עשה לך רב

שנה י”א, מספר 1

מרחשוון תשפ”ה

כיצד יש להתפלל על חולה סופני?

(יורה דעה של״ה:ו׳)

לעילוי נשמת
יהודית (ג’ודי) סגל ז”ל
שרדפה טוב וחסד כל ימי חייה
נלב”ע ז’ במרחשוון תשפ”ה
יהי זכרה ברוך

שאלה מאת הרב דוד פארן, פרדס חנה: בשבת קיבלתי שאלה מחבר קהילה ואשמח לקבל את עזרתך על מנת להשיב לו. האם להתפלל לרפואה לאדם על ערש דווי המבקש לא להאריך את חייו? חבר הקהילה שאל לאחר שכבר הזכיר את שם החולה ב”מי שברך לחולים”. התגובה הראשונית שלי הייתה שהתפילה היא למען רפואת הנפש ורפואת הגוף של החולה, כך שהתפללנו לרווחתו של אותו חולה ולצמצום וריפוי של סבלו. אבל הבטחתי לו לבדוק אם יש תשובה מנומקת ומפורטת. תודה רבה!?

תשובה: אכן, דילמה זאת כבר נידונה אצל פוסקים רבים (ראו את רשימת הספרות להלן בסוף התשובה). אני מכתב כאן את ראובן קרני מרמת ישי מכיוון שהוא שאל אותי אותה שאלה לפני חמש שנים ומכיוון שהייתי בחו”ל לא יכולתי להשיב לו תשובה מנומקת. והרי הגישות שמצאתי.

א. בן אדם רשאי להתפלל לקב״ה שהוא ימות

כך אנו לומדים משלושה סיפורים מפורסמים, שניים מן המקרא ואחד מן התלמוד הבבלי.

1. מסופר במלכים א’, פרק י”ט:

א. ויגד אחאב לאיזבל את כל אשר עשה אליהו ואת כל אשר הרג את כל הנביאים בחרב. ב. ותשלח איזבל מלאך אל אליהו לאמר: כה יעשון אלהים וכה יוספון כי כעת מחר אשים את נפשך כנפש אחד מהם. ג. וירא ויקם וילך אל נפשו ויבא באר שבע אשר ליהודה וינח את נערו שם. ד. והוא הלך במדבר דרך יום ויבא וישב תחת ר[ו]תם אחת וישאל את נפשו למות ויאמר: רב עתה יהוה קח נפשי כי לא טוב אנכי מאב[ו]תי.

2. וכן מסופר בספר יונה, פרק ד’:

א. וירע אל יונה רעה גדולה ויחר לו. ב.  ויתפלל אל ה’ ויאמר אנה ה’ הלוא זה דברי עד היותי על אדמתי על כן קדמתי לבר[ו]ח תרשישה כי ידעתי כי אתה אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה. ג. ועתה ה’ קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי. ד. ויאמר ה’: ההיטב חרה לך? ה. ויצא יונה מן העיר וישב מקדם לעיר ויעש לו שם ס[ו]כה וישב תחתיה בצל עד אשר יראה מה יהיה בעיר. ו. וימן ה’ אלקים קיקיון ויעל מעל ליונה להיות צל על ראשו להציל לו מרעתו וישמח יונה על הקיקיון שמחה גדולה. ז. וימן האלקים תולעת בעלות השחר למחרת ותך את הקיקיון וייבש. ח. ויהי כזר[ו]ח השמש וימן אלקים רוח קדים חרישית ותך השמש על ראש יונה ויתעלף וישאל את נפשו למות ויאמר טוב מותי מחיי. ט. ויאמר אלקים אל יונה ההיטב חרה לך על הקיקיון?יאמר היטב חרה לי עד מו[ו]ת…

3. וכן מסופר על חוני המעגל בתענית כ”ג ע״א למטה.

לאחר תרדמה של שבעים שנה התעורר חוני והלך לביתו, אבל לא האמינו לו שהוא חוני. לאחר מכן הוא הלך לבית המדרש ואמר להם שהוא חוני, אבל גם הם לא האמינו לו ולא כיבדוהו. הסיפור מסתיים “חלש דעתיה, בעי רחמי ומית” [חלש דעתו, התפלל ומת].

