עשה לך רב

שנה י"א, מספר 3

שבט תשפ"ה

מהו "ספר הפטרות" וכיצד משתמשים בו?

(אורח חיים רפ"ד)

לעילוי נשמת מנורה רוטנברג ז"ל
שקבלה כל אדם בסבר פנים יפות
נלב"ע י"ג כסלו תשפ"ה.

ולעילוי נשמת דודתי שולמית ז"ל
זמרת מוכשרת בעברית וביידיש
במלאת שמונה שנים לפטירתה.

שאלה מאת הרב גיזה אדרברג מברלין:

קבלנו עכשיו ספר הפטרות בצורת מגילה הכתובה על קלף עם שני עצי חיים, ניקוד וטעמים. זה הגיע יחד עם ספר תורה. שניהם נצלו בבית הקברות של ברלין בתקופת השואה וניתנו לרב צבאי אמריקאי צעיר בשנת 1946 שהשתמש בהם לרוב באופן פרטי. לאחר מותו, משפחתו רצתה שהם יחזרו לברלין. כלומר, מדובר בספר הפטרות מגרמניה מלפני השואה.

חברי קהילתי רוצים לקרוא ממנו אבל אני מהססת קצת. האם זה נכון להוציא אותו מן הארון, להקיף את ההיכל יחד עם ספר התורה, לתת למישהו להחזיק בו ואז לקרוא ממנו?

ואני יודעת שיש אומרים שאין לקרוא מספר הפטרות אלא מתוך ספר נביאים שלם.

ולכן, אני מחפשת עצות: האם להשתמש בו ואם כן כיצד? האם לשמור אותו בארון עם ספרי התורה ולהקיף את בית הכנסת אתו יחד עם ספר התורה או לשמור אותו באיזשהו מקום ורק ולהוציא אותו כשמגיעים להפטרה?

תשובה:

אני אחלק את תשובתי לשני חלקים:

א. תולדות המנהג של ספר הפטרות בצורת מגילה או ספר תורה משנת 300 לערך ועד היום.

ב. שאלות הלכתיות לקהילות הנוהגות לקרוא מספר הפטרות.

א. תולדות המנהג של ספר הפטרות בצורת מגילה משנת 300 ועד היום.

למדנו בגיטין ס׳ ע״א:

רבה ורב יוסף (אמוראי בבל, דור שלישי, בסביבות 300 לספירה) דאמרי תרוייהו: האי ספר אפטרתא אסור למקרי ביה בשבת. מאי טעמא? דלא ניתן ליכתב… ולא היא, שרי לטלטולי ושרי למיקרי ביה, דרבי יוחנן ור' שמעון בן לקיש מעייני בספרא דאגדתא בשבתא… אלא כיון דלא אפשר "עת לעשות לה' הפרו תורתך" (תהלים קי"ט:קכ"ו), הכא נמי כיון דלא אפשר "עת לעשות לה' הפרו תורתך".

[תרגום: רבה ורב יוסף שאמרו שניהם: ספר הפטרות זה אסור לקרוא ממנו בשבת. מה הטעם? שלא ניתן להיכתב… ולא היא, מותר לטלטל ומותר לקרוא בו, שרבי יוחנן ור' שמעון בן לקיש מעיינים בספר אגדות בשבת… אלא כיוון שאי אפשר  "עת לעשות לה' הפרו תורתך" (תהלים קי"ט:קכ"ו), כאן גם כן כיוון שאי אפשר "עת לעשות לה' הפרו תורתך".]

כלומר, רבה ורב יוסף פסקו שאסור לקרוא מ"ספר הפטרות" בשבת מכיוון שאסור לכתוב פחות מספר אחד שלם של הנביאים. אבל אז מקשים שרבי יוחנן וריש לקיש היו מעיינים בספר אגדות בשבת וגם זה אסור מכיוון שאסור לכתוב את התורה שבעל פה. התלמוד פוסק ששניהם מותרים בגלל הפסוק שהפך למושג הלכתי "עת לעשות לה' הפרו תורתך", שאין ברירה. ורש"י מסביר: "שאין לכל ציבור וציבור יכולת לכתוב נביאים שלם".

