מדוברות בישראל. מדי שנה יוצאים בישראל כ-8,300 ספרים עבריים חדשים. תחייתה זו של שפה “מתה” גם היא חסרת תקדים בהיסטוריה האנושית.

צה”ל: הפעם האחרונה שלעם היהודי היה צבא בארץ ישראל הייתה בתקופת מרד בר כוכבא שהסתיימה בתבוסה בשנת 135 לספירה. עם הקמת מדינת ישראל היו למעשה שלושה צבאות שונים — ההגנה, האצ”ל והלח”י. הם הפכו במהירות לצבא אחד וניצחו במלחמות רבות. כיום, צה”ל נחשב לאחד הצבאות הטובים בעולם וממשיך להגן על מדינת ישראל מפני מחבלים, חמאס בעזה, חיזבאללה בלבנון ואיראן. היא משמשת גם ככלי מרכזי למיזוג גלויות כפי שהוסבר לעיל.

זמן ומרחב יהודיים: במדינת ישראל, השבת וכל חגי ישראל הם חגים לאומיים. יהודים יכולים ללכת לבית הכנסת, לצאת לטיולים או לבקר את משפחותיהם. על כל בניין ציבורי יש חנוכייה, יש מאות אלפי סוכות, ואם מסתובבים בערי ישראל בערב פסח או בל”ג בעומר מריחים את החמץ הבוער או רואים את המדורות הזוהרות. צה”ל שומר כשרות וכששרתי בצבא היה אסור לאכול בליל שבת לפני שמישהו קידש (בדרך כלל היה זה אני!). מכירות הגבינות גדלות ב-230% לפני חג השבועות; ישראלים צורכים בחודש תשרי 250 גרם דבש לאדם, 40% מהצריכה השנתית שלהם; ופרסומות רדיו לפני פסח מותאמות ללחן של עשר המכות או אחד מי יודע.

חקלאות: לפני ואחרי 1948, אחוז גדול מהמשק הישראלי היה תלוי בחקלאות. כיום, בעוד שעובדי החקלאות מהווים רק 3.7% מכוח העבודה, ישראל מייצרת 95% מדרישות המזון של עצמה, ומשלימה זאת ביבוא של דגנים, זרעי שמן, בשר, קפה, קקאו וסוכר. יתרה מכך, מאז שנות החמישים פיתחה ישראל טכניקות חקלאיות רבות וחשובות ולימדה אותן ברחבי העולם, במיוחד במדינות עניות באפריקה ובמקומות אחרים.

ייעור מחדש: מאז הקמת קק”ל בשנת 1901, היא נטעה בישראל למעלה מ-250,000,000 עצים. זאת המדינה היחידה בעולם שסיימה את המאה העשרים עם יותר עצים מאשר בשנת 1900. בשנת 1948, כ-2% מישראל היה מכוסה בעצים, וכעת גדל השטח לכ-8.5%. גם זה חסר תקדים.

מים: כ-60% ממדינת ישראל הוא מדבר. בנוסף, אוכלוסיית ישראל גדולה פי 12 ממה שהייתה ב-1948, שלא לדבר על מיליוני פלסטינים בגדה המערבית ובעזה שגם הם זקוקים למים. בשנת 2009 היו פרסומות בטלוויזיה שהציגו ידוענים ישראלים שהזהירו שחייבים לחסוך במים או שהכנרת תתייבש. הממשלה דנה אז ברצינות בהבאת מים מטורקיה. ישראל התמודדה עם המשבר הזה בשלוש דרכים: קק”ל בנתה למעלה מ-240 מאגרים וסכרים; קרוב ל-95% מהשפכים ממוחזרים כיום לחקלאות; וישראל בנתה חמישה מפעלי התפלה ושניים נוספים יושלמו בקרוב. התוצאה היא שישראל מייצרת כיום 20% יותר מים ממה שהיא צריכה ושמפלס הכנרת ממשיך לעלות. שיטות אלה מועתקות כעת על ידי מדינות רבות אחרות בעולם.(7)