אפשר אולי לטעון שאלה הם סיפורי מקרא או אגדות תלמודיות ולא הלכות, אבל כפי שהדגישו חוקרים רבים מן הרב צבי הירש חיות בשנת 1842 ועד ימינו, בהרבה מקרים למדו הלכות ומנהגים מסיפורים ואגדות.(1)

ב. מותר להתפלל שמישהו אחר ימות אם הוא סובל מאד.

1. יש סיפור ידוע בבבא מציעא פ”ד סוף ע”א על רבי יוחנן וריש לקיש. לפי הסיפור, רבי יוחנן קירב את ריש לקיש ליהדות ולימד אותו מקרא ומשנה ועשאו “גברא רבא”, בן-אדם גדול. לאחר מכן, הם הסתכסכו והפסיקו לדבר זה עם זה וריש לקיש מת. אז נכנס רבי יוחנן לדיכאון עמוק וניסה תלמידו רבי אלעזר בן פדת לעודד את רוחו ללא הצלחה. התחיל רבי יוחנן לקרוע את בגדיו ולבכות ולצעוק עד שנשתטה. הסיפור מסתיים: ״בעו רבנן רחמי עליה ונח נפשיה״ [התפללו החכמים עליו ונח נפשו].

2. סיפור שני ידוע — על מותו של רבי יהודה הנשיא המכונה “רבי” — מופיע בכתובות ק”ד ע״א למעלה. רבי סבל מייסורין קשים ממחלת מעיים. בהתחלה, התפללה אמתו המלומדת שהוא יחיה. כשהיא ראתה כמה הוא מצטער, היא התפללה שהוא ימות. כשהחכמים לא הפסיקו להתפלל להחלמתו, היא זרקה כד מן הגג, הם שתקו לרגע בגלל הרעש, ו”נח נפשיה דרבי” [הוא מת]. התלמוד שם לא מביע שום התנגדות למה שאמתו של רבי עשתה.

אכן, כמה וכמה פוסקים הדגישו שניתן ללמוד הלכה מאמתו של רבי בסיפור הזה כמו שלומדים הלכה ממנה במועד קטן י”ז ע״א. מסופר שם שאמתו של רבי ראתה איש שמרביץ את בנו הגדול והיא שמה אותו בשמתא, בנידוי, מכיוון שהוא עבר על “ולפני עוור לא תתן מכשול” (ויקרא י”ט:י”ד). כלומר, הוא יגרום לבנו הגדול להרביץ לו בחזרה והבן יעבור על “ומכה אביו ואמו מות יומת” (שמות כ”א:ט”ו). התלמוד מוסר שם שהחכמים כיבדו את הנידוי של אמתו של רבי במשך שלוש שנים. יתר על כן, גדולי הפוסקים פסקו כמותה שמנדים אדם אם עבר על “לפני עוור” (רמב”ם, תלמוד תורה ו’:י”ד ומשם בשלחן ערוך יורה דעה של”ד:מ”ג וכן רמב”ם ממרים ו’:ט’).

3. בסוגיית ביקור חולים בנדרים מ׳ ע״א, מצטט התלמוד מימרא של רב דימי ומתקן אותו: ״כל שאין מבקר חולה אין מבקש עליו רחמים, לא שיחיה ולא שימות.״ הר״ן, רבינו נסים גירונדי (1375-1310 לערך) כותב בפירושו על המקום: “נראה בעיני דהכי קאמר: פעמים שצריך לבקש רחמים על החולה שימות כגון שמצטער החולה בחליו הרבה ואי אפשר לו שיחיה”. ואז הוא מצטט את הסיפור על אמתו של רבי מכתובות ק”ד. כלומר, הוא לומד מן הסוגיא ההלכתית בנדרים ומן הסיפור על אמתו של רבי בכתובות שלפעמים צריכים לבקש רחמים על החולה שימות. הרבה פוסקים הסתמכו על הר״ן ופסקו שמותר להתפלל על חולה סופני שסובל הרבה שימות, ואלו הן לפי סדר כרונולוגי (ראו פרטים מלאים ברשימת הספרות): הרב ישראל ליפשיץ (1860-1782) בתפארת ישראל על המשנה; תפארת יעקב על תפארת ישראל; הרב יחיאל מיכל עפשטיין; הרב יקותיאל יהודה גרינוואלד; הרב ראובן מרגליות; הרב סלומון פריהוף; הרב שמחה הכהן קוק; הרב שלמה זלמן ברוין; הרב משה פיינשטיין; הרב דוד פלדמן; הרב אליוט דורף; הרב יצחק יוסף על סמך פוסקים רבים ועל סמך שני סיפורים על רבנים מפורסמים כולל אביו שהתפללו על חולה סופני שימות; הרב גבריאל גולדמן; והרב עובדיה יוסף המסתמך על תשעה פוסקים שפסקו כמו הר”ן.(2)

ג. מותר לאיש זר להתפלל שפלוני ימות, אבל אסור לקרוביו לעשות כך.

