הרשב”ם מספר בפירושו לבראשית פרק ל”ז שסבו רש”י הודה לו “שאילו היה לו פנאי, היה צריך לעשות פירושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום“. ביטוי זה אומר דרשני. אם מדובר בפשוטו של מקרא, כיצד ניתן לחדש אותו כל יום?! הרי לכאורה יש פשט אחד שהוא נכון. ושמא פירושו שכאשר אנו לומדים טקסט מקראי אנו מגיעים לפשט שונה לפי זמננו ומקומנו. אולי הטקסט המקראי לא השתנה, אבל אנחנו כן.

מאז 24 בפברואר, כשרוסיה פלשה לאוקראינה ללא כל סיבה, אני קורא את מגילת אסתר בדרך חדשה.

יש לי קשר אישי לאוקראינה. סבי הרב מרדכי יעקב גולינקין ז”ל נולד בחרסון בשנת 1884, אותה חרסון שנכבשה על ידי רוסיה ב־2 במרץ. הוא היה הרב הראשי של ז’יטומיר, כ־150 ק”מ מערבית לקייב, במלחמת העולם הראשונה, ושם נולד אבי הרב נח גולינקין ז”ל בשנת 1913. במשך שלושים השנים האחרונות מפעילה מדרשת שכטר, שאני היו”ר שלה, רשת מוצלחת מאד של בתי ספר, בתי כנסת ומחנות רמה בקייב, חרקוב, אודסה וצ’רנוביץ, בשיתוף פעולה עם מסורתי עולמי. אכן, מדרשת שכטר רכשה ושיפצה לאחרונה בניין יפהפה בן שתי קומות עבור בית הכנסת / בית הספר שלנו בקייב – שנפתח לפני שישה שבועות! ולכן, עבורי, הערים הללו הנזכרות כל יום בחדשות אינן נקודות על המפה; הן מייצגות את ההתחדשות המדהימה של החיים היהודיים באוקראינה מאז 1991, אשר נהרסה כמעט כליל במהלך השבועות האחרונים.

אם ברצוננו להבין את המלחמה הנוכחית, ניתן לדעתי למצוא כמה הקבלות מאירות עיניים במגילת אסתר. אנו קוראים שם (ג, ה) שהמן החליט להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים בפרס ללא כל סיבה מובנת: “וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחווה לו, ויימלא המן חמה “. כתוצאה מכך, הוא מחליט להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשוורוש והוא משלם למלך “עשרת אלפים כיכר כסף” על הזכות לבצע את מזימתו.

ומה עם רוסיה היום? “וירא פוטין כי אין זלנסקי והאוקראינים כורעים ומשתחווים לו, ויימלא פוטין חמה”. כתוצאה מכך, הוא החליט לפלוש לאוקראינה ללא כל פרובוקציה. בשני המקרים, מגלומן בעל כוח מוחלט עשה משהו שערורייתי בלי שום פרובוקציה רק משום שהתחשק לו והיה לו הכוח לעשות זאת.

מה הייתה התגובה?

בפרס לפני כ־2,500 שנה הגיבו היהודים בשלושה שלבים. השלב הראשון היה הלם ומבוכה: “והמלך והמן ישבו לשתות, והעיר שושן נבוכה” (ג, טו), וחז”ל פרשו במכילתא ש”נבוכה” פירושה “מטורפים” או “מעורבבין”. ועוד, “ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר… ויזעק זעקה גדולה ומרה… ובכל מדינה ומדינה, מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע, אבל גדול ליהודים, וצום ובכי ומספד, שק ואפר יוצע לרבים” (ד, א–ג).

השלב השני היה דיפלומטיה. מרדכי שלח את גזירת המן לאסתר באמצעות התך “להראות את אסתר ולהגיד לה, ולצווה עליה לבוא אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה” (ד’, ח’). אסתר לקחה על עצמה מיד את המשימה הדיפלומטית המסוכנת הזו ובמהלך שתי סעודות (פרקים ה’, ו’–ז’) שכנעה את אחשוורוש בצורה מתוחכמת מאד לתלות את המן.