"ספר" בתלמוד פירושו מגילה הכתובה על קלף כפי שהדגישו רש"י במקומות רבים, מחזור ויטרי ורבינו תם (המבורגר, עמ' 125-123 וכן הערה 65) וכך מוכח מן המקורות המובאים באנציקלופדיה יודאיקה. (למגילות וספרים בעולם הפגאני והנוצרי, ראו קניון.)

רבה ורב יוסף מנסים לבטל מנהג שכבר היה קיים של "ספר אפטרתא". יש כאלה שניסו לטעון שספר הפטרות היה ספר עם תרגום, דרשות ואגדות (ראו שלום אלבק רי"צ דינר ור' יעקב וייל אצל המבורגר, עמ' 120-119 וכן שי"ר רפפורט ואברהם ברלינר) אבל אין דבריהם נראים. הפשט הוא מגילה הכוללת את כל ההפטרות של השנה כמו שפרשו רש"י, תוספות רי"ד והמאירי על המקום (המבורגר, עמ' 120).

מעבר לעובדה שהתלמוד דוחה את פסיקתם, אנו נראה להלן שכלל ישראל המשיך לכתוב ספרי הפטרה במגילות בתקופת הגאונים, בקטעי הגניזה ובתפוצות ישראל עד ימינו.

הרב בנימין שלמה המבורגר הקדיש 116 עמודים (כך!) לנושא שלנו בספרו "שרשי מנהג אשכנז", חלק שלישי. יש שם איסוף של עשרות מקורות, אבל אין מספיק הבחנה שם בין אלה שפרשו את הסוגיא בגיטין, לבין אלה שהמליצו על המנהג הזה למרות שבמקומם זה לא היה נהוג, לאלה שהשתמשו במגילת הפטרות למעשה. כמו כן, לעתים כשהפוסקים מדברים על ספר הפטרות קשה לדעת אם מדובר במגילת הפטרות או בספר או קודקס של הפטרות. למשל, בעל הלכות גדולות פסק במאה התשיעית (מהד' ירושלים, תשל"ב, חלק א', עמ' 187): "ספר אפטרתא מצילין אותו מפני הדליקה [בשבת]" וזה מצוטט בחידושי הרמב"ן לשבת קט"ו ע"א; בחידושי הרשב"א, שם; ובשו"ת הרשב"א, חלק ב', סימן רפ"א = חלק ה', סימן קי"ט. אבל אין דרך לדעת אם בעל הלכות גדולות התכוון ל"ספר אפטרתא" הכתוב במגילה או בקודקס.

והרי מקורות המעידים על השימוש במגילת הפטרות הכתובה על קלף.

רב האי גאון (נפטר 1038, בספר העתים, קראקא, תרס"ג, עמ׳ 271 = אוצר הגאונים לשבת, התשובות, עמ׳ 26) עוסק בנושא של קריאת הפטרה במנחה של שבת. "ועדיין יש ספרי אפטרתא שיש בהם ענין למנחה לכל [ה]שנה וקורין לה נחמתא; אחר אפטרתא שחרית כותבין נחמתא בישעיה נחמתא בירמיה. ויש מקומות בארץ עילם ואיי הים של פרס שרגילין בה עד עכשו". מכאן אנו למדים שבבבל ובפרס היו ספרי אפטרתא עם הפטרות לשחרית של שבת ו"נחמות" למנחה של שבת. אין זה ודאי, אבל יתכן שרב האי גאון מדבר כאן על מגילות.

במקום אחר (ר׳ יצחק אבן גיאת, חלק ב', פירטה, תרכ"ב, עמ׳ ק"ה) מעיד רב האי גאון: "דאשתכח בספר הפטרה עתיקא דכתיב בה בימי פרסאי ביום הראשון של פסח מפטיר מן (יהושע ה':ב' – ו':א') 'בעת ההיא' עד 'אין יוצא ואין בא'…". הממלכה הפרסית/ססנית נפלה בשנת 637 או 651 לספירה. יש להניח מסגנונו שמדובר בספר הפטרה עתיק בצורת מגילה מתקופת הפרסיים.

