בתחילת פרק ד בספר עזרא נזכרים "צרי יהודה ובנימין" המבקשים משבי ציון שעומדים להתחיל בבניית בית המקדש לקחת חלק במפעל זה. מנהיגי היהודים, זרובבל וישוע, מסרבים בתוקף להיענות לבקשה זו מתוך הטענה כי הזכות לבנות את בית המקדש הוקנתה להם על ידי כורש מלך פרס ושמורה אך ורק להם.

בקרב החוקרים קיים אמנם ויכוח בנוגע לזהותם של צרי יהודה ובנימין. האם אלו תושבים שהובאו לארץ ישראל על ידי הבבלים ויושבו בה או דווקא בני הארץ שנשארו בה לאחר הכיבוש הבבלי. ברור מכל מקום כי הסירוב התקיף לאפשר להם לקחת חלק במעשה הבנייה של המקדש ושל העיר גרם למתח רב בין תושבי הארץ לבין הבאים זה מכבר ועיכב את הבנייה.

עניין זה מעורר שאלות עכשוויות בנוגע לזכות הבנייה והמגורים בירושלים בת ימינו ולמתח בין מדינת ישראל לבין יהודי התפוצות. האם כל אחד יכול לבנות ולגור בעיר בין אם הוא תושב ואזרח המדינה בין אם לא.

בשנים האחרונות התעורר במלא עוזו ויכוח עז בנוגע ל"שכונות רפאים" שנבנו בירושלים בדורות האחרונים. מבני יוקרה רבים בשכונות ההיסטוריות של ירושלים ובקרבת העיר העתיקה נקנו על ידי יהודים שאינם מתגוררים דרך קבע בירושלים אלא פוקדים אותה מדי פעם, בעיקר בחגים המרכזיים. רבים התרעמו על כך שהדבר הביא לייקור הבתים בירושלים ועל כך שידם של תושבי העיר אינה משגת לקנותם. עוד נטען כי הדירות הריקות פוגעות במרקם החיים בירושלים ובהתפתחותה. ויכוח זה מזכיר את שקרה בירושלים במאה השישית לפני סה"נ, גם אז התחולל ויכוח לגבי השאלה למי ישנה הזכות לבנות ולגור בעיר.

*המאמר בשיתוף פרויקט 929 – תנ”ך ביחד.