“כָּל-עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ יִיף בְּצֵאתוֹ וּבְבֹאוֹ

וְכוֹכְבֵי-אֵל לֹא-נִלְאוּ עוֹד מֵרְמֹז לִי –

עוֹד לֹא יָרַדְתִּי מִכָּל-נְכָסַי

וּמַעְיַן תַּנְחוּמוֹתַי עוֹד לֹא-דָלָל.”

[הוֹלֶכֶת אַתְּ מֵעִמִּי, חיים נחמן ביאליק]

היום, 4 ביולי, אנחנו מציינים 90 שנה לפטירתו של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק. ביאליק היה הרבה יותר ממשורר לאומי. מעיין השראתו היה בלתי נדלה, והוא טבל את עטו בעולמות יצירה שונים: שירים וסיפורים, מדרשים ואגדות (“ספר האגדה”), מסות ותרגומים, עריכה והוצאה לאור בהוצאת “דביר” שאותה הקים, בחקר היצירה היהודית לדורותיה, ובחידוש השפה העברית.

לדעת רבים, ובראשם הסופר ש”י עגנון, ביאליק היה המחדש של השפה העברית. הוא ראה צורך חיוני בשכלול השפה העברית, ובמסתו “חבלי לשון” (1908) הדגיש שעבודת החידוש צריכה להיעשות “מתוכה ומגופה” של השפה.

בין מאות המילים שחידש ביאליק בשיריו ובתרגומיו: אַוְרִירִי, אַפְלוּלִי, אֶצְבְּעוֹנִי, גַּחְלִילִית, גַּלְגֶּלֶת, חֹרְשָׁה, טַיִס, מִזְחֶלֶת, מָטוֹס, מַצְלֵמָה, מִתְוֶה, סוֹכֵךְ, סָמוּק, עֶרְגָּה, פְּריֹון, רֶקַע, שַׁלְדָּג, שְׁנִינוּת, תְּאוּנָה, ו-תְּגוּבָה. (בחלק מהמקרים הוא העניק משמעות חדשה למילים מהמקורות.)

במלאות 90 שנים למותו אנחנו מבקשים להזכיר את פניו הרבות של האיש, שבעשור הראשון של המאה העשרים החל במפעל הכינוס של הספרות העברית (עם יהושע חנא רבניצקי) ובראשו “ספר האגדה”, שעמד בראש אגודת הסופרים, יסד את התכנסויות “עונג שבת” ב”אוהל שם” והפך את תל־אביב למרכז תרבותי־ספרותי.

בשנת הלימודים הבאה ייפתח קורס חדש בשכטר שיתמקד בביאליק כמשיב הרוח וכיוצר הרוח העברית החדשה. הקורס יעסוק בתפיסותיו התרבותיות של ביאליק ובסוגיות מפתח של התרבות העברית, כגון קודש וחול, מסורת וחילון, התחדשות יהודית, משמעות הלשון העברית, מקום ותרבות ועוד.