אכן, בגניזת קהיר גילו מגילות כאלה הכתובות על קלף עם הפטרות לפי מנהג ארץ ישראל (המבורגר, עמ' 123-122 וכל הספרות שם בהערה 61).

רבינו גרשום מאור הגולה (מגנצא, נפטר בסביבות 1030) מעיד בפירושו לבבא בתרא י"ג ע"ב (מהדורת בני ברק, תשנ"ח על פי כתבי יד = המבורגר, עמ' 121 ועמ' 125 ועמ' 222 והשוו לפירוש רגמ"ה לבבא בתרא י"ג ע"ב בדפוס וילנא): "שהיו רגילין לכתוב ספריהן במגילות, כעין שאנו כותבין הפטרות, ולהכי קרי 'כרך', שכרוך כעין מגילה".

פרופ' ש"ד גויטיין פרסם רשימה של תשמישי קדושה  של בתי הכנסת בפוסטאט מן השנה ד'תתקי"ט = 4919 = 1159: "זוג רימונים כסף בשביל ספר הפטרות… שלושה מרבדים לספרי תורה, מוזהבים מרוחים בשחור, ואחד קטן מן הטיפוס שלהם, בשביל ספר הפטרות" (גויטיין = המבורגר, עמ' 206).

הרב צדקיהו הרופא (איטליה, המאה השלוש-עשרה, שבלי הלקט השלם, סימן ל"א, עמ׳ 30) מדווח:

והנה בכל קהלות הקודש שבארץ מערב ובכל גלילות ישמעאלים ובאוסקיליאה [=סיציליה?] כולה מפטרי הפטרות גלולות, ואנן מפטרינן בהני שהן כשאר חומשין שלנו…ומאי שנא הני מהני? "אלו ואלו הן דברי אלהים חיים" וכולהו כתבי הקודש נינהו…

כלומר, בארץ ישראל ובכל הארצות המוסלמיות וסיציליה הם מפטירים מספר הפטרות בצורת מגילה, ואילו באיטליה היו כותבים את ההפטרות בתוך קודקס.  ושני המנהגים כשרים ושניהם נחשבים ככתבי הקודש.

בשו"ת הריטב"א (ר' יום טוב אלאשבילי [1330-1250]; מהד' הרב קאפח, סימן קפ"ו) יש עדות המסיחה לפי תומה שמגילות ההפטרה היו דומות לספרי תורה. מדובר שם בסכסוך כספי על קרקע בין ראובן ללא-יהודי "וחייבו לראובן שישבע בתורת משה… וכשבא ראובן לישבע על זה הוציא ספר תורה מן הארון שלו ושם במקומו הפטרות לישבע בהם כדי להערים את הגוי בשבועתו. והיה במעמד ההוא שמעון והודיע לגוי הדבר וציווה להחליפו ולתת לו ספר תורה כראוי". כפי שהדגיש הרב המבורגר (עמ' 125, 131), ניסיון כזה לרמות את הגוי רק היה יכול להצליח עם מגילת ההפטרות היתה דומה לספר תורה בגלילה עם שני עצי חיים.

הרב יום טוב ליפמן הלר (1654-1579) מעיד שהיו נוהגים לעשות שני עמודים בספרי ההפטרות באשכנז כספר תורה, אבל הוא הנהיג בקהילת וינא ובקהילת פראג לעשות עמוד אחד מכיוון שמסופר בבבא בתרא י"ג סוף ע"ב שהקפידו לעשות עמוד אחד לספרי נביאים (מלבושי יום טוב לאורח חיים רפ"ד ס"ק ב' המובא אצל המבורגר, עמ' 131-130 ואצל הרב פלדר, עמ' 420; והשוו להלן).

הרב יאיר חיים בכרך (אשכנז, 1702-1638) העיד (מקור חיים קמ"ז:ה' = המבורגר, עמ' 125 ועמ' 223): "אין לקרות ההפטרות בצבור מתוך החומשין, רק יהיו בגלילה על הקלף כשר, וכן נוהגין פה בשבת ויום טוב". ושוב: "מנהג פה בשבת ויום טוב אומר ההפטרה בהפטרות קלף ועשוי כספר תורה" (מקור חיים, קיצור הלכות, סימן רפ"ד:ד' = המבורגר, עמ' 223) וכן נהגו במנחה של יום הכיפורים (מקור חיים תרכ"ב:ב' = המבורגר, שם).