הרב חיים פלאג’י (איזמיר, 1868-1788) פסק בשו”ת חקקי לב שמותר לאיש זר להתפלל שפלוני ימות, אבל אסור לקרוביו לעשות כך שמא המניע של הקרובים הוא שלא רוצים לטפל בו במשך זמן ממושך. כלומר, לדעתו על הקרובים לשבת ב”שב ואל תעשה”, לא לבקש שיחיה ולא שימות. אכן, הרב ישראל מאיר לאו והרב חיים דוד הלוי פסקו כמוהו, אבל הרב עובדיה יוסף כתב שהחילוק הזה בין קרובים לרחוקים “אינו מוכרח. ואפילו  הקרובים יכולים להתפלל בלחש על חולה המצטער מאד שימות, ואין לנו לגזור גזרות מדעתינו”. אכן, במקרה הספציפי של בעל חקקי לב, הצעתו תמוהה. הרי מדובר שם באשה שהייתה חולה למעלה מעשרים שנה ובעלה ובניה טיפלו בה במסירות והם דווקא לא רוצים להתפלל שהיא תמות כפי שהיא מבקשת. כלומר, ברור שאין להם מניע זר; הם רוצים את טובת החולה.

ד. אסור להתפלל שאדם ימות.

כך פסק הרב ולדינברג בחמשת המקומות הרשומים להלן ברשימת הספרות. והרי שתי טענותיו העיקריות:

1. אכן אמתו של רבי התפללה שרבי ימות, אבל רבנן בסיפור המשיכו להתפלל שהוא יחיה.

2. הר”ן הוא דעת יחיד שלא נפסקה אצל הרמב”ם, הטור והשלחן ערוך ולא בנושאי כליהם.

אני מכבד מאד את דעותיו של הרב ולדינברג, במיוחד בענייני רפואה והלכה, אבל במקרה הזה אין דבריו נראים. העובדה שדעה זאת לא מוזכרת אצל הרמב”ם, הטור והשלחן ערוך, זאת “הוכחה משתיקה”, שהיא תמיד הוכחה קלושה. מצד שני, נראה מן הסיפור בכתובות ומן היחס של חז”ל לאמתו של רבי במועד קטן י”ז ע”א שחז”ל הסכימו למעשה של אמתו של רבי. בכל אופן, כמעט כל הפוסקים המודרניים פסקו כמו הר”ן; דעת הרב ולדינברג היא כמעט דעת יחיד. (לעוד דעה מחמירה ראו ספר ישרי לב המובא אצל פרופ’ שטיינברג, הערה 412.)

ה. אין להתייאש מתפילה, אפילו כשמדובר בבן אדם חולה מאד שאין לו סיכוי להחלים לפי חוקי הטבע.

זאת דעתו של הרב יעקב ישראל קנייבסקי, “הסטייפלר” (1985-1899) לפי סיכומו של הרב ג׳ייסון וויינר: אולי התפילה תמעט את ייסוריו; אולי יחיה החולה קצת יותר זמן; “אפילו חרב חדה מונחת לו על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים” (ברכות י’ סוף ע”א); אפילו אם התפילות אינן מרפאות הן מזכות את החולה; תפילות אלו יכולות להועיל לחולים אחרים ולציבור כולו.

ו. מותר להתפלל שה׳ יעשה מה שטוב בשביל החולה ושהחולה לא יסבול. (3)

כך פסק הרב שלמה זלמן אויערבך (1995-1910) המובא אצל לב אברהם:

חולה סופני שאין לרפואה שום טיפול עבורו וסובל יסורים, שמעתי מהגרש”ז זצ”ל שאין להתפלל לרפואה שלמה על חולה כזה כי אין זו אלא בקשה לנס, אלא יתפלל שהשי״ת [שהשם יתברך] ברחמיו יעשה מה שטוב עבורו [=עבור החולה] ושהחולה לא יסבול (והשוו וויינר, עמ’ 95-94).