סטרט-אפ ניישן: כפי שתועדו על ידי דן סנור ושאול זינגר ב-2009, 63 חברות ישראליות נרשמו בנאסד”ק, יותר מאלו של כל מדינה זרה אחרת, למרות שישראל מדורגת במקום ה-100 בעולם מבחינת אוכלוסייה ובמקום ה-153 מבחינת גודל (בתוך הקו הירוק). ספרם עוסק בשאלה: “איך זה שישראל — מדינה של 7.1 מיליון איש, רק בת שישים, מוקפת באויבים, במצב מלחמה מתמשך מאז היווסדה, ללא משאבי טבע — מייצרת יותר סטרט-אפים לנפש מאשר מדינות ואזורים גדולים, שלווים ויציבים כמו יפן, סין, הודו, קוריאה, קנדה וכל אירופה?” הם עונים שההצלחה הזו נובעת משירות חובה בצבא ומהגירה.

אבל זה לא רק מספר הסטארט-אפים; ההמצאות עצמן שיפרו את חייהם של מיליארדי בני אדם ברחבי העולם. בין ההמצאות: Waze, Mobileye, כונני USB, צ’ק פוינט שיצרה את “חומת האש” הראשונה, Watergen המייצרת מי שתייה נקיים מהאוויר, Sniffphone ו-NaNose שיכולים להריח מחלות, ReWalk שמאפשרת למשותקים ללכת שוב ו-PillCam, מצלמה רפואית שניתן לבלוע.

רפואה: לישראל יש אחת מהמערכות הרפואיות הטובות בעולם. יש כיסוי בריאותי אוניברסלי וכל אזרח שייך לאחת מארבע קופות חולים. זה גם הרבה יותר זול מרוב מדינות העולם המערבי וכאשר קונים כל תרופה מאושרת המחיר נמוך מאוד. למרות העובדה שישראלים מתלוננים על כך כל הזמן, המערכת הרפואית יעילה למדי. לפני מספר שנים הייתה לי בעיה בכתף. הלכתי לאורתופד, ששלח אותי לצילום רנטגן ואולטרסאונד; כל זה קרה באותו יום ולא עלה לי כמעט כלום מעבר לתשלום הרגיל שלי. לבסוף, ישראל מדורגת במקום השישי במדד העולמי לחדשנות בריאות;  והמרכז הרפואי שיבא, בית החולים הגדול בישראל, הוכר בין המרכזים הרפואיים הטובים בעולם, במקום ה-13 ב”בתי החולים החכמים בעולם לשנת 2023″ של ניוזוויק.

אקדמיה: מספר המוסדות האקדמיים בישראל עלה מ-2 ב-1948 ל-7 בשנות ה-70 ל-59 כיום. מספר הסטודנטים גדל מ-1,600 בשנת 1948 ל-56,000 בשנת 1980 ל-200,000 בשנת 2,000 ל-342,000 בשנת 2023. כלומר, בעוד שאוכלוסיית ישראל גדלה בשיעור של 12 ב-75 שנים, מספר הסטודנטים בשנה גדל בשיעור של 213! לבסוף, ישראל הניבה 13 חתני/כלות פרס נובל, מה שמדרג אותנו במקום ה-15 בעולם, למרות שאנו מדורגים במקום ה-100 מבחינת אוכלוסייה.

אושר: בשנת 2023 דורגה ישראל במקום הרביעי במדד האושר העולמי. עשר המדינות המובילות הן: פינלנד, דנמרק, איסלנד, ישראל, הולנד, שוודיה, נורבגיה, שוויץ, לוקסמבורג וניו זילנד. אין זה מקרה חד-פעמי. מדי שנה, מאז נוסד המדד הזה בשנת 2012, ישראל נמצאת בין חמש-עשרה המדינות המובילות במונחי אושר. ההבדל היחיד הוא שחלק מהמדינות האחרות לא היו במלחמה מאז מלחמת העולם השנייה וחלקן מעולם לא היו במלחמה, בעוד שישראל נמצאת במצב של מלחמה במשך כל 75 שנות קיומה. כיצד ניתן להסביר זאת? חלק ממנו נובע מהרשימה למעלה. הסבר נוסף הוא הדגש בישראל על משפחה וילדים והתחושה ש”כל ישראל ערבין זה בזה”.