הרב יעקב ריישער (אשכנז, 1733-1670; שבות יעקב, חלק ג', סימן פ"ח = המבורגר, עמ' 126 ועמ' 223) נשאל על ספר אפטרתא שכתב בו  שם ה' בטעות אם מותר לקדר [=לחתוך] את שם ה'. הוא מתיר וברור מתשובתו שמדובר בספר אפטרתא הכתוב על יריעות כספר תורה.

הרב גרשון קובלנץ (מיץ, נפטר בסביבות 1742; קרית חנה, סימן ה' = המבורגר, עמ' 127 ועמ' 224) היה תלמידו של הרב יעקב ריישער. הוא נשאל על מנהג "שכתובין ההפטרות על ידי גלילה כספר תורה… וכורכין אותו במפות ומטפחות של ספר תורה, אם יש להתיר בזה משום… ש'מעלין בקודש ולא מורידין'?"

החיד"א (ר' חיים יוסף דוד אזולאי, ארץ ישראל ואיטליה, 1806-1724; לדוד אמת י"ח:ו') מדווח שבעיר הקודש ירושלים כשהיה ילד "עשו ספר הפטרות וציוה הרב… אליעזר נחום (הראשון לציון, 1744-1662) שישנו הרימונים מרימוני הספר תורה שינוי מורגש וכמדומה שעשאום מנחושת" (לעוד דיונים אצל החיד"א, ראו הרב פלדר, עמ׳ 420).

הרב שלמה זלמן גייגר היה דיין ושליח ציבור בפרנקפורט דמיין (1878-1792). הוא תיאר את מנהג קריאת ההפטרה בעירו (דברי קהלת, פרנקפורט דמיין, 1862, עמ' 74 והשוו עמ' 443 = המבורגר, עמ' 224): "ספר הפטרות הכתוב עם נקודות ונגינות ועשוי כספר תורה". אכן, פרופ' י"מ אלבוגן העיד בספרו "התפילה בישראל" שיצא לאור לכתחילה בגרמנית בשנת 1913 (עמ' 432, הערה 20) שהוא ראה את המנהג הזה של קריאת ההפטרה ממגילה רק בפרנקפורט דמיין.

הרב יחיאל מיכל עפשטיין (נברודוק, 1908-1829; ערוך השלחן אורח חיים רפ"ד) מקדיש חמישה  סעיפים לנושא הזה, והוא מדווח בסוף סעיף ו': ״ובליטא יש הרבה מקומות שכותבין נביאים שלימים [כמגילה, כשיטת הגר"א שנזכיר להלן] ויש שכותבין רק ההפטרות וכך חובותינו וכך יפה לנו, אלא שיש להזהירם שלא לעשות שני עמודים כבספר תורה אלא עמוד אחד״. כלומר,  הוא מעדיף לקרוא את ההפטרה ממגילת קלף, אבל בדומה לרב אליעזר נחום הנ״ל, הוא מחייב הבדל פיסי בין ספר תורה לספר הפטרות.

הרב יוסף חיים מבגדאד (1909-1833; שו"ת רב פעלים, חלק ד', סימן ל"ד) נשאל על ידי מישהו שרצה לכתוב "וזאת התורה" ועוד פסוקים על היריעה של ספר הפטרות.  הוא הגיב: "אף על פי שההפטרות אלו שמדבר בהם השואל בשאלה הנזכרת הם כתובים בכתב אשורית על עור ושרטוט וכו' כמו ספר תורה, עם כל זאת הם פסולים דלית להם דין ספרים ממש…". כלומר, מדובר בספר הפטרות הכתוב על קלף כמו ספר תורה.