יש תפילה דומה אצל הרב עובדיה יוסף (2013-1920) בחזון עובדיה, אבלות א’, עמ׳ ל”ט:

חולה שמצטער מאד מיסורין קשים ומרים והרופאים נתייאשו מחייו, ומבקש מאת מבקריו שיתפללו עליו שימות, כי טוב מותו מחייו, אם הדבר ברור שאין לחולה שום סיכוי לחיות, יתפלל בלחש להשי״ת [להשם יתברך]:

״אנא ה׳ חוסה נא וחמול ורחם על החולה פלוני להחיותו; ואם כבר נגזרה גזרה עליו, בטל נא מעליו יסוריו, והטוב בעיניך עשה.״

יש להדגיש שיש שם בהערה דיון הלכתי ארוך, אבל התפילה הזאת היא כנראה פרי עטו של הרב עובדיה יוסף עצמו.

הרב גבריאל גולדמן: לאחר הבאת הדעה שמותר להתפלל על חולה סופני שימות, הוא מוסיף:

ניתן להתפלל לה׳ שיעשה את הטוב בעיניו עבור החולה.

ראובן קרני מרמת ישי חיבר תפילה ברוח זו עבור אחיו יוסף ז”ל ששכב על ערש דווי. והרי תפילתו:

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב,

וְאִמּוֹתֵינוּ שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה,

הוּא יְבָרֵךְ וִיְחַבֵּק אֶת אֲחִי, גִיסִי וְדוֹדֵנוּ

יוֹסֵף בֶּן פְלוֹרָה

הַקָּדוֺשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּלֵא רַחֲמִים עֲלָיו,

לְהַחֲזִיקוֺ בִּזְרוֹעוֹתָיו, לְחַבְּקוֺ וּלְשוֹמְרוֺ.

יְאַמֵּץ אֶת לְבָבוֺ וִיְחַזֵּק אֶת רוּחָוֺ,

וְיִתֵּן לָוֺ שַׁלְוַת הַנֶּפֶשׁ וּשַׁלְוַת הַגּוּף,

וְכֵן יְהִי רָצוֹן, וְנֹאמַר אָמֵן.

ז. סיכום והלכה למעשה

1. מותר לחולה להתפלל לה׳ לתת לו למות כמו שראינו במקרים של אליהו, יונה וחוני המעגל.

2. מותר להתפלל לה׳ שקרוב או חבר ימות אם הוא חולה סופני הסובל ייסורין שהרופאים קבעו שאין דרך לרפאותו. כך מוכח מן: הסיפור על רבי יוחנן; הסיפור על אמתו של רבי; התלמוד במסכת נדרים; הר”ן שם; וכל הפוסקים הרבים שפסקו כמו הר”ן.

3. מאידך, אפשר להתפלל שה׳ יעשה מה שטוב לחולה וימעט בייסוריו.

יהי רצון שה’ יסייע לרופאים לרפא את החולים ויתקיים חזון הנביא “בלע המוות לנצח, ומחה ה’ אלוקים דמעה מעל כל פנים” (ישעיהו כ”ה:ח’).

דוד גולינקין

ירושלים עיר הקודש

ז׳ באב תשפ״ד; ט’ מרחשוון תשפ”ה

הערות

1. יש על כך ספרות ענפה. ראו, לדוגמא, הרב צבי הירש חיות, דרכי ההוראה, חלק שני, בתוך: כל ספרי מהר”ץ חיות, כרך א’, ירושלים, תשי”ח, עמ’ רמ”ג-רנ”ג; מנחם אלון, המשפט העברי, מהד’ ג’, ירושלים, תשמ”ח, עמ’ 92-84; Moshe Lavee, AJS Review 37/2 (2013), pp. 285-313; Rabbi Immanuel Bernstein, Journal of Halacha and Contemporary Society LXX (Fall 2015), pp. 47-79.                

2. יש סיפור על רבי אדא בר אהבה המלמד שמותר להתפלל על מותו של מישהו אחר, אבל הוא סיפור מוזר וצריך עיון. ראו ירושלמי שבת פרק י”ט, דפוס ויניציאה דף י”ז ע”א למטה = ירושלמי יבמות ח’:א’, דף ט’ ע”א עם הפרשנות של הרד”ל בירושלמי שבת י”ט:ב’, דפוס וילנא, דף פ”ז סוף ע”ב לעומת פירושו של הרב פרופ’ שאול ליברמן, ספרי זוטא, ניו יורק, תשכ”ח, עמ’ 9 והערה 35.