ג) במה לא הצלחנו

עם זאת, ישנם שבעה תחומים חשובים שבהם מדינת ישראל עדיין לא הצליחה.

הפלסטינים: הדילמה הראשונה והידועה ביותר היא הבעיה הפלסטינית. אני מהסס לדון בזה כי אני יודע שכל מה שאכתוב יכעיס מישהו, אבל גם זה חלק ממדינת ישראל בגיל 75.

רוב העולם המערבי ובמיוחד האו”ם מאשימים את ישראל בעובדה שהפלסטינים עדיין חיים במחנות פליטים במקום במדינה שלהם. טענות אלו אינן עומדות בפני הביקורת.

כידוע, אבא אבן אמר לאחר שיחות השלום בז’נבה בדצמבר 1973: “הערבים לעולם לא מפספסים הזדמנות להחמיץ הזדמנות”. זאת האמת. בשנת 1947, ישראל קיבלה את תכנית החלוקה של האו”ם ואילו הליגה הערבית וכל הפלגים הערביים דחו אותה. לאחר מלחמת ששת הימים, רצו ישראלים רבים להחזיר את כל השטחים שנכבשו או את חלקם בתמורה להסכם שלום. הליגה הערבית הגיבה בהחלטת חרטום מספטמבר 1967, שהכילה את “שלושת הלאווים:“לא לשלום רשמי עם ישראל, לא למשא ומתן ישיר, ולא להכרה דה יורה בישראל “.

ב-1993 חתמו ישראל והפלסטינים על הסכמי אוסלו. כמו ישראלים רבים, אני תמכתי בהסכמים ואף פרסמתי תשובה הלכתית המסבירה מדוע מותר לוותר על חלק מהשטחים למען הסכם שלום.(8) למרבה הצער, תוך פרק זמן קצר, הסכמי אוסלו התפוצצו לנו בפרצוף. משנת 1993 ועד שנת 2000 נהרגו כמעט 300 ישראלים בפיגועים, כולל פיגועי התאבדות מחרידים רבים בירושלים, בתל אביב ובבית ליד.

ביולי 2000, בפסגת קמפ דיוויד, הציע אהוד ברק לערפאת 92% מהשטחים; ערפאת דחה את הצעתו ובספטמבר החלו הפלסטינים באינתיפאדה השנייה שנמשכה חמש שנים והובילה למותם של כ-4,000 ישראלים ופלסטינים.

באוגוסט 2005 התנתקה ישראל מעזה; הפלסטינים שרפו מיד את כל בתי הכנסת והחממות של תושבי גוש קטיף. ביוני 2007 פרצה מלחמה ברצועת עזה בין חמאס לפת”ח; חמאס נצחה  לאחר שהרגה תומכים רבים של הפת”ח. מאז 2001, ירו חמאס ושאר ארגוני הטרור יותר מ-20,000 טילים לעבר ישראל, מה שאילץ את ישראל לנהל 11 קמפיינים צבאיים נגד עזה.

יש הטוענים שהמנהיגים הפלסטינים הם הבעיה; העם הפלסטיני באמת רוצה שלום. גם זה לא נתמך בעובדות. ניתוח מעמיק של 330 סקרים שנערכו על ידי ארבעה מכוני מחקר פלסטינים גדולים בין השנים 1993 ו-2015 העלה כי בין השנים 2000-1993, 42% מהפלסטינים תמכו  בהתקפות מזוינות נגד אזרחים ישראלים. בין השנים 2015-2000, רוב מוצק תמך בהתקפות מסוג זה, ולעתים פיגועי התאבדות ספציפיים על אזרחים נתמכו על ידי 74% או 84% מהפלסטינים.(9)

ידידה שלי התגוררה במשך שנים רבות בירושלים ברחוב הגובל את שכונת ג’בל מוכבר. במהלך האינתיפאדה הראשונה והשנייה, ביתם הותקף באבנים או בבקבוקי תבערה למעלה מ-100 פעם. בשנת 1989, היא עזרה ליזום תכנית דיאלוג עם נשים פלסטיניות. במפגש השני שהתקיים בג’בל מוכבר היא הציעה: הבה נדבר על עשיית שלום. אחת מן הנשים הפלסטיניות השיבה: “ברגע שתהיה מדינה פלסטינית, יהיה שלום, אבל יתכן שזאת תהיה בעיה בשבילך: היכן תגורו?”

