מתעניינים בלימודים הרשמה איזור אישי
English

באנו חושך לגרש – על השורשים הפגאניים של הדלקת נרות החנוכה

כולנו מכירים את מילות השיר הפופולארי “באנו חושך לגרש”: במסיבות חנוכה בגני הילדים מעמעמים את האורות, הילדים מחזיקים נרות, רוקעים ברגליהם על הרצפה לאות ניצחון ועיני ההורים מתערפלות. ברור לכולם שתפקידו של הנר בעת הזאת היא לזכור, להזכיר ואפילו לשחזר את נס פך השמן שהספיק לשמונה ימים.

האומנם? מה הם המקורות התרבותיים־האבולוציוניים של חג האורים? חז”ל מלמדים במסכת שבת כ”א עמוד א שנס החנוכה הוא מה שאנו מנציחים ומלמדים את ילדינו, ויתכן שיש גם סיבה למדוע התקבע מנהג אכילת לביבות וסופגניות ריבה ספוגות בשמן (רב מדי). ועם זאת – ישנם גם הסברים אחרים לסיפור המעשה, כולל מקור רבני אחר – במשך החג התוספת לתפילה ולברכת המזון “על הנסים” איננה מזכירה כלל את הנס. ואכן, הן ספר המקבים, ספר חיצוני מן המאה השנייה לספירה שנכתב בערך בתקופת המשנה והן ספרו של מתתיהו בן יוסף, פילוסוף והיסטוריון בן הזמן, כלל אינם מזכירים את נס פח השמן. המקורות האלה מתייחסים לניצחונם של מתי מעט החשמונאים על היוונים הרבים והחזקים, כאשר התוצאה הייתה טיהור/וחנוכה מחודשת של בית המקדש בכ”ה בכסלו: “ומקבי ואלה אשר עמו כשהאלוהים מנהיגם קדימה לקחו את המקדש ונתצו את הבמות אשר הוקמו בשוק עד יד הגויים… ולאחר שטיהרו את מקדש עשו מזבח אחר ובהבעירם אבנים הם לקחו… ולאחר תקופה של שנתיים ועשו גם קטורת ונרות ומערכת כיכרות הלחם… וקרה שביום אשר בו חולל המקדש בידי הגויים ביום ההוא היה גם טיהור ההיכל ביום עשרים וחמישה בחודש ההוא הוא כסלו” (ספר מקבים ב’ 10-1)

אם כך, האם יש דרך אחרת להבין את מקור חג החנוכה? כדי לענות על השאלה עלינו לבחון את הסביבה התרבותית/דתית של היהודים באותה תקופה. בנוסף, עלינו להביא בחשבון מגמות אבולוציוניות וביולוגיות מסוימות. אם נחזיר את מחוגי השעון אפילו 150 שנים לאחור נוכל לראות שבני האדם פחדו מן החשיכה. אכן, רוב החיות היומיות נוטות אינסטינקטיבית להימנע מן החשיכה. וכך אפשר להסביר מדוע, לפחות בחצי הכדור הצפוני, יש יותר חגים בתקופה שבין אוקטובר למארס, מאשר בכל תקופה אחרת, וברבים מהם האור הוא נושא מרכזי. לצורך העניין – תארו לעצמכם כמה מגוחך להדליק אורות בחודש דצמבר בחצי הכדור הדרומי: באוסטרליה, דרום אפריקה ודרום אמריקה. עצמתה של התרבות הדתית מצריכה את אחדות הפולחן, אבל אנו יכולים לשער שאילו היה מקורה של התורה דרומית לקו המשווה, וחכמי התלמוד היו גרים שם – היינו אנו היהודים חוגגים את חגינו בחודשים אחרים.

