מי היו התיבונים (משפחת אִבְּן תִּבּוֹן ) – היהודים שנדדו ממלכת גרנדה שספרד לפרובנס שבדרום צרפת במאה ה־12 עקב רדיפת מוסלמים קיצוניים, ושעל שמם נקרא רחוב בעירנו (בצידו המזרחי של עמק המצלבה)?

משפחת אִבְּן תִּבּוֹן הייתה משפחה יהודית ספרדית של פרשני מקרא, שהתמחתה בתרגום לעברית של חיבורים שכתבו חכמים ופרשנים יהודים בערבית. בזכות מפעל התרגומים שלהם יכלו חכמי אשכנז והארצות הנוצריות באירופה לקרוא וללמוד את החיבורים "הערביים" של הפילוסופים והמדקדקים היהודים שפעלו בספרד המוסלמית.

הם תרגמו בעיקר כתבי יד של חכמי ממלכות ספרד המוסלמית מערבית יהודית לעברית, לרבות חיבורים פילוסופים חשובים, פילוסופיה יהודית, מדע והלכה. לאחר שהתבססו בפרובנס שבדרום צרפת, העמיד שבט אִבְּן תִּבּוֹן דורות של פילוסופים, מדענים, רופאים ופרשני מקרא.

התיבונים חידשו מילים רבות בעברית – במיוחד בתחומי המדעים והפילוסופיה – שנקלטו בשפה העברית, שימשו לדורות ומשמשות גם בימינו דוגמת: סיבה ומסובב, כמות ואיכות.

בראש השושלת עמד יהודה בן שאול אבן תיבון (1120–1190) שתרגם את ספר המוסר "תורת חובות הלבבות" של רבנו בחיי בן יוסף אִבְּן פַּקוּדָה, את "תיקון מידות הנפש" של שלמה אבן גבירול, את ספר הכוזרי לרבי יהודה הלוי ואת ספר "האמנות והדעות" לרבי סעדיה גאון.

בנו שמואל אבן תיבון (1150–1230) השתקע בעיר מרסיי ותרגם, בין היתר, את מורה נבוכים וחלקים מפירוש המשנה לרמב"ם. בנו ממשיכו, משה אבן תיבון המשיך במפעל תרגומי הרמב"ם (ספר המצוות) ותרגם גם את "מילות היגיון" – חיבור המיוחס לרמב"ם. גם בנו של משה, יעקב בן מכיר אבן תיבון, עסק בתרגום והיה גם אסטרונום.

נוסיף שצוואתו המוסרית של יהודה אבן תיבון הנקראת "תוכחת אב" שכתב לבנו שמואל היא אחת היצירות החשובות בספרות הצוואות העברית. היא מכילה מכתמים נאים, פתגמים ושירים קצרים .