הרשמה ללימודים
תרומה לשכטר
English

מדוע אני מזדהה עם יצחק אבינו?

לפעמים, כשאני מתבקש לספר לאנשים שאינם מכירים אותי היטב מי אני ומה אני, אני מדבר על ההזדהות שלי עם יצחק אבינו. אני אינני מזדהה לחלוטין עם אברהם, המנכס לעצמו את ארץ הכנעני והפריזי, אך אני גם אינני מוכן להסתפק בלהזדהות עם יעקב השוכר והשכיר, זר ואומלל בין בארצו ובין בגלות, המסוגל להתקיים רק באמצעות תחמנות, פעולת שכיר, וסיוע של ילדיו. מכל האבות אני מזדהה דווקא עם יצחק, העולה התמימה, המאושר באבות, שזכה במה שזכה בנחת ובטבעיות, בירושה ומן ההפקר; לא באמצעות השתלטות, התרפסות או תחמנות.

במבט ראשון עלול להיווצר הרושם שהקב"ה אוהב את יצחק פחות ממה שהוא אוהב את אברהם או את יעקב. פעמיים בחייו דיבר ה' עם יצחק, שניהם בבראשית פרק כו. בשני המקרים מברך ה' את יצחק לא בזכות עצמו, אלא "עקב אשר שמע אברהם בקולי" (כו:ה) או "בעבור אברהם עבדי" (כו:כד).

ובמקביל, יצחק גם הוא די אדיש כלפי תוכניותיו של הקב"ה בעולמו. כידוע – התוכנית האלוהית ייעדה לבנים הצעירים בספר בראשית את הבכורה ואת הבכירות: "בני בכורי ישראל", העם הנבחר, הוא צאצא של בנים צעירים דווקא – יצחק, יעקב, יהודה ויוסף, ואף אפרים. אילולא העדיף הקב"ה את יצחק על פני ישמעאל, או את יעקב על פני עשו, ייתכן שכל צאצאי אברהם היו נחשבים לעם אחד המגשים יחדיו את רצונו של הקב"ה בעולמו.

אברהם לא שש לשתף פעולה עם ההתערבות האלוהית ביחסים בינו לבין בניו, ובפיצולם ל"המון גויים", אבל לאחר שהתברר לו שזה רצון ה' הוא קיבל עליו את הדין. יעקב אף יזם את העדפת יוסף על פני אחיו, את העדפת אפרים על פני מנשה, ואת דחיית ראובן מן הבכורה. רק יצחק סירב לשתף פעולה. סמוך לפני שפגש לראשונה את רבקה אשתו נאמר שהוא "בא מבוא באר לחי רואי" (כד:סב), בארה של הגר ובארו של אחיו ישמעאל. כלומר: יצחק עשה מאמץ לחיות עם ישמעאל אחיו הבכור ליד הבאר שגילתה הגר דווקא, כדי להוות יחד עם אחיו הבכור ישמעאל בן הגר משפחה אחת גדולה של צאצאי אברהם, כשהוא מוכן ומזומן לשמש בתפקיד האח הצעיר. רק כשניסיון זה נכשל, כנראה, הוא עובר משם ומתחתן עם רבקה.

ומה קורה בהמשך? שוב מבקש יצחק להימנע ממימוש התוכנית האלוהית המפלגת. גם יצחק ודאי שמע על דברי ה' לאשתו רבקה: "ולאום מלאום יאמץ, ורב יעבוד צעיר" (כה:כג). ואף על פי כן, בניגוד לרבקה, הוא לא היה מוכן לבכר את הבן הצעיר על פני הבכור, ולשתף פעולה עם תוכנית אלוהית שתביא מריבה לעולם בכלל, ולבניו וצאצאיו בפרט. יצחק העדיף את ההיצמדות לסדרי עולם טבעיים על פני הגשמת תוכנית על-טבעית לשינוי סדרי עולם, מה שרבים מאתנו מכנים "תיקון עולם". יצחק לא היה מוכן "לתקן עולם", אף לא "במלכות שדי". יצחק האמין בהשלמה עם העולם כמות שהוא, עם היקום כולו, עם הטבע האנושי ועם המציאות שבשטח. גם יצחק ביקש לזכות בנחלה, אבל רק במה שהגיע לו בטבעיות בירושה או מן ההפקר. וכך רואים בבארות יצחק. תחילה ביקש לרשת את בארות אביו שסיתמום פלשתים (כו:יח). כשזה לא הצליח הוא חפר בארות משלו, אבל אם רבו איתו על המים, הוא נסוג (כו:יט-כא). הוא נהנה רק מבארות שזכה בהם מן ההפקר, ללא חיכוך (כו:כב-לג). וכך גם בשאר נכסיו: את רכושו קיבל מאביו, "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק" (כה:ה), ואת מאה השערים הוא "מצא" (כו:יב) לאחר שזרע – והרי מציאה היא לשון זכייה בהפתעה מן ההפקר. כל חייו של יצחק ניתנו לו במתנה לאחר שניצל מן העקדה, והרושם הוא שהוא היחיד מבין האבות שהיה מאושר בנישואיו, בבניו, ובחייו בכלל.