מקורם של חגים רבים בתקופה זו של השנה הוא בחגים שיסודם פגאני. חגים פגאניים התפתחו מלמטה למעלה. קיים צורך אנושי מאד לחגוג כדי לציין אירועים, ולעשות זאת בצוותא. בנוסף, את הפחד מפני החשיכה הכי טוב למנוע בעזרת אור וחברה. לאחדים, אין די בהשארת אור־לילה. להיפך, למורת רוחם של הורים רבים, עצם חברתו של מישהו מסייעת לתינוקות רבים להירדם. כך שהצורך להדליק אורות ולהיות ביחד הוא אינסטינקט אנושי קדום והוא נבדל ושונה מכל חג דתי חשוב שנחוג כיום.

האם ידעו הרבנים על הפחד הזה והאם היו מודעים לחגים אחרים? שני מקורות רבניים בני דור המשנה, שעדיין לא שולבו אל תוך המשנה, מסייעים לענות על השאלה הזו. באבות דרבי נתן הרבנים מביאים מדרש על אדם הראשון השם לב שהיום משתנה ללילה. כיון שבא לעת ערב ראה אדה”ר (האדם הראשון) את העולם שמחשיך ובא למערב אמר

אוי לי בשביל שסרחתי, הקדוש ברוך הוא מחשיך עלי את העולם והוא אינו יודע שכן דרך העולם. לשחרית כיון שראה את העולם שמאיר ובא למזרח שמח שמחה גדולה. עמד ובנה מזבחות והביא שור שקרנותיו קודמות לפרסותיו והעלהו עולה

בתלמוד הבבלי במסכת עבודה זרה הרבנים שינו במעט את המדרש מאבות דרבי נתן ומלמדים בבריתא על התקופה המובילה לשוויון היום והלילה בסתיו.

ת”ר: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר: אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, עמד וישב ח’ ימים בתענית [ובתפלה], כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר: מנהגו של עולם הוא, הלך ועשה שמונה ימים טובים, לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים, הוא קבעם לשם שמים, והם קבעום לשם עבודת כוכבים.

המשנה בעבודה זרה (א:ג) מספרת על חגי הגויים שאליבא דרבי מאיר הם חגי הגויים:

ואלו אידיהן של גוים, קלנדא, וסטרנורא, וקרטסים, ויום גנוסיא של מלכים, ויום הלדה, ויום המיתה

מיד לאחר המשנה הזו התלמוד מלמד אותנו שרבי חנן בן רבה אמר:

גמ’. אמר רב חנן בר רבא: קלנדא – ח’ ימים אחר תקופה, סטרנורא – ח’ ימים לפני תקופה…

הרבנים היו מודעים לחגים האלה ובוודאי היו בעלי הבנה למצב האנושי ולצורך לחגוג, להתאסף יחד ולגרש את החושך. היה עליהם להפוך את הדת המבוססת על עבודת בית המקדש לדת מודרנית לגבי תקופתה. הם ידעו על התאריך שנוקב ספר המקבים להקדשה, לחנוכה ולטיהור בית המקדש. ולכן, אולי, אם נצרף הכול יחד, הרבנים התאימו את חגי האורים המקומיים ויצרו חג יהודי, ובכך ענו על צורכי היהודים – כמו גם שאר האומות – לחגוג את גירוש החושך באופן יהודי ייחודי.

הרב ד"ר פול שרל־פוקס הוא מרצה בתוכנית למגדר ופמיניזם ובתוכנית לאומנויות והיהדות במכון שכטר. הוא פסיכולוג המתמחה בליקויי למידה ומקיים סדנאות להורים, והוא חוקר כיצד תיאוריית האבולוציה יכולה לעזור לנו להבין את התפתחות היהדות והמנהג היהודי.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים שוטפים

    טופס זה מוגן באמצעות reCAPTCHA של גוגל. מדיניות הפרטיות, תנאי שירות
    גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.

    מתעניינים בלימודים במכון שכטר?

    נשמח להיות בקשר. נא השאירו פרטי התקשרות וניצור איתכם קשר בהקדם

    טופס זה מוגן באמצעות reCAPTCHA של גוגל. מדיניות הפרטיותתנאי שירות
    גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.