אני מבין שהרבה אמריקאים ואירופאים חושבים שלכל בעיה יש פתרון. עם זאת, אנו יודעים כעת מהמלחמות בעיראק ובאפגניסטן שעלו טריליוני דולרים ושבהן נפלו 6,833 חיילים אמריקאים ונפצעו 52,000, שאי אפשר לכפות דמוקרטיה על חברות ערביות שמעולם לא הייתה להן דמוקרטיה ואין להן רצון להיות דמוקרטיה. אינני יודע מהו הפתרון, אבל הרוב המוחץ של הישראלים סבורים שאם ישראל תיסוג משטחים נוספים זה יסכן את עצם קיומה של מדינת ישראל מבלי להוביל לשום פתרון.

הדילמה החרדית: עם הקמת מדינת ישראל נתן בן-גוריון פטור משרות צבאי לכ-400 בחורי ישיבה חרדים. בשנת 1977, כשמנחם בגין והליכוד עלו לשלטון, הם הרחיבו את המספר למעל 8,000 תלמידים כאלה. לאחר מכן, המשיך הליכוד לפטור יותר ויותר תלמידי ישיבה במסגרת הסכמים קואליציוניים עם המפלגות החרדיות. כיום יש למעלה מ-60,000 תלמידים כאלה, אבל כדי לקבל פטור חייבים להישאר בישיבה. התוצאה הייתה שמדינת ישראל עצמה יצרה מצב שבו כ-13.3% מהאוכלוסייה הבוחרים בכ-18 חברי כנסת אינם לומדים את מקצועות הליבה הנדרשים בבית הספר, אינם משרתים בצה”ל ואינם מתחילים לעבוד, אם בכלל, לפני גיל 30. אי-שירות בצבא ולימוד תורה על חשבון הציבור מנוגדים לחלוטין להלכה (10) ואינם ברי קיימא לטווח ארוך.

הציונות הדתית: משנת 1948 ועד תחילת שנות האלפיים כללה מפלגת המזרחי או המפד”ל יהודים אורתודוכסים מודרניים כמו יוסף בורג, זבולון המר וזבולון אורלב שהאמינו שיהודים שומרי מצוות צריכים לשלב “תורה ועבודה” – לימוד תורה עם שירות בצה”ל ועבודה — ועשו את המקסימום כדי לשתף פעולה עם יהודים חילוניים ומסורתיים. אולם, כפי שהדגיש לאחרונה  הרב יצחק גרינברג,(11) המפלגות הציונות-דתיות כיום, המודגמות על ידי סמוטריץ’, בן-גביר ואבי מעוז, הן כמעט ההיפך המוחלט מן הציונות הדתית הקלאסית. הפוליטיקאים האלה שונאים ערבים, יהודים קונסרבטיביים ורפורמים, והומוסקסואלים; רוצים שישראל תהיה מדינת הלכה; ורוצים שישראל תספח את כל יהודה ושומרון. מגמה זו החלה לאחר מלחמת ששת הימים כתוצאה ממשיחיותו של הרב צבי יהודה קוק ותלמידיו. מאז, היא התפתחה בכיוונים קיצוניים שונים. לבעיה הזו אין פתרון קל, אבל המגזר הזה של ציבור המצביעים ימשיך להשפיע רבות על הפוליטיקה הישראלית.

חינוך יהודי: למרות מה שכתבתי לעיל על היופי של הזמן והמרחב היהודיים בישראל, היעדר חינוך יהודי רציני הוא אחד מן הכישלונות הגדולים של מדינת ישראל.(12) יהודים ישראלים מדברים עברית ולומדים את התנ”ך כהיסטוריה, אך רובם הלומדים בבתי הספר הממלכתיים לא זכו לחינוך יהודי רציני. הם לא למדו טקסטים בסיסיים של חז”ל כגון פרקי אבות, משנה, תלמוד, מדרש, רש”י, הסידור, או היסטוריה ופילוסופיה יהודית של ימי הביניים. למרות שכפי שהסברתי למעלה, רוב יהודי ישראל מקיימים את החגים היהודיים בצורה קולינרית, לרוב, הידע שלהם על החגים הוא שטחי ביותר.