הרב יעקב חיים סופר (בגדאד וירושלים, 1939-1869; כף החיים לאורח חיים רפ"ד, ס"ק ג'), תלמידו של הרב יוסף חיים מבגדאד, מסכם את הדעות של הלבוש, המגן אברהם, ואליה רבה בנדון ומסיים: "אמנם יש מקומות שנוהגין לכתוב ההפטרות על הקלף או על הגויל בגלילה כמו ספר תורה, ונהרא נהרא ופשטיה [כלומר, מקום מקום ומנהגו]".

הרב שם טוב גאגין (ירושלים ולונדון, 1953-1884; כתר שם טוב, חלק א' עמ' שפ"ח = המבורגר, עמ' 209): "ואני בעצמי ראיתי בעיר מולדתי ציון בבית הכנסת הנקרא חורבת ר' יהודה החסיד [="החורבה"] ושם הייתי רגיל להתפלל באקראי, וראיתי שהמפטיר קורא ההפטרה מתוך ספר ההפטרות בכתב יד כספר תורה ממש".

יש הטוענים שבדורות עברו נהגו בתימן לקרוא מתוך ספר אפטרתא על קלף מנוקד בניקוד עליון כרוך כספר או בגלילה כספר תורה, אבל במרוצת הזמן התחילו לקרוא את ההפטרות מתוך חומשים מודפסים (המבורגר, עמ' 210 והספרות שם).

לבסוף, הרב המבורגר מוכיח (בעמ' 225) – בעיקר על פי עדויות אישיות של יהודים שגדלו באותן ערים – שקראו את ההפטרה מספר הפטרות בצורת מגילה בקהילות הבאות: וורמייזא, מגגנצא, קולוניה/קלן, המבורג, פריז, נירנברג, גיאורגנסגמינד, קארלסרוה, מאנהיים, האנאו, באזל, קופנהאגן, שטרסבורג, ברגהיים, ועוד. אנו רק יכולים להוסיף מגילת הפטרות שנכתבה על ידי אברהם שוואב באוברניי, אלזאס בצפון מזרח צרפת בשנת 1867 – צילום ממנה מוצגת לעיל בתחילת התשובה.   (ואני מודה לג'וש שומן ממכון שכטר שמצא את התמונה.)

בימינו, גם הרב עובדיה יוסף פסק בשו״ת יחוה דעת, חלק ה', ש"מצוה להדר לקרוא ההפטרה מתוך ספר הכתוב בכתב-יד ובקדושה על קלף, ואפילו אם הוא רק ליקוט הפטרות של שבתות השנה, ואינו ספר נביא שלם".

ראוי לציין שהגאון מווילנא, הגר"א (1797-1720) המציא שיטה חדשה, שהיא מנוגדת לסוגיא בתלמוד ולכל שאר המקורות שהובאו לעיל. הוא הנהיג שיש לקרוא את ההפטרה בניגון וטעמים מתוך ספר נביאים שלם הכתוב כספר תורה על קלף. אכן, מנהג זה התפשט להרבה קהילות בליטא ול"פרושים" בירושלים שהושפעו מאד מתלמידי הגר"א שעלו ארצה לפני מאתיים שנה וכן נהוג עד היום בקהילות שונות. למנהג זה אין תקדים עתיק והוא התפשט אך ורק בגלל סמכותו של הגר"א (ראו "מעשה רב" של תלמידו של הגאון מווילנא, סימן קל"ו; הרב אברהם דנציג, חיי אדם ל"א:מ'; הרב ישראל מאיר הכהן, משנה ברורה לאורח חיים רפ"ד, ס"ק א'; יעקב גליס, מנהגי ארץ ישראל, ירושלים, תשכ"ח, עמ׳ ע"ד; והמבורגר, עמ' 175-172, 222-216).

ב. שאלות הלכתיות לקהילות הנוהגות לקרוא מספר הפטרות

בסעיף זה, נדון בנושאים מעשיים שעלו בקשר למנהג הזה במשך הדורות. השאלה המרכזית היא: האם יש להתייחס לספר הפטרות כמו שמתייחסים לספר תורה או האם יש להתייחס אליו בצורה אחרת כדי שהקהל יבין שאין לו קדושת ספר תורה?