יצחק סירב לשתף פעולה עם התוכנית האלוהית והעדיף לחיות את חייו בהתאמתם לטבע ולמציאות כמות שהיא, וזה סוד אושרו ועושרו. ואף על פי כן, אי אפשר להגיד שיצחק לא היה עובד ה'. להיפך, במובן מסוים יצחק היה יותר דתי ויותר רוחני מכל גיבורי ספר בראשית, כולל אביו ובנו. יצחק היה "עולה תמימה", היחיד מבין האבות שמסר נפש ממש למען הקב"ה. אם אברהם עבד את ה' בכל לבבו, ויעקב בכל מאודו, יצחק אהב ועבד את ה' בכל נפשו. אלא שיצחק עבד את ה' דרך הטבע שברא הקב"ה, ולא מתוך רצון לתקן את הטבע שברא הקב"ה. יצחק יצא "לשוח בשדה לפנות ערב" (כד:סג), וחז"ל אומרים שתיקן את תפילת המנחה. יש גם פסוקים שמהם לומדים חז"ל שאברהם התפלל שחרית ושיעקב התפלל ערבית, אבל רק כאן יש קירבה בין הדרשה לבין פשוטו של מקרא. יצחק יצא לשוח בשדה, להתבונן בטבע, לשוחח  עם עצמו ו/או עם א'לוהיו שלא בנוכחות אחרים, לא כהפגנה של דתיות אלא כדתיות ממש.

ומכיוון שעבודת יצחק את ה' הייתה חלק ממהלך חייו הטבעיים, ולא ניסיון לשלוט בטבע או בהיסטוריה, הייתה זו גם עבודה שלא על מנת לקבל פרס. אילו הקב"ה היה מברך את יצחק בתמורה לעבודת יצחק את ה', הייתה בכך פגיעה בתמימות שבעבודה זו. אני מאמין שהקב"ה אהב את יצחק לא פחות, ואולי אף יותר, ממה הוא אהב את אברהם. לכן הוא הקפיד לברך אותו לא רק בעושר, כמו שאר האבות, אלא גם באושר. אך אילו היה מברך ה' את יצחק בעבור יצחק, משהו היה נפגם בתמימות של עבודת יצחק את ה'. לכן הקפיד הקב"ה גם בשעת ברכתו ליצחק לציין שאין זה פרס על תמימותו ועל עבודתו – תמימות ועבודה טהורות כל כך, שכל תמורה או פיצוי רק היה פוגם בהן – אלא "בעבור אברהם עבדי".

מסיבות אלו יצחק הוא האהוב עליי מבין האבות, ומבין הדמויות המקראיות בכלל. אני מתפלל לקב"ה שיזכני בחיים הדומים לאלה של יצחק אבינו, העולה התמימה, שנמנע מחיכוכים וסיגל לעצמו חיים שלוים.

משה בנוביץ הוא פרופסור לתלמוד והלכה במכון שכטר למדעי היהדות. מחקריו מתמקדים בתולדות ההלכה ובניתוח היסטורי ופילולוגי של סוגיות מן התלמוד הבבלי בענייני שבועות ונדרים, קריאת שמע ותפילה, ברכות ומועדים ודיני ממונות. בין פרסומיו: פירושים מקיפים לפרקים מן התלמוד הבבלי שיצאו לאור בהוצאת בית המדרש לרבנים באמריקה והאיגוד לפרשנות התלמוד, הספר Kol Nidre: Studies in the Development of Rabbinic Votive Institutions (אטלנטה 1998), ומאמרים רבים.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים שוטפים


    גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.

    דילוג לתוכן