והרי דוגמא טיפוסית אחת מתוך מאות. בחול המועד פסח האזנתי לתוכנית אירוח ברשת ב’. אחת המנחות היא עיתונאית, מגישת רדיו וטלוויזיה כבר ארבעים שנה ובשנת 2017 קיבלה פרס מפעל חיים על עבודה עיתונאית יוצאת דופן. היא דנה עם המארח השותף שלה ואורח על העובדה שקשה לישראלים רבים להבין את ההגדה. היא אמרה: “ההגדה כתובה בארמית; באמת צריכים לתרגם אותה לעברית כדי שישראלים יבינו אותה!” לא זו בלבד שהאמירה הזו שגויה לחלוטין — רק הפסקה “הא לחמא” והשיר “חד גדיא” הם בארמית — אלא ששני האנשים שהיו מעורבים בדיון הסכימו איתה!

בניגוד לחלק מהבעיות האחרות של מדינת ישראל, לבעיה הזו יש פתרון פשוט: לוודא שכל ילד ובוגר ישראלי יקבל חינוך יהודי. אכן, זו המטרה של “עמותות שכטר” ולכן אנו מפעילים תכניות עבור למעלה מ-125,000 ילדים ומבוגרים ישראלים מדי שנה.

פלורליזם דתי: כפי שהסברתי במקום אחר, גם זו אחת מן הבעיות הגדולות של מדינת ישראל.(13) הרבנות הראשית והממסד הדתי בישראל הם בירוקרטיה כפייתית ללא קהל בוחרים, הנשלטת בעיקר על ידי רבנים חרדים. הם מקשים על מי שרוצה לעלות לארץ, להתגייר, להתחתן או לקבל השגחת כשרות. המונופול הזה לא הוביל לשמירת מצוות. אדרבה, זה הוביל למצב שבו ישראלים רבים סולדים מהיהדות או פשוט מוצאים דרכים לעקוף את הכפייה הדתית. לדוגמא, כ-25% מהזוגות הצעירים, כולל זוגות אורתודוכסיים מודרניים, מתחתנים כיום בישראל אצל רבנים קונסרבטיביים, רפורמים וחילוניים ומקבלים רישיון אזרחי בקפריסין או במקומות אחרים. גם לבעיה הזו יש פתרון — פלורליזם דתי. או שהמדינה לא תממן רבנים בכלל או שהיא צריכה לממן כל בית כנסת והרב שלו, ללא קשר לזרם. אין זה מתפקידה של המדינה להגדיר אלו רבנים ובתי כנסת הם “כשרים”.

רפורמה שיפוטית: אני כתבתי במקום אחר על המשבר הנוכחי והדגשתי את הצורך לשמור על איזונים ובלמים בין הכנסת ובית המשפט העליון על בסיס תקדימים מהמקרא עד היום.(14) המשבר הנוכחי נובע במידה רבה מהעובדה שלישראל אין חוקה. עם קום המדינה היה בן-גוריון עסוק כל כך באתגרים מרכזיים אחרים כגון מלחמות, מחסור במזון וקליטת עלייה, עד שהחליט לא להתמודד עם האתגר הזה. חוסר חוקה מתנקם בנו כעת בגדול. אני תקווה ותפילה שמאמצי התיווך של הנשיא הרצוג יישאו פרי ויובילו לפשרה אמתית בין שני הגושים הגדולים של אזרחי המדינה.