1. האם שמים את ספר ההפטרות בארון הקודש ומוציאים אותו יחד עם ספר התורה או האם מחזיקים אותו בארון נפרד? הרב עובדיה יוסף פסק ביחוה דעת, חלק ג', שמכיוון שמותר להחזיק ספר תורה פסול בארון קודש למרות שאין בו קדושת ספר תורה, הוא הדין לגבי ספר הפטרות. מצד שני, הרב המבורגר הראה (עמ' 144-141) שיש בכך מחלוקת הפוסקים במשך הדורות, אלה שמתירים לשים ספרי תורה פסולים וחומשים ושאר ספרים וכדומה בתוך ארון הקודש ואלה שפוסלים.

הרב המבורגר כותב שבימינו נוהגים ברוב בתי הכנסת הספרדיים להניח את ספר האפטרתא בארון הקודש לצד ספרי התורה, אבל יש פוסקים ספרדיים שאין דעתם נוחה מכך. מצד שני, בקהילות אשכנז בדורות האחרונים לא הניחו את ספר האפטרתא בארון הקודש. מקום הנחתו היה בארון מיוחד בו אוחסנו הגביעים לקידוש והבדלה ושאר תשמישי המצווה. מכיוון שקהילתך בברלין ומכיוון שמדובר בספר הפטרות אשכנזי מלפני השואה, אני מציע לך לנהוג לפי מנהג אשכנז ולהניח את ספר ההפטרות בארון אחר ולא בארון הקודש.

2. האם מקיפים את בית הכנסת עם ספר ההפטרות יחד עם ספר התורה אם לאו? רוב המקורות שמצאתי לא דנו בנושא הזה (השוו המבורגר, עמ' 141). אם את רוצה להדגיש שספר ההפטרות אינו קדוש כספר תורה, אני מציע לא להקיף אתו את בית הכנסת יחד עם ספר התורה.

3. האם צריכים עץ חיים/עמוד אחד או שני עצי חיים/עמודים בספר הפטרות (ראו המבורגר, עמ׳ 133-130)? שנינו בברייתא בבבא בתרא י"ד ע"א: "כל הספרים נגללים מתחלתן לסופן, וספר תורה נגלל לאמצעיתו ועושה לו עמוד אילך ואילך. א"ר אליעזר בר' צדוק: כך היו כותבי ספרים שבירושלים עושין ספריהם". כלומר, לספרי תורה היו שני עמודים ונגללו לאמצעיתם ואילו שאר הספרים היו נגללים על עמוד אחד. על סמך זה, פסקו ר' יום טוב ליפמן הלר הנ"ל (1664-1579), הרש"ש בווילנא (1872-1794) ור' יחיאל מיכל עפשטיין הנ"ל בנוברידוק (1908-1829) שבספר הפטרות יש עמוד אחד. מצד שני, משתמע מן הסיפור שהבאנו לעיל משו"ת הריטב"א (סביליה, המאה הארבע-עשרה) שספר ההפטרות היה דומה לספר תורה עם שני עמודים. גם הרב יעקב יוקב ווייל פסק באשכנז (נפטר 1851) שלספר הפטרות נוהגים לעשות שני עמודים גם על פי הבנתו את הסוגיא בבבא בתרא וגם מסיבה פרקטית שקשה לחפש הפטרה מסוימת אם יש רק עמוד אחד. ולכן, לכתחילה ראוי לסדר ספר הפטרות עם עמוד אחד על פי הברייתא, אבל אם יש כבר שני עמודים, יש על מי לסמוך.

4. האם שמים רימונים של ספר תורה על ספר הפטרות או רימונים שונים? כבר ראינו לעיל את דעתו של ר' אליעזר נחום בירושלים במאה השמונה-עשרה המובאת על ידי החיד"א, שיש לשים רימונים שונים על ספר ההפטרות כדי שיהיה ברור שקדושתו שונה. וכן פסק בימינו הרב עובדיה יוסף ביחוה דעת, חלק ג' "שלא יהיה כבוד תורה וכבוד נביא שוה". אני מסכים עם גישתם.