השלב השלישי היה מלחמה. אנו למדים בפרק ט: “נקהלו היהודים בעריהם”; “ויכו היהודים בכל אויביהם מכת חרב והרג ואבדן, ויעשו בשונאיהם כרצונם’; “ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמוד על נפשם ונוח מאויביהם והרוג בשונאיהם חמשה ושבעים אלף”.

ראינו את אותם שלושת השלבים בדיוק במלחמה באוקראינה. השלב הראשון היה הלם. אף אחד לא האמין שפוטין יעשה דבר כל כך טיפשי וכל כך מרושע. הרי הפלישה לאוקראינה על ידי פוטין לא היה הגיוני יותר מהחלטת המן להשמיד את כל יהודי פרס.

השלב השני היה דיפלומטיה, אותה ניהל הנשיא זלנסקי, שהוא גיבור אמתי, בצורה מבריקה. בדומה לאסתר, הוא מתחנן ומבקש על עמו לאיחוד האירופי, לנאט”ו, לאו”ם, למדינת ישראל, ולקונגרס האמריקני – לספק נשק ואספקה ​​וחרם כלכלי ואזור האסור לטיסה – כל מה שדרוש על מנת להציל את עמו ואת מולדתו.

השלב השלישי היה מלחמה. פוטין חשב שהוא יוכל לפלוש לאוקראינה ללא התנגדות, להקים ממשלת בובות ולכבוש את אוקראינה. אבל ממש כמו בפרס העתיקה, הוא הצליח לאחד נגדו את כל העם האוקראיני, כולל 16,000 מתנדבים מחו”ל. כ־12,000 חיילים רוסים כבר נהרגו ורבים נוספים נכנעו.

ומה יכולים יהודי הארץ והתפוצות לעשות כדי לעזור? אומרת אסתר לאחשוורוש (ח, ו): “כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי, ואיככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי!’. הרמב”ם ביטא גישה דומה בצורה הלכתית. לאחר שסיכם את דרישות התלמוד של סעודת פורים, משלוח מנות ומתנות לאביונים הוא מוסיף פסקה בהלכות מגילה (ב’, י”ז) שאינה נמצאת בתלמוד: “מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו. שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים. שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה שנאמר ‘להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים’ (ישעיה נ”ז, ט”ו).” כלומר, העיקר בפורים איננו למלא את כרסו או להשתכר או לשלוח משלוח מנות לחמשים חברים, אלא לתת כסף לעניים ולשמח את לבם של האומללים.

ב־27 בפברואר, הפצנו את הבקשה הראשונה שלנו לתרומות כדי לעזור ליותר מ־אלף ילדים ומבוגרים בבתי הספר ובבתי הכנסת שלנו באוקראינה. אני מלא התפעלות מהתגובה. למעלה מ־600 איש מכל העולם תרמו כסף למדרשת שכטר ולמסורתי עולמי. הכסף הזה משמש לאספקת מזון, לתחבורה, לשכירת דירות וחדרי מלון בצ’רנוביץ שהפכה לעיר מקלט ותחנת מעבר ליותר מ־500 איש, ולקניית כרטיסי טיסה מרומניה לבודפשט, לברלין ולישראל. אין ספק שכל התורמים הללו הפנימו את גישתם של אסתר והרמב”ם.

ומה לגבי העתיד? “לא נביא אנכי ולא בן נביא”, אבל אני מאמין שבסופו של דבר, פוטין ייכשל. כמו שאמרה זרש להמן (ו’, י”ג): “לא תוכל לו, כי נפול תיפול לפניו”. עריץ רשע מצליח אולי בטווח הקצר; הוא בדרך כלל אינו מצליח בטווח הארוך.
כולנו מקווים ומתפללים שהמלחמה הזו תסתיים מהר. בינתיים, עלינו לעשות כל שביכולתנו לעזור ליהודי אוקראינה “שכל ישראל ערבים זה בזה” (שבועות ל”ט, עמוד א’) וכן לכל לא־יהודי המבקש עזרה כי “כל המקיים נפש אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא” (משנה סנהדרין ד, ה).