3. השוו תפילה לגוסס שזמן מיתתו מתארך אצל רבי יצחק לאמפרונטי, פחד יצחק, ערך גוסס, מספר 7 = שטינברג, טור 417.

ספרות

אברהם — אברהם סופר אברהם, נשמת אברהם, חלק יורה דעה, ירושלים, תשמ”ה, עמ׳ רט”ו-רט”ז

אברהם — אברהם סופר אברהם, לב אברהם, מהדורה חדשה מורחבת, ירושלים, תשס”ט, עמ׳ 59

אויערבך — הרב שלמה זלמן אויערבך המובא שם

ברוין — הרב שלמה זלמן ברוין, שערים המצוינים בהלכה לקיצור שלחן ערוך קצ”ד, הערה ב’, מהד’ ד’, ירושלים-ניו יורק, תשמ”ז, חלק רביעי, עמ’ רצ”ו

גולדמן — הרב גבריאל גולדמן, מעולם ועד עולם, מהדורה ג’, ירושלים, 2010, עמ׳ 46

גרינוואלד — הרב יקותיאל יהודה גרינוואלד, כל בו על אבלות, ניו יורק, תש”ז ,עמ׳ 21-20

דורף — Rabbi Elliot Dorff, Matters of Life and Death, Philadelphia and Jerusalem, 1998, pp. 197-198 and note 48.

הלוי – הרב חיים דוד הלוי, עשה לך רב, חלק ה’, תשובות בקיצור, סימן קי”ב; וחלק ט’, סימן כ”ב

וויינר — Rabbi Jason Weiner, Jewish Guide to Practical Medical Decision Making, Jerusalem and New York, 2017, pp. 93-104.

ולדינברג —

הרב אליעזר ולדינברג, ציץ אליעזר, רמת רחל בסוף חלק ה׳, סימן ה’;

חלק ז׳ סימן מ”ט, פרק י”ג;

חלק ט’, סימן מ”ז;

חלק י”ח, סוף סימן מ”ח;

חלק י”ט, סימן י’.

יוסף — הרב יצחק יוסף, ילקוט יוסף, ביקור חולים ואבלות, ירושלים, מהדורת תשס״ד, עמ׳ ס”ג-ס”ו

יוסף — הרב עובדיה יוסף, חזון עובדיה, אבלות א, ירושלים, תש”ע, עמ׳ ל”ט-מ”א

לאו – הרב ישראל מאיר לאו, תורה שבעל פה כ”ה (תשמ”ד), עמ’ ס”ג

ליפשיץ — הרב ישראל ליפשיץ, תפארת ישראל למשנה יומא בסוף, בועז, אות ג’

מרגליות – הרב ראובן מרגליות, נפש חיה לאורח חיים, מהדורה ב’, תל אביב, תשי”ד, אורח חיים רצ”ב, עמ’ 80

עפשטיין — הרב יחיאל מיכל עפשטיין, ערוך השלחן יורה דעה של”ה:ג’

פיינשטיין — הרב משה פיינשטיין, מוריה אלול תשמ״ד, עמ׳ נ”ב המצוטט אצל נשמת אברהם = אגרות משה, חושן משפט, חלק ב’, סימן ע”ג, סעיף א’; וכן סימן ע”ד, סעיפים א’, ד’

פלאג’י — הרב חיים פלאג׳י, שו״ת חקקי לב, חלק א’, שאלוניקי, ת”ר, יורה דעה, סימן נ׳, המצוטט גם אצל ציץ אליעזר חלק ה’

פלדמן — Rabbi David Feldman, Health and Medicine in the Jewish Tradition, New York, 1986, p. 31

פריהוף — Rabbi Solomon Freehof, Reform Responsa, 1960, No. 27

קוק – הרב שמחה הכהן קוק, תורה שבעל פה י”ח (תשל”ו), עמ’ פ”ז

שטינברג – הרב פרופ’ אברהם שטינברג, אנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך רביעי, ירושלים, תשנ”ד, ערך “נוטה למות”, טורים 417-415

שפירא – הרב יעקב צבי שפירא, תפארת יעקב על הרב ליפשיץ, תפארת ישראל הנ”ל (המצוטט בנשמת אברהם)                                                                                           

כאן ניתן לרכוש את ספריו של פרופ’ דוד גולינקין