5. האם מותר לכתוב ניקוד וטעמים בתוך ספר הפטרות (ראו המבורגר, עמ' 141-133)? מצד אחד, פוסקים חשובים כגון רב האי גאון, תשובה בתוך מחזור ויטרי, הרשב"א, ור' יחזקאל לנדאו אסרו לכתוב ניקוד בתוך ספר תורה. מצד שני, אין איסור כזה לגבי ספרי נביאים או הפטרות. אכן, גם באשכנז וגם אצל עדות המזרח נהגו להוסיף ניקוד וטעמים בספרי ההפטרות.

6. האם עושים הגבהה וגלילה לאחר קריאה מספר הפטרות? בקארלסרוה בגרמניה היה מנהג שהנערים מגביהים וגוללים את ספר ההפטרות לאחר הקריאה (המבורגר, עמ' 141). מצד שני, הרב עובדיה יוסף פסק ביחוה דעת, חלק ג' שאין לעשות הגבהה וגלילה לספר הפטרות "כדי שלא יהיה כבוד תורה וכבוד נביא שוה". ברם, בקהילה שכבר נוהגת לעשות הגבהה וגלילה לספר הפטרות, הוא עשה מאמץ להצדיק את המנהג (יחוה דעת, חלק ז') והציע שיגביהו קודם כל את ספר התורה ורק לאחר מכן את ספר ההפטרות על מנת להדגיש "שכבוד ספר תורה עדיף מהנביאים". אני מסכים אתו. אם המנהג לא קיים מכבר, אין להגביה את ספר ההפטרות. יתר על כן, הפסוק שאומרים "וזאת התורה אשר שם משה" וכו' אינו מתאים בכלל לספר הפטרות.

ג. סיכום והלכה למעשה

בסיכום, ספרי הפטרה בצורת מגילה היו נהוגים בבבל בתקופת התלמוד, בקטעי הגניזה, ובקהילות שונות ברחבי העולם עד ימינו. ולכן, אני ממליץ לקהילה שלך לקרוא מן ספר ההפטרות שהיה בשימוש בברלין לפני השואה. על ידי כך אתם "מחזירים עטרה ליושנה" (יומא ס"ט ע"ב) ומחדשים מנהג עתיק בן 1700 שנה.

דוד גולינקין
ירושלים עיר הקודש
י"ט שבט תשפ״ה

ספרות

יצחק משה אלבוגן, התפילה בישראל, תל אביב, תשל"ב, פרק 26, סעיף 7, עמ׳ 135-134 ועמ' 432

אנציקלופדיה יודאיקה  —    Encyclopaedia Judaica, Vol. 4, cols. 1225-1227, s.v. Books

אנציקלופדיה תלמודית, כרך עשירי, ערך הפטרה, טורים ה-ו עם תמונה של מגילת הפטרות מן הגניזה

הרב אברהם ברלינר, כתבים נבחרים, כרך שני, ירושלים, תש"ט, עמ' 143-142

הרב שם טוב גאגין, כתר שם טוב, חלק א', קיידאן, תרצ"ד, עמ' שפ"ז-שפ"ח

ש"ד גויטיין, "בית הכנסת וציודו לפי כתבי הגניזה", ארץ ישראל ז' (תשכ"ד), עמ' 95, מסמך י'

הרב בנימין שלמה המבורגר, שרשי מנהג אשכנז, כרך שלישי, בני ברק, תשס״ב, עמ' 228-112

הרב עובדיה יוסף, שו״ת יחוה דעת, חלק ג', סימן י"א; חלק ה, סימן כ"ו; חלק ז', סימן קכ"ה

עם סיכום אצל בנו הרב יצחק יוסף, ילקוט יוסף, חלק ב', עמ׳ קפ"ב-קפ"ג.

הרב גדליה פלדר, יסודי ישרון, חלק רביעי, ניו יורק, תשכ״ב, עמ׳ 420-419

קניון — Fredric G. Kenyon, Books and Readers in Ancient Greece and Rome, second edition, Oxford, 1951, Chapter IV

הרב שלמה יהודה (שי"ר) רפפורט, ערך מילין, מהדורה שנייה, וורשה, תרע"ד, עמ' 328, ערך אפטרתא

כאן ניתן לרכוש את ספריו של פרופ' דוד גולינקין