אחדות יהודית: בסרטון שהקלטתי לאחרונה לכבוד פסח,(15) שאלתי את השאלה: מה ניתן  ללמוד מסיפור יציאת מצרים שיכול לסייע לנו להתמודד עם המצב הקשה במדינת ישראל היום? אז השוויתי את התנהגותם של בני ישראל במדבר במשך 40 שנה לאחר יציאת מצרים ואת התנהגותו של עם ישראל במדינת ישראל מאז 1948. וכך סיימתי את הסרטון:

מאז 1948 זכינו בצורה נסית לקיבוץ גלויות, אבל אין זאת אומרת שאנו עם אחד בארצנו. רבים מהפוליטיקאים המובילים את מה שמכונה “המהפכה השיפוטית” בחודשים האחרונים הצהירו במפורש שהמניע שלהם הוא אתני – ללמד את האליטה האשכנזית לקח — או נקמה על ההתנתקות מעזה בשנת 2005. אני רק יכול להשיב לכל הטענות האלה בלשונו של אחד העם: לו זו הדרך! הדרך הנכונה היא זו של הנשיא הרצוג: לשבת ולדבר ולהתפשר – עד שנגיע להסכמות.

אמר רבי יהושע במסכת ראש השנה (יא ע”א): “בניסן נגאלו [ממצרים]; בניסן עתידין להיגאל”. ומהו סוד הגאולה? יש תשובה ברורה במדרש תנחומא (מהד’ בובר, דברים, עמ’ 49-48):

הקב”ה עתיד להאיר לכם אור עולם… אימתי? כשתהיו כולכם אגודה אחת… בנוהג שבעולם אם נוטל אדם אגודה של קנים, שמא יכול לשברם בבת אחת? ואילו נוטל אחת אחת, אפילו תינוק יכול ומשברם. וכן אתה מוצא שאין ישראל נגאלים עד שיהיו אגודה אחת…

סוד הגאולה הוא שהעם היהודי יהפוך לאגודת אחת, לצרור אחד. סוד הגאולה הוא שנפסיק להילחם אחד עם השני ונתחיל לעבוד אחד עם השני.

מכל הבעיות הבלתי-גמורות של מדינת ישראל, האחרונה היא החשובה ביותר. נוכל לפתור את הבעיות העיקריות שלנו רק אם נעבוד יחד כעם אחד מאוחד.

מייסדי הציונות המודרנית ושל מדינת ישראל רצו שישראל תהיה “אור לגויים” בהתאם לנבואות בספר ישעיהו (מ”ב:ו’ ו-מ”ט:ו’). אני תקווה ותפילה שתהיה לנו החכמה להגשים את החלום הזה.

הערות

  1. בהערות להלן אני מפנה בעיקר לכתביי ולמקורות של ציטוטים ספציפיים. רוב התאריכים והסטטיסטיקה לקוחים מ”ויקיפדיה” ומאמרי אינטרנט אחרים ללא הפניות ספציפיות.
  2. סבינה שביד, מלחמה, מלחמה, גבירה נהדרה, ירושלים, תשס”ד , עמ’ 255-254.
  3. David Geffen, The Jerusalem Post Magazine, March 31, 2023, pp. 26-27 ,הכולל ציטוט של הרב שלמה גורן ושל מקור נוסף.
  4. Mordecai Kaplan, Communings of the Spirit, The Journals of Mordecai M. Kaplan, Volume III 1942-1951, edited by Mel Scult, Detroit, 2020, pp. 330-331.
  5. לצילום של ה”בונד” הראשון של מדינת ישראל ולמכתבו של אבי ז”ל ביידיש, ראו David Golinkin, Responsa in a Moment, Volume V, Jerusalem, 2021, pp. 364-380, וכן גירסא בעברית ב-schechter.ac.il. לביוגרפיות של אבי, ראו את ההספד שנשאתי לזכרו ב- Insight Israel: The View from Schechter, Jerusalem, 2003, pp. 157-167 also available at www.schechter.edu; Rafael Medoff in the Encyclopaedia Judaica, second edition, 2007, Vol. 7, pp. 740-741; Rafael Medoff and David Golinkin, The Student Struggle Against the Holocaust, Jerusalem, 2009.
  6. ראו אליעזר בן יהודה, מילון הלשון העברית, כרך א’, ניו יורק ולונדון, 1960, מבוא, עמ’ 254-80; שמעון פדרבוש, הלשון העברית בישראל ובעמים, ירושלים, תשכ”ז, פרק כ”ז; Cecil Roth, Personalities and Events in Jewish History, Philadelphia, 1953, Chapter 9; William Chomsky, Hebrew: The Eternal Language, Philadelphia, 1957, Chapter 11
  7. פסקה זו מבוססת על Max Kaplan-Zantopp, “How Israel Used Innovation to Beat its Water Crisis”, israel21c.org, April 28, 2022.
  8. David Golinkin, “Returning Territories for the Sake of Peace”, Moment, December 1993, pp. 34, 89; reprinted in my book Responsa in a Moment, Jerusalem, 2000, pp. 31-36.
  9.  Daniel Polisar, “What do Palestinians Want?”, mosaicmagazine.com, November 2, 2015. זהו אחד מן המאמרים היותר מאירי עיניים שקראתי אי-פעם על הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
  10. ההלכה מחייבת גברים ונשים כאחד לשרת ב”מלחמת מצווה” שהרמב”ם מגדיר כ”עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם”. ראו במדבר ל”ב; דברים כ’:א’-ט’; משנה סוטה ח’:ז’, הרמב”ם, הלכות מלכים ה’:א’ ו-ז’:ד’; הרבנים רפאל הריס וראובן המר, תשובות ועד ההלכה של כנסת הרבנים בישראל ב’ (תשמ”ז), עמ’ 71-61, הזמין גם בכתובת reponsaofortoday.com. מכיוון שכל מלחמות ישראל היו מלחמות של הגנה עצמית, כל היהודים, גברים ונשים כאחד, חייבים לשרת בצה”ל. ההלכה גם מחייבת יהודים לעבוד ולא ללמוד תורה על חשבון הקהילה. ראו למשל אבות א’, י’; ב’, ב’; ד’, ה’; ברכות ל”ה ע”ב; פירוש הרמב”ם לאבות ד’, ה’ וכן משנה תורה, הלכות תלמוד תורה ג’, י’-י”א; שלחן ערוך אורה חיים קנ”ו:א’ ויורה דעה רמ”ו:כ”א ברמ”א.
  1. Yitz Greenberg, “Smotrich’s Religious Zionist Party is Becoming Anti-Zionist”, The Jerusalem Post, January 6, 2023.
  2. ראו, למשל, David Golinkin, “Wanted: a Jewish Education Revolution in the State of Israel”, Insight Israel: The View from Schechter, second series, Jerusalem, 2006, Chapter 24, also available at schechter.edu
  3. ראו את מאמרי “Why the State of Israel Should Abolish the Chief Rabbinate”, The Jerusalem Report, December 16, 2013, pp. 6-7; reprinted in my book Responsa in a Moment, Volume III, Jerusalem, 2014, pp. 27-31, also available at schechter.edu
  4. ראו את תשובתי “המהפכה השיפוטית” המוצעת: מה ניתן ללמוד מן המקורות?”, באתר schechter.ac.il
  5. כדי לצפות בסרטון לחצו כאן.

כאן ניתן לרכוש את ספריו של פרופ’ דוד גולינקין

הרב פרופ' דוד גולינקין הוא נשיא שוחרי עמותות שכטרֲ – ארגון ללא מטרת רווח אשר מטרתו גיוס כספים למכון שכטר, נשיא בדימוס של מכון שכטר למדעי היהדות, פרופסור לתלמוד והלכה במכון שכטר ויו"ר עמותת מדרשת שכטר.
פרופ' גולינקין הוא אחד מהוגי הדעות המובילים בתנועה הקונסרבטיבית (מסורתית) ומחבר פורה המבקש לקדם את הגישה היהודית בעידן המודרני בתוך הפרמטרים של ההלכה. הוא ייסד את המכון לחקר ההלכה ויישומה שליד מכון שכטר במטרה לפרסם ספרים העוסקים בהלכה שימושית. כמו כן, הוא המנהל של המרכז לחקר האישה בהלכה שליד מכון שכטר שמטרתו לפרסם תשובות וספרים על מעמד האישה בהלכה ותשובות וספרי הלכה שנכתבו בידי נשים.
הודות לפעילותו הבלתי פוסקת בתחום ההלכה הוא נעשה לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בתנועה, שאף זכה לכבוד מצדם של חוקרים אורתודוקסיים.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים שוטפים

    טופס זה מוגן באמצעות reCAPTCHA של גוגל. מדיניות הפרטיות, תנאי שירות
    גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.